סימן רכ"ד – דיני ברכות הראייה, ובו י"ג סעיפים

חכמים תיקנו ברכות על ראיית דברים מסוימים. בסימן רי"ח למדנו שיש לברך כאשר רואים  

מקומות שנעשו בהם נסים לישראל, וסימן זה ושני הסימנים שלאחריו דנים בברכות ראייה נוספות: סימן זה הוא מעין המשך של סימן רי"ח, אלא שהוא דן בברכות שאינן קשורות למקום מסוים; הסימן הבא עוסק ברובו בברכת "שהחיינו" בהקשר של ראייה, ומסיים בברכה על ראיית בריות משונות; סימן רכ"ו עוסק בברכה שנאמרת פעם אחת בכל שנה – על ראיית פרחי אילן . חשיבות ברכות אלו היא לעורר את האדם שישים לב ליד ה' הסובבת אותו, ולא יישאר אדיש. את רוב הברכות שבסימן זה לא נהגו לברך כיום, כפי שנבאר במקומן; ונראה שהן בכלל מה שאמר הרמ"א בתחילת הסימן הקודם, שיש אומרים שברכות אלו אינן חובה אלא רשות, ולכן די בהן בספק קטן כדי להימנע מלברך.

סעיף א

^אהרואה מרקוליס (א) ^באו שאר עבודת אלילים (ב), אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו' (ג). ^גואם רואה אותה בתוך שלושים יום, אינו חוזר ומברך (ד). הגה: והאידנא אין מברכים זאת הברכה, שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותם תמיד (ה) (תוספות).

^אברכות נ״ז ע״ב.  ^ב[תוספות בשם התוספתא,] ר' יונה שם בשם י״מ, והטור.  ^ג[תוספות] מהא דריש פרק 'הרואה'.

• מרקוליס – עבודה זרה שהייתה קיימת בזמן חז"ל ועברה מהעולם.
• שאר עבודת אלילים – נחלקו חכמים האם מברכים ברכה זו רק על המרקוליס, או גם על שאר עבודה זרה. ולכן כתבו הפוסקים שעדיף שלא לברך ברכה זו כיום, ש"ספק ברכות להקל".
• לעוברי רצונו – קשה להבין מדוע תיקנו חכמים ברכה על כך שיש עבודה זרה בעולם. ואולי בכך שהקב"ה מאריך אפו ואינו הורס את העבודה הזרה, יש כעין אמירה שהקב"ה משאיר את אחריות העולם לאדם, אף שבחירה חופשית עלולה להביא את האדם למרוד חלילה בקב"ה; ועל אחריות זו שה' נותן לנו אנו מודים לו.
• אינו חוזר ומברך – כלל זה נכון לכל ברכות הראייה, כפי שיבואר בסוף הסימן.
• תמיד – על דברי הרמ"א יש להעיר שהאסלאם, אף שאינה דת אמת, יש בה אמונה בא-ל אחד ואינה עבודה זרה. ונחלקו הפוסקים האם הנוצרות נחשבת לעבודה זרה[1].

סעיף ב

^דהרואה מקום שנעקרה עבודת אלילים, ^האם הוא בארץ ישראל אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם, שעקר עבודת אלילים מארצנו'. ואם הוא בחוצה לארץ אומר: 'שעקר עבודת אלילים מהמקום הזה' (ו). ^וואומר בשתיהן: 'כשם שעקרת אותה מהמקום הזה, כן תעקור אותה מכל המקומות, והשב לב עובדיהם לעבדך' (ז). הגה: ואם נעקרה עבודת אלילים ממקום אחד ונתנוה במקום אחר – מברך על מקום שנעקרה 'שעקר עבודת אלילים', ועל מקום שנתנוה לשם: 'שנתן ארך אפים' (בית יוסף בשם תוספות וירושלמי).

^דברכות נ"ד ע״א במשנה.  ^הירושלמי שם.  ^וברכות נ״ז ע"ב, וכר׳ שמעון בן אלעזר.

