קיצורי הלכות תשעה באב ושאר תעניות

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

הלכות תשעה באב ושאר תעניות (סימנים תקמט-תקסא)

להתענות ארבע צומות (סימן תקמט)

1. חובה לצום בתשעה באב על חורבן שתי המקדשות, ששתיהם ארעו ביום זה, בו נגזר על אבותינו, מחמת חטא המרגלים, להישאר במדבר (א).
2. גם בשבעה עשר בתמוז חובה לצום, כי בו הובקעה העיר בבית שני, ונשתברו הלוחות בחטאם בחטא העגל (א).
3. בשלושה בתשרי צמים כזכר להריגת גדליה בן אחיקם. מאורע שסימן את סיום האוטונומיה היהודית בארץ ישראל, אחר חורבן בית ראשון (א).
4. בעשרה בטבת צמים כי בו הטיל נבוכדנצר הרשע את המצור על ירושלים, מאורע שסימן את תחילת הליך החורבן (א).
5. בי”ג אדר צמים לזכר התעניות שקבעה אסתר, בהם בקשו רחמי שמים, כשהיו ישראל בסכנת השמדה (א).

הבדל בין תשעה באב לשאר צומות (סימן תקנ)

1. כל איש ואשה בריאים חייבים לצום ארבע צומות, שהם; צום גדליה, עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, ותשעה באב [א].
2. עוברות ומניקות פטורות מן הצום, ולמנהג אשכנז חייבות לצום אם מרגישות טוב [א].
3. חולים, וזקנים תשושי כח, אינם חייבים לצום (ה).
4. צום תשעה באב מתחיל מהערב, ושאר הצומות תחילתם מעלות השחר [ב].
5. צום תשעה באב אוסר לא רק מאכל ומשקה, אלא גם רחיצה, סיכה, לבישת נעלי עור, וקיום יחסי אישות. אבל בשאר צומות הכל מותר, מלבד מאכל ומשקה [ג].
6. חל אחד הצומות להיות בשבת, דוחים אותו ליום ראשון [ג]. מלבד תענית אסתר שמקדימים ליום חמישי (הערה 5).
7. בני ספרד נהגו להכריז בשבת על צומות עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז [ד].

דין שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה (סימן תקנא)

1. לא רק על תשעה באב גזרו חכמים דיני אבל, אלא גם על שבוע שחל בו תשעה באב. כלומר מיום ראשון בשבוע זה, נוהגים בו איסורים, כביטוי לצער על חורבן בית המקדש [הק].
2. כבר מראש חודש אב, ממעטים משמחה [הק].
3. יש כמה דינים שנוהגים אפילו משבעה עשר בתמוז [הק].

הדברים הנוהגים משבעה עשר בתמוז

4. נמנעים מאמירת שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש [יז].
5. על מצוה שזמנה חל בבין המצרים, אומרים שהחיינו [יז].
6. על פרי שאחר בין המצרים לא יימצא אומרים שהחיינו [יז], וראוי להמתין עד שבת.
7. בגד שנצרך לו מאוד, ילבשנו ויברך עליו שהחיינו. ואם יכול להמתין בלבישתו עד שבת, עדיף שיברך בשבת (צג).
8. יש לנקוט זהירות יתירה שלא להסתכן בבין המצרים (צו).
9. האשכנזים נוהגים שלא להסתפר ולא להתגלח כל שלושת השבועות [ד].
10. אדם הנוהג להתגלח דרך קבע, מידי יום או יומים, יוכל להתגלח עד שבוע שחל בו תשעה באב (מה).
11. אשכנזים נמנעים מנשיאת נשים כל שלושת השבועות [ב].

הדברים הנוהגים מראש חודש

12. מראש חודש אב עד תשעה באב, ישתדל אדם לדחות משפט שיש לו עם נכרי [א].
13. ממעטין במשא ומתן של שמחה, כגון קניית צרכי חופה ותכשיטים [ב].
14. ממעטים גם בבניין של שמחה, כגון בית חתנות, או הקמת גן נוי [ב].
15. האשכנזים נוהגים שלא לכבס מראש חודש אב, ונמנעים גם מלבישת בגדים מכובסים. אמנם את הבגדים התחתונים מותר להחליף, וכן בגדי ילדים קטנים שמתלכלכים כל העת [ג].
16. אשכנזים וחלק מהספרדים נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין מראש חודש אב [ט].
17. ויש ספרדים שנמנעים רק מב’ באב, למחרת ראש חודש (סא).
18. מותר לשתות שאר משקאות אלכוהוליים [יא].
19. אשכנזים נוהגים להימנע מרחיצה מראש חודש אב [ז].
20. גם אשכנזים וגם ספרדים נמנעים מתיקון בגדים או קניית בגדים חדשים, גם שלא לצורך לבישה [ז].

