סימן ר"ל – קצת ברכות פרטיות, ובו ה' סעיפים

סימן זה דן במספר תחינות ותפילות שראוי לאמרן במצבים מיוחדים. כפי שיתבאר, חלקן אינן נוהגות בזמן הזה.

סעיף א

^אהמתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר, ואמר: 'יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי' (א); או שהיתה אשתו מעוברת אחר מ' יום לעיבורה, ואמר: 'יהי רצון שתלד אשתי זכר' (ב) – הרי זה תפלת שוא (ג). ^באלא יתפלל אדם על העתיד לבא, ויתן הודאה על שעבר; כגון הנכנס לכרך, אומר: 'יהי רצון מלפניך ה' א-להינו שתכניסני לכרך הזה לשלום'; נכנס בשלום, אומר: 'מודה אני לפניך ה' א-להינו שהכנסתני לכרך הזה לשלום' (ד); בקש לצאת, אומר: 'יהי יהי רצון מלפניך ה' א-להינו שתוציאני מכרך זה לשלום'. יצא בשלום, אומר: 'מודה אני לפני ה' א-להי שהוצאתני מכרך זה לשלום. וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום' וכו' (ה), עד 'ברוך אתה ה' שומע תפלה'; וזו היא תפלת הדרך שנכתבו היא וכל דיניה בסימן ק"י (ו).

^אברכות נ״ד ע״א במשנה, וס׳ ע״א.  ^בשם.

• בתוך ביתי – ובכך הוא מתפלל לשנות את העבר.
• זכר – ונראה לי שכיום, שידוע לנו שמין העובר נקבע כבר בתחילת ההיריון, אין מקום לתחינה זו אפילו בארבעים יום הראשונים להריון.
• תפילת שוא – כיוון שאין להתפלל על אירועים שכבר אירעו או על שינוי חוקי הטבע.
• לשלום – כל אלו הן תחינות, ולא ברכות. ונאמרות דווקא אם נכנס למקום מסוכן, ולכן אין נוהגים היום לאמרן כשלא נשקפת סכנה מיוחדת.
• כן תוליכני לשלום וכו' – כלומר שלאחר התחינה שלפני היציאה מהכרך (שנאמרת כאמור רק כשיש סכנה מיוחדת באותה עיר), יאמר את תפילת הדרך, הפותחת במילים "תוליכני לשלום", והיא נאמרת בכל מצב.
• בסימן ק"י – תפילת הדרך היא ברכה החותמת ב"ברוך", ואינה כשאר התחינות שבסימן זה.

סעיף ב

^גהנכנס למוד את גרנו, אומר: 'יהי רצון מלפניך ה' א-להי שתשלח ברכה בכרי הזה'; התחיל למוד, אומר: 'ברוך השולח ברכה בכרי הזה'. מדד ואחר כך בירך – הרי זה תפלת שוא, שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי (פירוש: הנעלם ואינו נראה) מן העין (ז).

^גתענית ח׳ ע״ב, בבא מציעא מ״ב ע״א.

• הסמוי מן העין – אין כאן תפילה על העבר, או תפילה לנס שיגדיל את כמות התבואה בגורן, אלא כל זמן שאיננו יודעים את מצבו של האוצר, אפשר להתפלל שהכול יהיה לברכה: שהתבואה לא תתקלקל, שאיכות היבול תישמר, וכיוצא בזה. ובתחינה זו האדם מלמד עצמו שכל העושר בידי ה' הוא.

סעיף ג

^דהנכנס למרחץ אומר: 'יהי רצון מלפניך ה' א-להי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום, ותצילני מהאוּר הזה (ח), וכיוצא בו לעתיד לבא (ט)'; יצא בשלום, אומר: 'מודה אני לפניך ה' א-להי שהצלתני מהאור הזה' (י).

^דברכות ס׳ ע״א לגירסת הרי״ף והרמב״ם.

• ותצילני מהאור הזה – בזמנם הייתה סכנה באש הלוהטת שחיממה את המרחץ.
• לעתיד לבוא – הפירוש הפשוט הוא שמצרף לתפילה זו תפילה להינצל מסכנות דומות בעתיד. ויש שבארו מילים אלו כרמז להינצל מן הגהינם[1].
• שהצלתני מהאור הזה – וכיוון שבתי המרחץ בימינו אינם מסוכנים, תחינות אלה כבר אינן נאמרות.

סעיף ד

^ההנכנס להקיז דם, אומר: 'יהי רצון מלפניך ה' א-להי שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חנם אתה' (יא); ולאחר שהקיז יאמר: ^*)'ברוך רופא חולים' (יב).

^הברכות ס׳ ע״א לגירסת הרי״ף והרמב״ם. ^*)ברכה זו וכל שאר ברכות צריך  להזכיר בה שם ומלכות, כנזכר לעיל ריש סי׳ רי״ח. ב״י.

• רופא חינם אתה – כיום כבר איננו מקיזים דם לרפואה, ואין אומרים תחינה זו. וראוי לומר אותה לפני לקיחת תרופה, כדי להפנים שאין די בתרופות, וצריך סיוע מהשמיים כדי להחלים[2].
• רופא חולים – כוונת המחבר היא שיש לומר ברכה זו בשם ומלכות. וטוב לאמרה כתחינה לאחר לקיחת תרופה, אך בלי שם ומלכות[3].

סעיף ה

^ולעולם יהא אדם רגיל לומר: 'כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד' (יג).

^וברכות ס׳ ע״ב.

• לטב עביד – תרגום: כל מה שעושה ה' – לטובה עושה. משפט זה מבטא את אמונתנו בא-ל המשגיח, שאין רע יוצא ממנו. הלשון "יהא אדם רגיל לומר" פירושה שאין בכך חיוב, שהרי אי אפשר לחייב אדם לומר זאת אם אינו מרגיש כך, אלא שיש להתחזק באמונה כדי לומר זאת בלב שלם.

כמה תחינות ותפילות ללא שם ומלכות (ר"ל)

1. אין להתפלל על אירוע שכבר התרחש, או על שינוי הטבע [א].
2. טוב לומר לפני לקיחת תרופה: "יהי רצון שיהא עסק זה לי לרפואה"; ולאחריה: "ברוך רופא חולים" [ד].

[1] מקור נוסח משפט זה בתוספתא ברכות פ"ו הי"ז, הובא בירושלמי ברכות פ"ט ה"ד, וברמב"ם כאן. ולעניין ההשוואה לגיהנם, ראו פרישה על הטור כאן, ו"תורת חיים על עירובין יט ע"א.

[2] עיין מ"ב ס"ק ו.

[3] אמנם אין המנהג לאמרה, אבל ודאי שאין כלל בעיה באמירת תחינות שאין בהן ברכה.