• מהמקום הזה – זהו הדין לשיטת המחבר שהובאה בסעיף הקודם. אולם לחולקים ואומרים שאין מברכים "שנתן ארך אפיים" בזמן הזה, גם ברכה זו אינה נוהגת כיום[2].
• לעבדך – תוספת חשובה זו מבטאת את הרעיון שהעיקר ביהדות אינו עקירת העבודה הזרה, אלא הכמיהה לעולם שבו הכול עובדים את ה'.

סעיף ג

^זהרואה בבל הרשעה אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם שהחריב בבל הרשעה' (ח). ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: 'ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע' (ט). ראה גוב אריות או כבשן האש, אומר: 'ברוך שעשה נסים לצדיקים במקום הזה' (י) (ועיין לעיל סימן רי"ח סעיף ז') (יא).

^זברכות נ״ז ע"ב.

• בבל הרשעה – בזמן הזה ברכה זו אינה נוהגת למעשה, משום שאיננו יודעים את מיקומה המדויק של העיר בבל[3].
• נבוכדנצר הרשע – כיום איננו יודעים היכן היה ביתו, וגם ברכה זו אינה מעשית.
• במקום הזה – גוב האריות הוא המקום שבו ניצל דניאל לאחר שהושלח לאריות (דניאל פרק ו'). כבשן האש הוא המקום שבו ניצלו חנניה, מישאל ועזריה לאחר שהושלכו לאש היוקדת (דניאל פרק ג'). מקומות אלו אינם מוכרים בימינו, אבל אפשר ללמוד מהלכות אלו שיש לשמוח על הרע שנעלם או נחרב, וכן על כל הוספת טוב ואורה.
• רי"ח סעיף ז' – שם ביאר המחבר ברכה זו כחלק מהברכות שמברכים על הנסים, וכאן נשנתה אגב ברכות עקירת הרשע.

סעיף ד

^חראה מקום שיש בבבל שכל בהמה שתעבור עליו אינה יכולה לזוז משם אם לא יתנו עליה מעפר המקום ההוא, והוא סימן קללה לה דכתיב: 'וטאטאתיה במטאטא השמד', אומר: 'ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים' (יב).

^חברכות נ״ז ע"ב ובפירוש רש״י.

• גוזר ומקיים – בשיא גדולתה של בבל ניבא עליה הנביא ישעיה שתישמד לגמרי, ואמר (ישעיה י"ד, כג): "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד"; ומסורת ביד חכמים שהתקיימה נבואה זו בעפרה של בבל[4]. גם מקום זה אינו מוכר לנו, אולם מברכה זו למדנו על כך שסוף הנבואות להתגשם.

סעיף ה

^טהרואה ששים רבוא מישראל ביחד (יג), אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם חכם הרזים' (יד). ואם הם עובדי כוכבים וגלולים, אומר: 'בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם, הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה' (טו) (ירמיה נ, יב).

^טברכות נ״ח ע״א.

• ביחד – זהו מספר בני ישראל שיצאו ממצרים, ולכן מספר זה מסמן את העם כולו.
• חכם הרזים – זהו כינוי לקב"ה, שחכמתו בכך שמכיר את הרז של כל אחד ואחד. ברכה זו מבטאת שאף שיש כאן אוכלוסיה גדולה, הא-ל רואה כל אחד בנפרד, ואף אחד אינו נבלע בתוך הכלל. גם ברכה זו כמעט ואינה נאמרת, היות שכמעט ולא קורה הדבר שמתאספים יחד שש מאות אלף איש מישראל.
• וערבה – פסוק מירמיה (נ', יב), הדורש לגנאי את רוב הגויים ואת אחריתם. גם אסיפה כזו של גויים כמעט ואינה קיימת, ומברכה זו אפשר ללמוד שאין לירוא מרוב הגויים וממספרם הגדול, ואין אנו זזים כלל מאמונתנו.

סעיף ו

^יהרואה חכמי ישראל אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם, שחלק מחכמתו ליראיו' (טז).

^יברכות נ״ח ע״א.