הדברים הנוהגים בשבוע שחל בו תשעה באב

21. תספורת השער וגילוח הזקן אסורים בו [יב].
22. הכביסה אסורה בין אם זה כדי ללבוש בשבוע זה, ובין אם מכבס לימים של אחר תשעה באב [ג].
23. לבישת בגדים מכובסים אסורה [ג].
24. בגדים שהקטנים מטנפים בכל עת, מותר לכבסם (פא).
25. מנהג הספרדים להימנע מרחיצה במים חמים [טו].
26. מנהג אשכנז להימנע גם מרחיצת מים קרים [טז].
27. גם לספרדים כדאי להימנע מרחיצה בים ובבריכה, אלא אם כן יש בזה צורך בריאותי (פו).
28. לאחר התענית מותר להסתפר ולכבס מיד [ד].

דיני ערב תשעה באב (סימן תקנב)

1. הסעודה האחרונה לפני הצום קרויה סעודה המפסקת [א].
2. סעודה המפסקת היא רק זו הנאכלת אחר חצות [א].
3. אסורה אכילת בשר שתיית יין ואכילת שני תבשילין בסעודה המפסקת [ב].
4. נוהגים להימנע גם מאכילת דגים [ב].
5. מותרת אכילת שני מינים שבושלו בקדירה אחת, אם בישולם יחד הוא דבר שבשגרה [ג].
6. אין הגבלה על אכילת פירות ירקות וסלטים חיים [ד].
7. יש נוהגים לאכול עדשים עם ביצים מבושלות [ה].
8. מנהג האשכנזים לאכול ביצים קשות [ה].
9. נוהגים לשבת על הרצפה בסעודה המפסקת [ז].
10. דינים אלה אינם חלים בסעודה הנאכלת אחר חצות, אם מתכננים סעודה נוספת שהיא תיקרא סעודה המפסקת [ט].
11. יש נוהגים לאכול ארוחה מזינה לפני מנחה, ואחריה סועדים את הסעודה המפסקת [ט].
12. אם חל תשעה באב בשבת, אין שום הגבלה. ומותר לאכול בשר ולשתות יין אפילו בסעודה האחרונה [י].
13. למרות שאין הגבלה, צריך להפסיק את האכילה לפני שקיעה [י].
14. אין אומרים תחנון בתפילת מנחה של ערב תשעה באב [יב].
15. ערב תשעה באב החל בשבת, אין אומרים צדקתך [יב].

דיני סעודה המפסקת (סימן תקנג)

1. האכילה אחר סעודה המפסקת מותרת, אלא אם כן קיבל את תחילת הצום באמירה מפורשת [א].
2. איסור רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, מתחילים כבר מהשקיעה [ב].
3. בערב תשעה באב שחל בשבת, אין לחלוץ את הנעלים עד אחר צאת השבת. אמנם שאר האיסורים חלים כבר מעת השקיעה [ב].
4. בני אשכנז נהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות, אפילו כשחל בשבת, אלא רק בדברים המותרים בלימוד בתשעה באב עצמו [ב].
5. אמנם פוסקים רבים דחו מנהג זה, והלומד כהרגלו יש לו על מי לסמוך (יא).

דברים האסורים בתשעה באב (סימן תקנד)

אכילה ושתיה

1. אסור לאכול ולשתות בתשעה באב, החל מסיום יום ח’ באב, מהשקיעה עד צאת הכוכבים של יום המחרת [הק].
2. חולים, אף אלו שחייהם אינם בסכנה, פטורים מלצום [ו].
3. נשים בהריון חייבות לצום [ה].
4. מעוברת המרגישה חולשה, או שההיריון קשה לה, או שיודעת מנסיונה ששינויים באכילה גורמים לה הקאות, או שעלולה לפתח צירים בקלות, טרם הזמן, כל אלה לא יצומו (טז).
5. יולדת פטורה מן הצום, במהלך כל שלושים יום מהלידה [ו].
6. מיניקות, החל משלושים יום מהלידה, חייבות לצום, אם בריאותם לא תיפגע מכך [ה].
7. מינקת חלשה, או כשיש חשש שהתינוק לא יקבל מספיק חלב, דינה כמו חולה, ופטורה מן הצום (טז).

