סימן קי"ד – דין הזכרת גבורות גשמים בברכה שניה, ובו ט' סעיפים

סימן זה דן בברכה השנייה של העמידה, ברכת תחיית המתים, שמזכירים בה בחורף שה' הוא משיב הרוח ומוריד הגשם[1]. חכמים תיקנו להזכיר ירידת הגשמים דווקא בברכת תחיית המתים ללמדנו שגם התופעות הטבעיות מקורן ברצון ה', ועלינו להודות עליהן.

סעיף א

^אמתחילין לומר בברכה שניה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בתפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג (א), ואין פוסקין עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון של פסח (ב).

^אברכות לג ע"א, ותענית ב׳ ע"א.

• של חג – כלומר בשמיני עצרת. וגם בחוץ לארץ, שם יש שני ימי חג – הראשון שמיני עצרת והשני שמחת תורה – מזכירים החל ממוסף של שמיני עצרת.
• של פסח – שעד אז היא עונת הגשמים. ובסעיף ג' יבאר הרמ"א שיש הנוהגים להמשיך להזכיר של גשם גם במוסף של פסח.

סעיף ב

^באסור להזכיר הגשם עד שיכריז שליח צבור (ג) הגה: ויש אומרים שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש 'משיב הרוח' וכו', כדי שהצבור יזכירו בתפלתן (ד), וכן נוהגין (מרדכי רפ"ק דתענית). ^גהלכך אף אם הוא חולה או אנוס (ה), לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר שליח צבור; אבל אם יודע שהכריז שליח צבור, אף על פי שהוא לא שמע – מזכיר (ו); ומטעם זה, הבא לבית הכנסת והצבור התחילו להתפלל – יתפלל ויזכיר, אף על פי שלא שמע משליח צבור.

^בטור בשם הירושלמי והראב״ד.  ^גטור בשם אבי העזרי.

• שיכריז שליח הציבור – כלומר: אדם שמתפלל בביתו לא יקדים את תפילתו לתפילת הציבור, כדי שלא יהיה באותו זמן אדם אחד המזכיר גשם, ואחר שאינו מזכיר. ובבית הכנסת שליח הציבור מכריז "משיב הרוח ומוריד הגשם" לפני תפילת הלחש. ונראה שבכך מדגישים שהגשם הוא צורך כללי, ואין זו בקשה פרטית לפרנסה בעבור המתפלל.
• יזכירו בתפילתן – הרמ"א מסביר בפירוש מהי הכרזת שליח הציבור שהמחבר רמז עליה[2].
• חולה או אנוס – ולכן לא בא לבית הכנסת.
• מזכיר – כיוון שאין חובה לשמוע את ההכרזה, אלא שאסור להזכיר לפני הציבור. ולכן אם הגיע לבית הכנסת אחרי שהציבור התחילו להתפלל, אפשר להניח ששליח הציבור הכריז, ועליו לומר בתפילה 'משיב הרוח ומוריד הגשם'.

סעיף ג

(ז) ^דאם אמר 'משיב הרוח' בימות החמה, או לא אמרו בימות הגשמים – אין מחזירין אותו (ח). וכן בטל: אם הזכירו בימות הגשמים, או לא הזכירו בימות החמה – אין מחזירין אותו (ט). הגה: ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, רק אומרים בימות החמה 'ורב להושיע מכלכל חיים' וכו' (י) (טור). יש אומרים ששליח צבור פוסק להזכיר בתפלת מוסף יום טוב הראשון של פסח, אבל הקהל מזכירין ואינן פוסקין עד מנחה, ששמעו כבר משליח צבור שפסק בתפלת המוסף (יא) (רא"ש), וכן נוהגין (יב).

^דתענית ג׳ ע"ב.

• הקדמה ­– מעיקר הדין יש להזכיר "מוריד הגשם" בלבד. אולם נוהגים להוסיף בחורף "משיב הרוח", ולומר בקיץ "מוריד הטל". בסעיף זה מבואר שתוספות אלו אינן מעכבות.
• אין מחזירין אותו – כיוון שהרוח נושבת בכל ימות השנה, והמנהג להזכירה הוא רק לכתחילה, ואינו מעכב.
• אין מחזירין אותו – שאף הטל יורד בכל השנה.
• מכלכל חיים וכו' – כך מנהגם של חלק מיוצאי אשכנז. ובארץ ישראל התפשט המנהג להזכיר בקיץ "מוריד הטל".
• שפסק בתפילת מוסף – לפי מנהג זה שליח הציבור אומר פיוטי טל בחזרה של מוסף. ובתפילת לחש במוסף הציבור עדיין מזכיר גבורות גשמים, כיוון שעדיין לא הכריז על כך שליח הציבור.
• וכן נוהגין – כיום אין זה מנהג כל בני אשכנז, אלא יש האומרים את פיוט הטל לפני תפילת מוסף, ובתפילת לחש כבר אינם מזכירים גשמים[3].