• שחלק מחכמתו ליראיו – בברכה זו אנו מכריזים שהקב"ה הוא המאפשר לאדם לגדול בתורה. הנוסח "שחלק מחכמתו", המוסב על חכמי ישראל בלבד, רומז שכאשר החכמים דבקים בה' חכמתם היא כחלק א-לוה. נחלקו הפוסקים אם שייכת ברכה זו כיום[5], ונראה שנהגו שלא לברכה, אך המברך כשרואה תלמיד חכם גדול היכול להתייחס לשאלות בכל תחומי ההלכה, יש לו על מי לסמוך. והמסתפק יברך בלי שם ומלכות.

סעיף ז

^כהרואה חכמי אומות העולם ^לשחכמים בחכמות העולם (יז), אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם' (יח).

^כברכות נ״ח ע״א.  ^לסמ״ק.

• שחכמים בחכמות העולם – כלומר מדענים גדולים.
• מחכמתו לבשר ודם – בברכה זו יש הכרה בחשיבות החוכמות המדעיות, שמקדמות את העולם. גם ברכה זו לא נהגו בימינו לברך, כיוון שקשה להגדיר על איזו דרגה של חכמה יש לברך. אך הרואה אדם שהוא בוודאי חכם גדול ובקיא גדול במדע, יכול לברך עליו.

סעיף ח

^מעל מלכי ישראל אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם, שחלק מכבודו ליראיו'. ועל מלכי אומות העולם אומר: 'ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם' (יט).

^מברכות נ״ח ע״א.

• לבשר ודם – בזמנים עברו יכול היה המלך להרוג ללא משפט, אולם כיום אין מלך שכל השלטון בידיו, לכן איננו מברכים ברכה זו. מברכה זו למדנו שיש לכבד בני אדם שהגיעו למקום של אחריות על הכלל, ולהתפלל שאכן ה' יאיר עיניהם וינהיגו את עמם בחכמה.

סעיף ט

^נמצוה להשתדל לראות מלכים, אפילו מלכי אומות העולם (כ).

^נברכות נ״ח ע״א.

• אומות העולם – הגמרא מבארת את טעם הדבר: כדי לראות את ההבדל שבין מלכי ישראל לבין מלכי אומות העולם. וכוונתה: מלכי ישראל שולטים מתוך ענווה, ואילו מלכי האומות שולטים בעיקר משום שכרון הכוח. גם ברכה זו תוקנה רק על מלך היכול לדון, כפי שכתבנו בסעיף הקודם, ולכן אינה שייכת היום.

סעיף י

^סהרואה בתי ישראל בישובן, ^עכגון בישוב בית שני (כא), אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם מציב גבול אלמנה' (כב); בחורבנן, אומר: 'ברוך דיין האמת'.

^סברכות נ״ח ע״ב.  ^ערש״י שם.

• בישוב בית שני – כלומר בזמן שארץ ישראל מיושבת, כמו שהייתה בזמן שחזרו עולי בבל ובנו את הארץ. ועל כן בחוץ לארץ אין לברך ברכה זו. ובארץ מברכים את הברכה כאשר מגיעים לבית כנסת של יישוב חדש בפעם הראשונה[6].
• מציב גבול אלמנה – שנמשלה בניית הארץ לאלמנה הנגאלת מאלמנותה[7]. וברוך ה' זכינו לשוב לארצנו, והארץ מלאה יישובים ובתי כנסת.

סעיף יא

^פהרואה בתי עובדי עבודת אלילים בישובן, אומר: בית גאים יסח ה' (כג). בחורבנן, אומר: 'א-ל נקמות ה" (כד).

^פברכות נ״ח ע״ב.

• יסח ה' – אין זו ברכה, אלא הכוונה לאמירת הפסוק במלואו (משלי ט"ו, כה): "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְיָ, וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה". ופירושו: ה' יחריב את ביתם של הגויים הגאים, ויקים את בית ישראל. וכדברינו למעלה על ברכות עקירת עבודה זרה, גם ברכה זו אין נוהגים לאמרה.
• א-ל נקמות ה' – גם כאן הכוונה לאמירת הפסוק (תהילים צ"ד, א): "אֵ-ל נְקָמוֹת יְיָ, אֵ-ל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ", שהרי יש לשמוח על חורבן מקום עובדי עבודה זרה.