רחיצה

8. הרחיצה אסורה בתשעה באב, בין במים חמים בין במים קרים, ואפילו הושטת אצבע במים [ז].
9. רחיצה להסרת לכלוך מותרת [ט].
10. מותר ליטול ידים בבוקר עד סוף קשרי האצבעות, ומברכים על הנטילה [י] (כא).
11. ביציאה מהשירותים מותר ליטול ידיו עד קשרי אצבעותיו (כז).
12. הבא מן הדרך ורגליו חלשות, רשאי לרחצם, אם יחזקם בכך, ואין בכוונתו להתענג [יד].

סיכה

13. סיכת שמנים או שאר חומרים על העור אסורה בתשעה באב, אם נעשית לשם תענוג [טו].
14. סיכה רפואית מותרת, לכן רשאי למרוח קרם על פצעים, וכדומה לזה (לה).

נעלי עור

15. אסורה נעילת נעלי עור, אפילו אם רק הסוליה עשויה עור, או אפילו אם בחיפוי יש מעט עור [טז].
16. למרות שביום זה לא נועלים נעלי עור, נוהגים לברך את ברכת “שעשה לי כל צרכי” בברכות השחר (לו).
17. בימינו קיים מבחר גדול של נעליים נוחות, שאינן עור, ומותרים בתשעה באב. עם זאת יש מהדרים להימנע מכך, למרות שאינן עור (לו).
18. הרוצה לנהוג ברכב, ואין ברשותו נעליים נטולות עור, ינעל נעליים רגילות כדי שלא לגרום חלילה לתאונה (לז).

יחסי אישות

19. יחסי אישות אסורים [א].
20. אין ישנים באותה מיטה [יח].
21. נגיעה והעברת חפצים לא נאסרו (לט).

לימוד תורה

22. מצוות לימוד התורה צומצמה בתאריך זה [א].
23. הותר ללמוד את התוכחות והדברים הרעים. על כן ספר ירמיהו ואיוב עם פירושיהם, ואגדות החורבן ומדרש איכה הותרו ללימוד [א].
24. מותר ללמוד פרק שלישי במסכת מועד קטן, כי הוא דן בדיני אבלות [ב].
25. מותר לומר את כל התפילה, כדרכו מידי יום [ד].
26. בתשעה באב שחל בשבת, הכל מותר. אפילו יחסי אישות, ולימוד תורה [יט].
27. בני אשכנז נהגו שלא לקיים יחסי אישות, ולימוד תורה כרגיל, בשבת זו [יט].

עבודה

28. נהגו שלא לעבוד כל היום (מד).
29. אם יש צורך, ימתינו עד חצות, כשהדבר אפשרי [כב].
30. אם ייגרם לו הפסד ממון, מותר לצאת לעבודה [כג].
31. דווקא עבודה, כלשוננו היום, היא שנאסרה. אבל מלאכות מותרות (מד).

שאילת שלום

32. לא אומרים שלום ביום זה [כ].
33. במקרה שיש חשש לעלבון הזולת, מותר לומר שלום, ובעיקר להשיב על ברכת שלום (כ).
34. ביום זה נמנעים מטיולים היתולים וצחקוקים [כא].
35. כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה [כה].

דיני תפילין וציצת בתשעה באב (סימן תקנה)

1. בבוקר לובשים טלית קטן, ולא מברכים עליו [א].
2. בתפילת שחרית לא מתעטפים בטלית גדול, ולא מניחים תפילין [א].
3. במנחה מתעטפים בטלית גדול, ומניחים תפילין בברכה [א].
4. יש שאינם משנים מנהגם בתשעה באב, וכבר בבוקר מתעטפים בטלית ומניחים תפילין כהרגלם מידי יום (ב).
5. עקרונית, ניתן לדרוש מכלל מתפללי בית הכנסת לכבד את מנהג המקום (ב).
6. אמנם בזמננו, נכון לאשר לכל אחד לנהוג כמנהגו (ב).
7. יש הנוהגים לשנות מעט בנוחיות משכבם בתשעה באב [ב].
8. בתשעה באב נמנעים מכל סוגי העינוגים, גם אלה שאיסורם לא נכתב מפורשות [ב].

תשעה באב שחל ביום ראשון (סימן תקנו)

1. היציאה מן השבת נעשית באמירת “אתה חוננתנו” בתפילת עמידה, או באמירת “ברוך המבדיל בין קודש לחול” (א).
2. את ההבדלה על הכוס דוחים למוצאי תשעה באב [א].
3. במוצאי שבת מברכים על הנר [א].
4. במוצאי הצום מברכים ברכת בורא פרי הגפן, וברכת המבדיל [א].
5. אין לברך על הבשמים, לא במוצאי שבת ולא במוצאי הצום [א].