סעיף ד

^האם אמר 'מוריד הגשם' בימות החמה, מחזירין אותו (יג), וחוזר לראש הברכה; ^וואם סיים הברכה, חוזר לראש התפלה (יד). ^זואפילו במקום שצריכים גשם בימות החמה, אם הזכיר גשם במקום טל, מחזירין אותו (טו). הגה: וכן אם הזכיר גשם וטל, נמי מחזירין אותו (טז) (בית יוסף בשם הרמב"ם והרא"ש והטור).

^התענית ג׳ ע"ב.  ^והרא״ש והמרדכי בשם ראבי״ה.  ^זתענית י"ד ע"ב.

• מחזירין אותו – הזכרת הגשמים בחורף ואי הזכרתם בקיץ הוא עניין מהותי, ועל כן תיקנו חכמים שהטועה בזה חוזר ומברך[4].
• חוזר לראש התפילה – כיוון ששלוש הברכות הראשונות נחשבות כיחידה אחת[5].
• מחזירין אותו – מפני שהתפילה נגררת אחר צורך הגשמים בארץ ישראל. ואף אם ישנם יהודים בחוץ לארץ, הרי הם שם רק באופן זמני, ואין זה מקומם המהותי.
• נמי מחזירין אותו – כלומר: אם בימות החמה אמר "מוריד הטל ומוריד הגשם", אין אומרים שכיוון שהזכיר טל הוספת הגשם אינה מעכבת; אלא כפי שהסברנו, כל הזכרת גשם בקיץ מעכבת ויש לחזור בגללה.

סעיף ה

^חבימות הגשמים, אם לא אמר 'מוריד הגשם' – מחזירין אותו (יז). ^טוהני מילי שלא הזכיר טל, אבל אם הזכיר טל (יח), אין מחזירין אותו (יט).

^חתענית ג׳ ע"ב.  ^טטור, (בשם) ירושלמי והרי״ף.

• מחזירין אותו – כיוון שהזכרת הגשמים מהותית בחורף.
• הזכיר טל – כמנהג הספרדים וחלק מאשכנזים, כפי שהתבאר בסעיף ג'.
• אין מחזירין אותו – כיוון שהטל הוא כעין גשם מועט, ולכן המזכיר אותו הזכיר מקצת גבורותיו של ה', ואינו צריך לחזור[6].

סעיף ו

^יבמה דברים אמורים שמחזירין אותו, כשלא אמר בימות הגשמים 'מוריד הגשם', היינו כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה שאחריה, ואז חוזר לראש התפלה. אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה, יאמר במקום שנזכר (כ); ^כואפילו אם סיים הברכה, ונזכר קודם שהתחיל 'אתה קדוש', אין צריך לחזור, אלא אומר: 'משיב הרוח ומוריד הגשם' (כא) בלא חתימה (כב). הגה: שלשה ברכות הראשונות חשובות כאחת (כג), ובכל מקום שטעה בהם חוזר לראש, בין שהוא יחיד בין שהוא ציבור (טור).

^יטור בשם הרא״ש.  ^כטור בשם אבי העזרי, הגהות מימוני בפרק י מהלכות תפלה, והסמ״ק.

• במקום שנזכר – למדנו בהקדמה לסימן שחכמים תיקנו לומר "מוריד הגשם" בברכת תחיית המתים, מאחר שגם הגשמים הם חיים לעולם. ואולם לא קבעו חכמים מקום מסוים בתוך הברכה, ויצא ידי חובה בכל מקום שיאמר, אם עדיין נמצא בברכה זו[7]. ואף למנהג הרווח לומר תמיד "מוריד הטל" דין זה חשוב (על אף שאינו חוזר אם התחיל בברכה הבאה), כיוון שכשנזכר לפני שהתחיל את הברכה הבאה עליו לנהוג כסעיף זה אף שאמר "מוריד הטל".
• ומוריד הגשם – שבדיעבד נחשב עדיין כבתוך הברכה כל עוד לא התחיל בברכה אחרת, ויצא[8]. האפשרות להוסיף לאחר החתימה קיימת בכל ההוספות שאם לא אמרן צריך לחזור על התפילה (כגון אם שכח "יעלה ויבוא" בשחרית בראש חודש, ונזכר לאחר החתימה ולפני שאמר "מודים"). אולם אפשרות זו לא נאמרה בהוספות שבהן אם שכח אינו חוזר, ולכן אם שכח "אתה חוננתנו" במוצאי שבת ונזכר לפני שהתחיל "אתה קדוש" – אינו אומר "אתה חוננתנו" בין הברכות; וכן אם שכח "יעלה ויבוא" בליל ראש חודש, לא יוכל לומר "יעלה ויבוא" לפני "מודים"[9].
• בלא חתימה – ציין זאת המחבר, משום שבברכת המזון ישנה ברכה מיוחדת הנאמרת בין הברכות אם שכח להזכיר "רצה" או "יעלה ויבוא" (ראה סימן קפ"ח סעיף ז). אולם כאן אין להוסיף ברכה, משום שבתפילת העמידה אין להוסיף על מספר הברכות שתיקנו חז"ל, ולכן יסתפק באמירת המילים "משיב הרוח ומוריד הגשם".
• חשובות כאחת – משום שהן חטיבה אחת של שבח לה' יתברך, שאותה יש לומר לפני שפונים אל הא-ל ומבקשים את צרכינו. בברכה ראשונה מזכירים את האבות, שבזכותם אנו יכולים לעמוד לפני ה'; בברכה שנייה את גבורותיו של ה', שהוא המכלכל חיים; ובברכה שלישית את קדושתו, שאין אנו יכולים להשיג את אמיתתו כלל.

