סימן פ"ז – להרחיק מגרף של רעי, ובו ג' סעיפים

לאחר שנתבארו דיני הרחקה מצואה, שתן, אשפה ושירותים, דן המחבר בכלים שבהם אדם עושה את צרכיו בביתו. כיום הלכות אלו מעשיות בעיקר בעבור חולים.

סעיף א

גרף של רעי ועביט של מי רגלים – של חרס או של עץ, צריך להרחיק מהם כמו מהצואה, ^אאפילו הטיל בהם מים (א); אבל אם הן של מתכת, או ^בשל זכוכית, או של חרס מצופה – מותר אם הם רחוצים יפה (ב).

^אמשמעות הגמרא דברכות כ״ה ע"ב לדעת התוספות ושאר פוסקים.  ^בשם בתוספות, ורבינו יונה בשם רבני צרפת.

• מים – גם כשהם נקיים. וזאת מפני שבדפנות כלי החרס והעץ בלוע הריח הרע, וריחם רע מאד גם כשהם נקיים.
• רחוצים יפה – משום שדפנות כלים אלו אינן בולעות, וכשהכלים נקיים אין ריחם רע[1]. והוא הדין בכלי פלסטיק.

סעיף ב

גרף ועביט של חרס או של עץ שכפאו על פיו (ג), ^גיש מתירין (ד) ^דויש אוסרין (ה), והלכה כדברי האוסרים.

^גטור בשם אבי העזרי, ומרדכי בשם ראבי״ה. ^דטור, ושם במרדכי.

• שכפאו על פיו – כלומר שהפך את הכלי או שכיסה את פיתחו.
• יש מתירין – ככל צואה, המותרת אם מכוסה.
• ויש אוסרים – לשיטתם (וזו אכן ההלכה), כיוון שהדפנות בלעו את הטינופת הן נחשבות כצואה עצמה, ויש לכסות גם את הכלי כולו, כולל הדפנות[2].

סעיף ג

^המותר לקרות קריאת שמע בבית שיש בו צואה ומי רגלים או גרף ועביט, כיון שהרחיק מהם כשיעור שנתבאר בסימן ע"ט (ו). ^ווכן אם כפה עליהם כלי, אף על פי שהם עמו בבית הרי אלו כקבורים, ומותר לקרות כנגדן (ז).

^הברכות כ״ה ע"ב וכרבן שמעון בן גמליאל.  ^והרמב״ם בפרק ג' מהלכות קריאת שמע.

• בסימן ע"ט – בתחילתו, שבו ראינו שיש להרחיק לפניו כמלוא עיניו, ובשאר צדדיו ארבע אמות ממקום שכלה הריח. המחבר מלמדנו שלא כל החדר אסור, אלא דווקא מול הצואה או בקירוב מקום[3].
• ומותר לקרות כנגדו – בפסוק נאמר: "וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ", ולכן די לכסות כדי להתיר להתפלל במקום. וכן ביארנו לעיל[4].

[1] הרמ"א יודה להיתר כלי זכוכית כאן. ואמנם בהלכות "איסור והיתר" הוא מחמיר בהם, אולם לא משום שסובר שכלים אלו בולעים, אלא מפני שגזרו בהם חכמים. וכאן לא גזרו.

[2] המ"ב (ס"ק ג) וכף החיים (אות ג) הביאו מחלוקת בין הפוסקים האם גרף ועביט ריקים אסורים מן התורה. ומסתבר לומר שהאיסור הוא מדרבנן, וכך מצטמצמת המחלוקת בין השיטות. ונראה שבדיעבד אין צריך לחזור ולקרוא. ובכלים של היום אין להחמיר לכל הדעות, מאחר שאינם בולעים.

[3] כך פסק גם הרמ"א בסימן ע"ט סעיף א.

[4] ראה בתחילת סימן ע"ו.