סעיף יב

^צהרואה קברי ישראל, אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין' וכו' (כה). ועל קברי עכו"ם אמר: 'בושה אמכם' וגו' (כו).

^צברכות נ״ח ע״ב.

• בדין וכו' – נוסח הברכה במלואו: "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִין, וְזַן אֶתְכֶם בַּדִין, וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בְּדִין, הוּא עָתִיד לְהַחְזִיר וּלְהַחֲיוֹתְכֶם בַּדִּין, בָּרוּךְ אַתָּה יי מְחַיֵּה הַמֵּתִים". ברכה זו נאמרת גם בזמן הזה.
• בושה אמכם וכו' – יש לומר את הפסוק במלואו (ירמיהו נ', יב; כפי שראינו למעלה בסעיף ה): "בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם, הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה".

סעיף יג

^קכל ברכות הראייה, אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלושים יום – אינו חוזר ומברך (כז).

^ק[תוספות] ממשנה דריש פרק הרואה, ובגמרא נ״ט ע"ב.

• אינו חוזר ומברך – ובהקשר של ברכת בית הקברות, אם הלך לאותו בית קברות פעמיים בתוך שלושים יום, לא יחזור ויברך; אבל אם הלך לבית קברות אחר – יברך.

ברכות הראייה (רכ"ד)

1. חכמים תיקנו ברכות על דברים שונים שאנו רואים, אלא שרובן של ברכות אלו אינן נוהגות כיום, כגון ברכות על קיום ועקירת עבודה זרה [א-ב, יא], ברכה על ראיית ציבור גדול [ה] וברכות על ראיית אדם חכם [ו] או מלך [ז-ח].
2. הרואה בית כנסת ביישוב חדש בארץ ישראל מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה" [י].
3. הרואה קברי ישראל לאחר שלא ראם שלושים יום, מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִין, וְזַן אֶתְכֶם בַּדִין, וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בְּדִין, הוּא עָתִיד לְהַחְזִיר וּלְהַחֲיוֹתְכֶם בַּדִּין, בָּרוּךְ אַתָּה יי מְחַיֵּה הַמֵּתִים" [יב].

[1] כי יש אומרים שהגוים לא הוזהרו על עבודה זרה בשיתוף.

[2] כף החיים אות ט'.

[3] אמנם בכף החיים (אות י') מתאר מסורת של יהודי בבל היכן מקום "בבל הישנה". אולם כיום אי אפשר להגיע לשם.

[4] לשון הגמרא הוא (ברכות נז ע"ב): "ראה מקום שנוטלין ממנו עפר". ההסבר בשו"ע הוא אחד מפירושי רש"י, וישנם ביאורים נוספים לכך.

[5] ראו למשל ערוך השולחן סעיף ו' (שהכריע שלא לברך), ציץ אליעזר י"ד, לז (שהכריע לברך בלי שם ומלכות); ויחווה דעת ד', טז (שהכריע לברך).

[6] אולי בדומה קצת לדברי הרמ"א בסעיף א', שאין מברכים על דברים הסובבים אותנו כל העת.

[7] והוא לשון הפסוק (משלי ט"ו, כה). נחלקו המפרשים בהבנת דברי הגמרא "בתי ישראל ביישובן", ודברי רש"י שהוסיף: "כגון בישוב בית שני". הרי"ף הסביר שכוונת הגמרא שמברכים על בתי כנסיות; יש שהסבירו שמברכים דווקא על בית המקדש; ויש המבינים שמברכים על בתי עשירים, כפי שהיו ישראל בימי בית שני. הבית יוסף הסביר שמברכים כשיש עצמאות מדינית. במ"ב מכריע למעשה לברך דווקא כשרואה בית כנסת, ועל פיו כתבנו בפנים, מפני שקשה להגדיר מהם בתי עשירים, ובית הכנסת ביישוב חדש הוא המקום החשוב ביישוב. וכף החיים כותב לברך בלי שם ומלכות.