סימן תקנ"ז – לומר נחם ועננו בתשעה באב, ובו סעיף אחד

בתפילת 'נַחֵם' הנוספת בתפילת העמידה מובא תיאור חורבן ירושלים, ובקשת נחמה. אלא שהנוסח מתעלם לגמרי מהמציאות המשמחת של ימינו, לכן יש שהציעו לומר נוסח אחר שמקורו בראשונים. וזה הנוסח של הרב גורן שהיה הרב הראשי לישראל:

נַחֵם ה' אֱ־לֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֵת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם

וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה.

צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה. וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ.

לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם.

וּלְיִשְׂרָאֵל עַמְּךָ נְתַתָּהּ נַחֲלָה, וּלְזֶרַע יְשׁוּרוּן הוֹרַשְׁתָּהּ.

נַעֲרָהּ ה' אֱ־לֹהֵינוּ, מֵעֲפָרָהּ, וְהָקִיצָהּ מֵאֶרֶץ דִּוְיָהּ,

נְטֵה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִים.

כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ.

כָּאָמוּר: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ."

בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.

סעיף א

^אבתשעה באב אומר בבונה ירושלים: נחם ה' א-להינו את אבלי ציון וכו' (א), ועננו בשומע תפלה (ב); ואם לא אמר לא זה ולא זה, ^באין מחזירין אותו (ג). הגה: והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של תשעה באב, לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה (ד) (רוקח ואבודרהם). מי שאכל בתשעה באב, יאמר נחם בברכת המזון (ה) (מהרי"ל).

^אירושלמי כתבוהו הרי"ף והרא"ש בסוף מסכת תענית וכתבו דנהגו לאמרו בבונה ירושלים מהא דמשמיה דרב במסכת עבודה זרה ח ע"א. ^במהא דתני רב אושעיא שבת כד ע"א.

(א) את אבלי ציון וכו' – לדעת המחבר יש לאומרה בשלושה תפילות, ערבית, שחרית ומנחה. אמנם חלק מקהילות ספרד נהגו כדברי הרמ"א, לאמרה רק במנחה.

(ב) ועננו בשומע תפלה – פרטי הדינים של תפילת עננו, מתי אומרים אותה, מוסברים בהמשך, בסימן תקס"ה.

(ג) אין מחזירין אותו – השוכח תוספת שנתקנה בתפילה אינו צריך לחזור אלא בתוספת כגון יעלה ויבוא, שנתקנה כדי להזכיר קדושת זמן מהזמנים הנזכרים בתורה.

(ד) ולכן מתפללים אז על הנחמה – כי זמן זה הוא שיא הצער, ולכן צריכים נחמה יותר מכל, ובתפילה זו מתבטאת אמונתנו בגאולה.

(ה) יאמר נחם בברכת המזון – וצריך לאומרו בברכת בונה ירושלים, במקום בו נאמר יעלה ויבוא. אם לא אמרו, אינו חוזר. ומנהג הספרדים שלא לאומרו כלל בברכת המזון[1].

לומר נחם ועננו בתשעה באב (תקנז)

א. בתשעה באב אומרים 'נחם' בבונה ירושלים בכל התפילות, ערבית שחרית ומנחה [א].

ב. האשכנזים אומרים את 'נחם' רק בתפילת מנחה [א].

ג. דיני עננו מוסברים בסימן תקסה.

ד. שכח לומר נחם או עננו, אינו צריך לחזור על העמידה [א].

ה. אשכנזים האוכלים בתשעה באב, נוהגים להוסיף נחם בברכת בונה ירושלים [א].

ו. אבל ספרדים שאוכלים אינם נוהגים לאומרו (ה).

[1] יש גם אשכנזים שלא נהגו לאומרו על פי דברי הגר"א המובא במשנה ברורה ס"ק ה.