סימן קכ"א – דיני מודים, ובו ג' סעיפים

סעיף א

^אשוחין ב'מודים' תחלה וסוף (א).

^אברכות ל״ד ע"א.

• תחילה וסוף – בברכה זו אנו באים ומודים לה', ועל כן יש להביע בברכה זו הכנעה וקבלה. ומבטאים זאת על ידי שׁחיה בתחילת הברכה, כשאומרים "מודים אנחנו לך"[1], ובסוף הברכה, בזמן אמירת המילים "ברוך אתה ה'".

סעיף ב

^בהאומר 'מודים מודים', משתקים אותו (ב).

^בברכות ל״ג ע"ב.

• משתקים אותו – שמנוסח זה עולה כאילו מודה לשני אלוהים שונים, חלילה.

סעיף ג

^גיחיד אין לו לומר ברכת כהנים (ג). הגה: וכן עיקר (ב"י בשם המנהיג). וכן נראה לי לנהוג. אבל המנהג הפשוט אינו כן, רק אפילו יחיד אומר אותו כל זמן שראוי לנשיאות כפים, ואינו נראה (ד).

^גאבודרהם..

• ברכת כהנים – הנאמרת על ידי הכוהנים בחזרת הש"ץ, בסוף ברכת ההודאה, כמבואר בסימן קכ"ז סעיף ב.
• ואינו נראה – למעשה היום אין מנהג שיחיד אומר ברכת כוהנים[2].

[1] בניגוד לשאר השתחוויות, שׁחיה זו אינה במילים "ברוך אתה ה'", ועל כן דנים כאן הפוסקים מתי יכרע ומתי יזקוף. וכותב המשנה ברורה (ס"ק ג) שיכרע במילים "מודים אנחנו לך שאתה הוא", ובשם ה' יזקוף.

[2] וכן כתב כאן ערוך השולחן הלכה ג'.