סעיף ז

^לבכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה, הני מילי שטעה בשוגג, אבל במזיד ומתכוין – חוזר לראש (כד).

^לטור בשם אבי העזרי.

• חוזר לראש – מקרה כזה, שאדם יתפלל במזיד שלא כדין, אינו מעשי בזמננו. שאם דווקא אינו רוצה להישמע להלכה, פשוט אינו מתפלל.

סעיף ח

^מבימות החמה, אם נסתפק אם הזכיר 'מוריד הגשם' אם לא, עד שלושים יום בחזקת שהזכיר הגשם, וצריך לחזור (כה). הגה: והוא הדין לדידן דאין מזכירין טל בימות החמה, אם נסתפק לו אם אמר 'מוריד הגשם' בימות הגשמים, כל שלושים יום חוזר, דודאי אמר כמו שרגיל, והרי לא הזכיר לא טל ולא גשם; לאחר ל' יום אינו חוזר (כו) (רא"ש, מרדכי וסמ"ק).

^מירושלמי פרק קמא דתענית.

• וצריך לחזור – ראינו (בסעיף ד') שהטועה ומזכיר גשמים בקיץ צריך לחזור. קורה שלאחר תפילתו בתחילת הקיץ מסופק המתפלל אם זכר לשנות, או שהמשיך בהרגלו להזכיר גשמים. בשלושים הימים הראשונים אנו אומרים במקרה זה שחזקה עליו שהמשיך בשגרת לשונו להזכיר גשמים, וצריך לחזור ולהתפלל; אולם לאחר חודש, אפשר להניח שהתרגל לומר נכון.
• אינו חוזר – כלומר: המחבר לא הביא את דין "נסתפק" במקרה ההפוך, שבו מסופק בתחילת החורף אם הזכיר 'מוריד הגשם'. וזאת משום שראינו (בסעיף ג') שלמנהג ספרד מזכירים בקיץ טל, והמזכיר בחורף טל אינו חוזר. לכן מוסיף הרמ"א שהנוהג שלא להזכיר טל בקיץ, דינו בתחילת החורף כדברי המחבר על תחילת הקיץ, שאם מסופק חוזר בשלושים הימים הראשונים; ולאחר שלושים יום חזקה שאמר כדין.

סעיף ט

^נאם ביום ראשון של פסח אומר ברכת 'אתה גבור' עד 'מוריד הטל' תשעים פעמים, כנגד שלושים יום שאומר אותו שלוש פעמים בכל יום – משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם, ואינו צריך לחזור (כז). הגה: וכן לדידן, אם אמר עד 'מכלכל חיים' בלא 'משיב הרוח ומוריד הגשם' שמזכירין בימות הגשמים, וכן אם אמר בשמיני עצרת תשעים פעמים 'אתה גבור' עד 'מוריד הגשם' – אם נסתפק אחר כך אם הזכירו או לא, חזקה שהזכירו (כח) (דברי עצמו).

^נטור בשם הר״מ מרוטנברג.

• ואינו צריך לחזור – כי באמירת תשעים פעמים שינה הרגלו. וההלכה שראינו בסעיף הקודם תלויה אפוא במספר הפעמים שאומר.
• חזקה שהזכירו – כפי שראינו בסעיף הקודם.

