סימן ל"א

דין תפילין בשבת ויום טוב, ובו ב' סעיפים

מבואר בגמרא (מנחות דף לו ע"ב): "ר' עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים? ת"ל: 'והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך' – מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות". בסימן זה מבואר שאיסור הנחת תפילין בשבת כולל גם ימים טובים, ונחלקו בדבר חול המועד.

סעיף א

^אבשבת ויום טוב אסור להניח תפילין, מפני שהם עצמם אות, ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם (א).

^אמנחות ל״ו ע"ב וערובין צ״ו ע"א.

(א) לאות שלהם – כמבואר בהקדמה, תפילין הן אות וסמל לברית שבין ישראל לקב"ה. גם השבת היא אות על ברית זו, שנאמר בשבת: "אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות ל"א, יג). שבת היא אות כולל יותר מאשר התפילין, שהלא היא נמשכת כל היום, וכוללת גם איסורי מלאכות וחיוב מיתה. ואף שקדושת התפילין גדולה מאוד – שהלא האדם קושר על גופו את פרשיות התורה – קדושת השבת, שאינה תלויה במעשי האדם, גדולה יותר. המניח תפילין בשבת כאילו כופר בקדושת השבת החלה מלמעלה, ומכריז שהקדושה תלויה במעשיו בלבד. בנוסף לתפילין ולשבת, גם ברית המילה קרויה אות, ומשמעותה קריאה להתנהגות בקדושה (ולכן אינה "סותרת" את אות השבת). וכן ימים טובים נקראים אות, מפני שאסורים במלאכה כשבת.

סעיף ב

^בבחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חול המועד גם הם אות (ב). הגה: וי"א שחול המועד חייב בתפילין (ג) (ב"י בשם הרא"ש), וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם, אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו בשאר ימות השנה (ד).

^בתשובות הרשב"א בשם התוספות והראב״ד, ותשובת הר"י קארו, ורשב"י במדרש הנעלם בשיר השירים, וספר העיתים בשם גאון.

(ב) גם הם אות – אמנם חול המועד מותר במלאכה, אולם כתבו ראשונים שהאות שבו הוא איסור חמץ בפסח ומצוַת סוכה בסוכות. קדושה זו אינה תלויה באדם, ויש להיזהר מלזלזל בה[1].

(ג) חייב בתפילין – כך משמע מהתלמוד הירושלמי, וכן פסקו הרא"ש וראשונים נוספים. יש שפסקו למעשה להניחן בלי ברכה, ולחלצן קודם תפילת הלל, שהיא המסמנת שהיום הוא מועד. ונראה שכיום, בארץ ישראל, חזרו  גם בני אשכנז לפסוק כדברי המחבר, ואין נוהגים להניח תפילין. וזאת בעקבות הגר"א שפסק כן[2]. ואף בחו"ל אין נוהגות כיום חלק מקהילות האשכנזים להניח תפילין בחול המועד.

(ד) בשאר ימות השנה – כדי לכבד את השיטות האוסרות להניחן כלל[3].

[1] הבית יוסף מביא שנחלקו ראשונים האם להניח תפילין בחול המועד, ומכריע על פי דברי הזוהר, שמסביר שבימים טובים ובחול המועד הקב"ה מניח תפילין, ואם אנו מניחים תפילין בימים אלו אנו מזלזלים בתפילין של הקב"ה. ואף שאין אני ראוי להבין את דברי הזוהר, אולי כוונתם כפי שהסברנו למעלה, שבימים שבהם יש קדושה שבאה מלמעלה, אם מניח תפילין כאילו כופר בקדושה זו.

[2] כך משמע קצת מביאור הגר"א כאן. והמנהג בכל ארץ ישראל כגר"א; עיין תשובות והנהגות חלק ב' סימן של"ב.

[3] ובזה מתורצת קושית הט"ז ס"ק ב', שתמה בדבר החילוק בין סתר לגלוי.