סימן קי"א – סמיכות גאולה לתפלה, ובו ג' סעיפים

מכאן ועד לסימן קכ"ג דן השולחן ערוך בהלכות ברכות תפילת העמידה, לפי סדר הברכות: החל מסמיכת הגאולה לתפילה לפניה ועד לשלוש הפסיעות שיש לפסוע בסיום התפילה. סימן זה עוסק בחיוב לסמוך גאולה לתפילה, היינו שמיד לאחר הברכה שלאחר קריאת שמע, החותמת "ברוך אתה ה' גאל ישראל", יש להתחיל בתפילת העמידה, ואין להפסיק ביניהן כלל. בסמיכות זו אנו מצהירים שגם לאחר שהקב"ה גואל אותנו אין אנו שוכחים שאנו תלויים בו בכל רגע, ולכן מיד לאחר הגאולה אנו מבקשים את עזרתו ומתפללים[1].

סעיף א

^אצריך לסמוך גאולה לתפלה (א). ולא יפסיק ביניהם ^באפילו באמן אחר 'גאל ישראל' (ב), ולא בשום פסוק, ^גחוץ מ'ה' שפתי תפתח' (ג) (תהילים נא, יז). הגה: ויש אומרים שמותר לענות אמן על 'גאל ישראל', וכן נוהגין (ד) (טור). ויש אומרים הא דצריך לסמוך גאולה לתפלה, היינו דוקא בחול או ביום טוב, אבל בשבת אינו צריך (פירוש: דטעמא דבעינן למסמך גאולה לתפלה, משום דכתיב 'יענך ה' ביום צרה', (תהילים כ, א) וסמיך ליה 'יהיו לרצון אמרי פי … וגואלי' (תהילים יט, טו), ושבת לאו זמן צרה (ה). ולענ"ד נראה דמה שאין כן ביום טוב, הוא משום שהם ימי הדין, כדתנן במשנה ב' פ"ק דר"ה: 'בפסח על התבואה' וכו') (הגהת אשיר"י פ"ק דברכות, וכל בו הלכות שבת, ומהרי"ל הל' יום טוב), וטוב להחמיר אם לא במקום שצריך לכך  (ו) (דברי עצמו).

^אברכות ט׳ ע"ב.  ^בבית יוסף על פי הזהר.  ^גברכות ט'.

• לסמוך גאולה לתפילה – כפי שביארנו בהקדמה.
• גאל ישראל – שלשיטת המחבר אף הוא נחשב להפסקה בין גאולה לתפילה. וכבר נתבארו הדברים בהלכות קריאת שמע, ראה דברינו בסימן ס"ו סעיף ז.
• ה' שפתי תפתח – תקנו חכמים לומר את הפסוק "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" (תהילים נ"א, יז) קודם תפילה העמידה. פסוק זה אינו מהווה הפסקה בין ברכת הגאולה לבין התפילה, כיוון שהוא פסוק בקשה שה' יעזרנו להתפלל, ונחשב לחלק מהתפילה.
• וכן נוהגין – ויש שכתבו לכוון לענות יחד עם שליח הציבור, כדי שלא להיכנס למחלוקת זו. ועיין מה שכתבנו בזה בסימן ס"ו ס"ק כה.
• לאו זמן צרה – פירוש זה לדברי הרמ"א הוא משל "באר הגולה". וביאור הדברים: אחד המקורות לסמיכת גאולה לתפילה הוא מזמור י"ט בתהילים, המסתיים במילים "ה' צורי וגואלי" המזכירות את הגאולה, בעוד שמזמור כ' הסמוך לו פותח במילים "יענך ה' ביום צרה", הרומזות לתפילה לה' שיעננו ביום צרה. וכיוון ששבת אינו יום צרה כלל, אין צורך כל כך להסמיך בה גאולה לתפילה.

(ו) שצריך לכך – להלכה, לספרדים אין הבדל בין שבת לשאר הימים. וגם לאשכנזים לכתחילה אין להפסיק בשבת אלא לצורך, כגון לענות לדברים שבקדושה. ומכל מקום המאחר ורוצה להתפלל בציבור אינו יכול להתחיל בתפילת העמידה אפילו בשבת, אלא צריך להקדים לה את קריאת ושמע וברכותיה כדי לסמוך גאולה לתפילה[2].

סעיף ב

^דהחזן, כשמתחיל שמונה עשרה בקול רם, חוזר ואומר: 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד' וכו' (ז).

^דכתבי מהר"ר איסרלן ק״י.

(ז) 'ופי יגיד' וכו' – כאמור, פסוק זה הוא חלק מתפילת העמידה, ואנו מבקשים בו מה' שיסייע לנו להתפלל ולכוון. האשכנזים נוהגים ששליח הציבור אומר פסוק זה בלחש[3], אולי משום שהפסוק מנוסח בלשון יחיד, ונאמר כתפילתו האישית של הש"ץ, שה' יעזרהו. והספרדים נוהגים לאמרו בקול רם[4].

סעיף ג

^האם עד שלא קרא קריאת שמע מצא ציבור מתפללין, לא יתפלל עמהם, אלא קורא קריאת שמע ואחר כך יתפלל, דמיסמך גאולה לתפלה עדיף (ח).

^ההרשב״א.

(ח) דמיסמך גאולה לתפילה עדיף – בסימן ק"ט למדנו על חשיבות התפילה יחד עם הציבור. ובכל זאת סמיכת גאולה לתפילה חשובה יותר, ואם אינו יכול לקיים שתיהן, עדיף לסמוך גאולה לתפילה מלהתפלל יחד עם הציבור. וכל זה בתפילת שחרית, אבל בערבית – מקדים את תפילת העמידה כדי להתפלל עם הציבור[5].

סמיכות גאולה לתפילה (סימן קי"א)

1. יש לסמוך את ברכת "גאל ישראל" הנאמרת בסוף ברכות קריאת שמע לתחילת תפילת העמידה. ואסור להפסיק ביניהן כלל. למנהג האשכנזים מותר בתפילות שבת ויום טוב לענות לקדיש ולקדושה בין גאולה לתפילה [א].
2. לדעת המחבר אפילו אמן לא יענה אחר החזן המסיים "גאל ישראל", ולדעת הרמ"א יענה אמן (כפי שהתבאר בסימן ס"ו סעיף ז) [א].
3. סמיכת גאולה לתפילה חשובה מתפילה עם הציבור. לכן הבא באיחור לתפילה ולא יספיק לומר את קריאת שמע וברכותיה קודם שיתחיל הש"ץ בחזרה, יתפלל כסדר התפילה ויסמוך גאולה לתפילה, אף שבכך מפסיד תפילה עם הציבור [ב]
4. לפני התפילה יאמר את הפסוק "ה' שפתי תפתח", הנחשב לחלק מהתפילה [א]. וגם שליח הציבור יאמר זאת [ב]

[1] עניין סמיכת גאולה לתפילה התבאר בהרחבה בסימן ס"ו סעיף ח.

[2] כפי שיתבאר בסעיף ג. ואף שלכאורה מדברי הרמ"א כאן משמע שהמאחר יקדים העמידה, אולם מכך שלא העיר בסעיף הבא נראה שאינו חולק בזה על המחבר. וכך פסקו "פתחי תשובה" ס"ק א, ביאור הלכה ד"ה "וטוב", ובערוך השולחן סע' ג.

[3] מ"א ס"ק ג.

[4] כף החיים אות י.

[5] כמפורש בסימן רל"ו סעיף ג.