לומר נחם ועננו בתשעה באב (סימן תקנז)

1. בתשעה באב אומרים ‘נחם’ בבונה ירושלים בכל התפילות, ערבית שחרית ומנחה [א].
2. האשכנזים אומרים את ‘נחם’ רק בתפילת מנחה [א].
3. דיני עננו מוסברים בסימן תקס”ה.
4. שכח לומר נחם או עננו, אינו צריך לחזור על העמידה [א].
5. אשכנזים האוכלים בתשעה באב, נוהגים להוסיף נחם בברכת בונה ירושלים [א].
6. אבל ספרדים שאוכלים אינם נוהגים לאומרו (ה).

במוצאי תשעה באב אין אוכלים בשר (סימן תקנח)

1. אין לאכול בשר ולשתות יין כל יום י’ אב [א].
2. מנהג אשכנזים להתיר מחצות היום [א].
3. ספרדים רבים נוהגים בזה כמו האשכנזים [א].
4. כיבוס וגילוח ושאר מנהגי אבלות מותרים מיד, אלא שיש נוהגים להחמיר עד חצות היום למחרת [הערה 1].
5. אם תשעה באב נדחה ליום ראשון, למנהג אשכנז אין אוכלים בשר בליל יא אב אבל הספרדים לא נוהגים בחומרה זו.

מנהגי תשעה באב ודין מילה בתשעה באב (סימן תקנט)

1. בליל תשעה באב מתפללים ערבית וקוראים איכה וקינות, הכל כפי שמובא במחזורים [ב]. וכשחל תשעה באב במוצאי שבת יש מספר הבדלים אחרי תפילת העמידה, הכל כפי שמובא במחזורים [א].
2. ביום תשעה באב לא אומרים תחינות, קוראים בתורה, ומפטירים ואומרים קינות, הכל כפי שמובא במחזורים [ב].
3. מגילת איכה נאמרת בכל מקום בלילה. אמנם ביום כל מקום יעשה כמנהגו (ד).
4. גם במנחה של ערב תשעה באב אין אומרים תחנון. ואם חל תשעה באב ביום ראשון, אין אומרים במנחה של שבת “צדקתך” [א].
5. נוהגים להסיר את הפרוכת הסוככת על הארון, עד שעת מנחה [ב].
6. בליל תשעה באב וביומו, עד שעת מנחה, נוהגים לשבת על הארץ [ג].
7. אָבֵל הולך לבית הכנסת בתשעה באב, עד סיום אמירת הקינות [ו].
8. אם צריך למול תינוק, ממתינים עד אחר הקינות [ז].
9. ביום זה נמנעים ואין מברכים על בשמים בעת המילה [ז].
10. את היין תשתה אם התינוק הנימול, או אחד הילדים, מאחר וברכו עליו [ז].
11. אם היולדת אינה נוכחת, ואין ילדים שישתו, אין לברך על היין (כט).
12. בעלי הברית, שהם האב האם, הסנדק והמוהל, ילבשו בגדי שבת, לכבוד המילה [ח].
13. חל תשעה באב בשבת, ונדחתה התענית ליום ראשון, רשאים בעלי הברית לאכול אחר תפילת מנחה [ט].
14. נהגו להימנע מהכנת סעודת מוצאי הצום עד אחר חצות [י].

לעשות זכר לחורבן (סימן תקס)

1. אין לבנות בנין מוגזם ביופי ופאר כבנין המלכים [א].
2. מה מוגדר פאר מוגזם אינו ידוע, אבל כל אדם ישתדל שלא להגזים מדי ביופי הבית (א).
3. הבונה בית צריך להשאיר מול הפתח אמה על אמה ללא סיד [א].
4. הנכנס לדור בבית בנוי אינו חייב לקלוף סיד מן הכותל [א].
5. כזכר לחורבן גזרו שלא לנגן בכלי שיר [ג].
6. הרמ”א התיר זאת מטעמים שונים [ג].
7. הספרדים סומכים בזה על הכרעת הרמ”א (ט).

דין הרואה ערי ירושלים ויהודה והמקדש בחורבנן (סימן תקסא)

1. מדין השולחן ערוך, חובה לקרוע בראיית עיר חריבה מערי יהודה, או בראיית המקדש החרב [א].
2. אמנם למעשה, רבים נמנעים מקריעה, מטעמים שונים [הק].