דין הזכרת גבורות גשמים בברכה שניה (קי"ד)

1. בחורף יש להזכיר, בין שאר הגבורות שבברכת "מחיה המתים", את גבורת ה' להוריד גשמים [(הק)].
2. מתחילים להזכיר גבורות גשמים בתפילת מוסף של שמיני עצרת, ומסיימים בתפילת שחרית ביום הראשון של פסח [א].
3. אין ליחיד להזכיר גשמים בשמיני עצרת לפני שיעשה זאת הציבור. לכן יחיד המתפלל בביתו ימתין עם תפילת המוסף עד השעה שמתפלל בה הציבור [ב].
4. בחורף נהגו להזכיר, בנוסף לגשם, גם רוח ("משיב הרוח ומוריד הגשם"), ובקיץ נהגו להזכיר טל במקומם ("מוריד הטל". ומביא הרמ"א מנהג שלא להזכיר טל). ואם טעה ולא הזכיר רוח או טל, או הזכירם שלא בעונתם – אינו חוזר [ג].
5. אין להזכיר גבורות גשמים בקיץ, אפילו במקום שצריך גשם לאחר פסח. ואם אמר "מוריד הגשם" בקיץ – חוזר. אם נזכר לפני סוף הברכה – חוזר לתחילת הברכה, ואם לאחר שסיים – חוזר לתחילת התפילה [ד].
6. אם בתחילת הקיץ המתפלל אינו זוכר אם אמר כראוי או שהמשיך כשגרת לשונו והזכיר גשמים – בשלושים הימים הראשונים עדיין חושש שמא טעה, וחוזר על תפילתו; ולאחר מכן חזקה שאמר כראוי, ואינו חוזר [ח]. ונתנו חכמים עצה למי שחושש שמא יסתפק: לומר תשעים פעם "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל", וכך ירגיל זאת על לשונו, ואם יסתפק לא יצטרך לחזור [ט].
7. מעיקר הדין, אם טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בחורף – חוזר. אולם כיוון שמנהגנו להזכיר טל בקיץ, אם טעה והזכיר טל במקום גשם בחורף – אינו חוזר [ה]. ואולם אם נזכר קודם שפתח בברכה הבאה, מוסיף במקום שנזכר "משיב הרוח ומוריד הגשם", וממשיך בתפילתו, ואפילו כבר סיים ואמר "מחייה המתים" [ו].

[1] וזו הזכרת גבורתו של ה' בלבד, ללא בקשה. אנו מבקשים על הגשמים בברכה אחרת, ברכת השנים, כפי שיתבאר בסימן קי"ז.

[2] הט"ז והמ"ב כתבו שהמילים "ויש אומרים" בראש דברי הרמ"א כאן הם טעות סופר. ומקור הדברים במרדכי (המובא בב"י), ושם הדברים מובאים בשם "יש נוהגים".

[3] כך נוהגים תלמידי הגר"א. וגם אצל הנוהגים לומר את פיוטי הטל בחזרה של מוסף, המנהג הרווח הוא לומר במוסף "מוריד הטל", ולהסתמך על הכרזת השמש, כפי שכתב הרמ"א בסעיף הקודם לעניין הכרזת "משיב הרוח" (וראה  מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות, שכתב: "בפסקי' בשם ר' חננאל: בשמיני עצרת לאחר קריאת התורה וקדיש, מיד אומר ש"צ בקול רם 'משיב הרוח ומוריד הגשם', ושוב פותחים כולם ומתפללין גשם. והכי נהגינן").

[4] ואמנם על שאר התוספות שבתפילה ראינו (בסימן קח סעיף יב): "הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה, לא הוי הפסקה", אולם כאן הדבר שונה, שישנה תקנת חכמים שלא לומר "מוריד הגשם" בקיץ.

[5] כפי שהתבאר בסימן ק"ד סעיף ה.

[6] בניגוד לשאלת הגשמים בברכת השנים. ראה סימן קי"ז סעיף ד.

[7] על פי מ"ב ס"ק כט.

[8]  רבים חלקו על פסק דין זה של המחבר. ואחר שהביא את החולקים הכריע למעשה בבאור הלכה (ד"ה "בלא חתימה"): "דלהכריע נגד השו"ע קשה מאוד, אחרי דהרבה והרבה מגדולי האחרונים קיימי בשיטת השו"ע", והוסיף שאם אמר רק את המילים "ברוך אתה ה'" לא ישלים את הברכה, אלא ישלים "למדני חוקיך", יאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם", ויחתום כדין. ולעניות דעתי לא נראה שאפשר לעשות זאת, כי יש בכך הפסק באמצע התפילה, אלא יסיים כרגיל "מחיה המתים", ויאמר משיב הרוח ומוריד הגשם כפסק המחבר.

[9]  כיוון שבדבר שאין חייבים לחזור, חוששים לכך שההוספה בין הברכות נחשבת כ"הפסק". אולם בדבר שעליו צריך לחזור, עדיף להוסיפו בין הברכות מאשר לחזור לראש, שלא יצטרך לומר שנית את הברכות אותם כבר אמר. מטעם זה נראה שבברכת המזון אם שכח "יעלה ויבוא" ונזכר לאחר חתימת "ובנה ירושלים" קודם שהתחיל את הברכה הבאה – יאמר שם "יעלה ויבוא", כי אומרה בסוף שלוש הברכות שהן מן התורה, ואין בכך "הפסק".