סימן תקנ"ג – דין סעודה המפסקת, ובו ב' סעיפים

סעיף א

^אאף על פי שאכל סעודה המפסקת, מותר לחזור ולאכול (א) אלא אם כן קבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום (ב). הגה: וקבלה בלב אינה קבלה, אלא צריך להוציאו בשפתיו (ג) (ב"י בשם הפוסקים).

^אטור בשם התוספות ואביו הרא"ש וכן כתב הרי": לענין תענית ציבור שפסק מבעוד יום בפרק קמא דתענית.

(א) מותר לחזור ולאכול – הכוונה שמותר לו לאכול פירות או ירקות חיים, ולא אכילת תבשילים, כי אפילו בסעודה המפסקת לא הותר אלא אחד.

(ב) שלא לאכול עוד היום – כי אז, חייב לקיים את התחייבותו. אבל כל זמן שלא קיבל בפירוש, אף שלא היתה לו כוונה מפורשת לאכול עוד, אין זה נקרא קבלת התענית, וכפי שכותב הרמ"א.

(ג) להוציאו בשפתיו – כוונתו להסביר את דברי המחבר.

סעיף ב

^בתשעה באב, לילו כיומו לכל דבר (ד); ואין אוכלים אלא מבעוד יום (ה), ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים (ו). הגה: ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל עד בין השמשות מיהו בחול נוהגין לחלוץ מנעלים קודם שיאמר ברכו (ז), ואם הוא שבת חולצים לאחר ברכו (ח) מלבד שליח צבור שחולץ ^*) קודם ברכו (הגהות מיימוני), רק אומר תחלה המבדיל וכו' (ט) (מנהגים בשם מהרא"ק); ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך, כי אם בדברים המותרים בתשעה באב (י); ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות (יא), (מהרי"ל ומנהגים) וכן לא יטייל ערב תשעה באב (יב).

^ברמב"ם בפרק ה ה"ז מהא דפסחים נד ע"ב. ^*) (פירוש מפני הטירוף).

(ד) לכל דבר – לא רק אכילה ושתיה נאסרה, אלא כל שאר העינויים רחיצה סיכה ותשמיש המיטה, חלים כבר בלילה.

(ה) מבעוד יום – כלומר לפני שקיעה.

(ו) אסור כיום הכפורים – אף על פי שרגעי בין השמשות מוטלים בספק, אם הם מן היום או מן הלילה, והיינו צריכים להקל, כי איסורי תשעה באב תוקנו מדרבנן, ובספיקות רבנן מקילים. בכל זאת קבעו חכמים שלא להתחשב בספק, אלא אסרו כבר משעת השקיעה.

(ז) קודם שיאמר ברכו – אף שיתפלל ערבית לפני שקיעה.

(ח) חולצים לאחר ברכו – כי באמירת ברכו, הוא מצוי בתפילת ערבית, ובזה יוצא מן השבת.

(ט) אומר תחלה המבדיל – יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", כדי להוציא את השבת.

(י) המותרים בתשעה באב – בסימן הבא נראה כי לימוד התורה נאסר בתשעה באב, מלבד כמה ענינים שהותרו, ומשום שהלימוד משמח את האדם, כפי שאמר דוד המלך (תהלים יט ט) "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב". וכאן הביא הרמ"א מנהג לאסור זאת כבר בערב תשעה באב, משעת מנחה. הספרדים לא קיבלו דין זה. וגם רבים מפוסקי אשכנז לא קיבלו זאת למעשה.

(יא) אין אומרים פרקי אבות – כשם שבכל אבלות, למרות שאין אבלים בשבת, נהגו להימנע מדברים שבצנעה. על כן נמנעים האבלים מלימוד תורה גם בשבת. ולפי שראינו שגם בערב תשעה באב אין לומדים תורה משעת המנחה, כך הדין בערב תשעה באב שחל בשבת. ואפילו אם חל תשעה באב בשבת, ונדחה ליום ראשון, נהגו להימנע מלימוד רק מחצות היום.

למעשה, ראינו שבכל ערב תשעה באב לא נתקבלה חומרת הרמ"א אצל כולם, ואם כן קל וחומר בשבת. על כן הרוצה ללמוד, יש לו על מי לסמוך.

(יב) לא יטייל ערב תשעה באב – מנהג זה התקבל גם על ידי הספרדים.

דיני סעודה המפסקת (המשך)

א. האכילה אחר סעודה המפסקת מותרת, אלא אם כן קיבל את תחילת הצום באמירה מפורשת [א].

ב. איסור רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, מתחילים כבר מהשקיעה [ב].

ג. בערב תשעה באב שחל בשבת, אין לחלוץ את הנעלים עד אחר צאת השבת. אמנם שאר האיסורים חלים כבר מעת השקיעה [ב].

ד. בני אשכנז נהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות, אפילו כשחל בשבת, אלא רק בדברים המותרים בלימוד בתשעה באב עצמו [ב].

ה. אמנם פוסקים רבים דחו מנהג זה, והלומד כהרגלו יש לו על מי לסמוך (יא).