סימן פ"ג – דיני בית הכסא לקריאת שמע, ובו ה' סעיפים

בסימנים הקודמים ראינו שאסור מן התורה לקרוא קריאת שמע במקום שיש בו צואה. בדומה לכך, אסור לקרוא שמע בשירותים, היות שהם נחשבים למקום מאוס. איסור זה הוא מן התורה[1]. סימן זה עוסק בגבולות האיסור של קריאה בשירותים, ולהבנתו יש לזכור כי בזמנם "בית הכסא" היה בדרך כלל מקום בחוץ המיועד לכך (אולם הלכות אלו נכונות גם בשירותים של ימינו).

סעיף א

^אאסור לקרות כנגד (א) בית הכסא ישן (ב), אפילו פינו ממנו הצואה (ג). ^בויראה לי דהיינו כשאין לו מחיצות, אבל אם יש לו מחיצות (ד), אף על פי שיש בו צואה, קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש, אם אין מגיע לו ריח רע (ה).

^אברכות כ״ו ע"א.  ^בבית יוסף ממשמעות הגמרא שם.

• כנגד – כלומר מול.
• ישן – שכבר השתמשו בו (להבדיל מחדש שטרם השתמשו בו, שעליו נדון בסעיף הבא).
• הצואה – נראה שאיסור זה הוא מן התורה.
• יש לו מחיצות – ואפילו אין לו גג.
• ואינו חושש – מפני שהצואה נחשבת כנמצאת ברשות אחרת[2].

סעיף ב

^גהזמינו לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו (ו) – מותר לקרות כנגדו (ז), אבל לא בתוכו (ח).

^גברכות כ״ו ע"א.

• לא נשתמש בו – נקבע בהלכה ש"הזמנה לאו מילתא היא"[3]. דוגמה לדבר היא יעוד של דבר לשימוש של קדושה (למשל יעוד תיק להניח בו תפילין), שאינו מחיל עליו את הקדושה עד שיעשה מעשה (עד שיניח בתיק את התפילין). לכאורה כך צריך להיות, להבדיל, גם בבית הכיסא, שכל זמן שלא השתמשו בו מותר לומר כנגדו דברים שבקדושה. אולם הדבר מורכב יותר, מפני שתקנו חכמים שאין ראוי שדברים שבקדושה ייאמרו במקום המיועד לשירותים, ומבחינה זו יש לדבר דין של הזמנה מדרבנן.
• כנגדו – כי מן התורה "הזמנה לאו מילתא היא", ומה שגזרו חכמים  הוא דווקא בשירותים עצמם, ולא כאשר עומד מולם (ואפילו הם בלי מחיצות ויכול לראותם).
• לא בתוכו – והאיסור מדרבנן, כפי שהסברנו למעלה.

סעיף ג

^דאמר: 'בית זה יהא לבית הכסא', ואמר על בית אחר: 'וגם זה', דינם שווה (ט). ואם אמר על השני: 'ובית זה', ולא אמר: 'וגם זה', הרי זה השני ספק אם הזמינו לכך אם לאו, ^הלפיכך אין קורין בו לכתחילה, ואם קרא בו יצא (י).

^דנדרים ז׳ ע"א.  ^ההרמב״ם בפרק ג מהלכות קריאת שמע.

• דינם שווה – וכמו שבראשון אסור לקרוא שמע בתוכו, אך מותר ממולו, כך גם בשני.
• יצא – בניגוד לראשון, שבו קריאתו אינה קריאה וצריך לחזור ולקרות[4].

סעיף ד

^ובית הכסא שהוא בחפירה ופיו ^זברחוק ארבע אמות מן הגומא, והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא – כסתום דמי, ומותר לקרות בו ^חאם אין בו ריח רע וגם אין משתינין בו חוץ לגומא (יא). הגה: אבל אם משתינין בהם לפעמים, אסור להרהר בהם בדברי תורה, כל שכן לקרות קריאת שמע (יב) (הגהות מיימוני).

^וברכות כ״ו ע"א.  ^זטור בשם רש״י. ^חטור ורבינו ירוחם.

• חוץ לגומא – כיוון שדווקא תחתית הגומא נחשבת למקום האיסור, ומקום עמוק ארבע אמות נחשב כרשות אחרת. ושירותים של ימינו דינם כבית הכיסא, כי הצואה אינה נופלת מיד למרחוק[5].
• קריאת שמע – כפי שהדין בכל שירותים. מכאן משמע שמקום נאסר רק אם יש לו שם שירותים קבועים, ומקום שעושים בו לעתים צרכים אינו נקרא שירותים. מכאן שחדרים שחולים או קטנים עושים בהם את צרכיהם בתוך כלי, אין להם דין שירותים; אולם יש חובה להוציא את הכלי (ואם אין יוצא ממנו ריח רע די לכסותו) לפני שמתפלל באותו חדר.

סעיף ה

בני אדם שיש להם ספסל נקוב ונפנין עליו (יג), מותר לקרות קריאת שמע כנגדו, כיון שאין הצואה על הנקב וגם אין הגרף תחת הנקב, ועוד, שהנקב תמיד מכוסה בדף (יד). הגה: וכל מי שקורא במקום שאין קורין, חוזר וקורא (טו) (מיימוני פרק ג').

^טמרדכי שם.

• ונפנין עליו – זו מעין אסלה של ימיהם: כיסא נקוב שתחתיו יש כלי לקבלת הצואה. אמנם, כמובן שאין להתפלל כנגד כלי הצואה, וסעיף זה עוסק בדין כיסא זה ללא הכלי שתחתיו.
• מכוסה בדף – המחבר פוסק שלכיסא לבדו אין דין בית הכיסא, ומותר לקרוא כנגדו[6].
• חוזר וקורא – בכל ההלכות שנמנו בסימנים אלו, גם כשהאיסור הוא מדרבנן (והדין שראינו לעיל בסעיף ג ס"ק י' יוצא דופן הוא).

[1] כך משמע מדברי הבית יוסף בתחילת הסימן.

[2] אחרונים רבים חלקו על דין זה (ראה משנה ברורה כאן ס"ק ה'), ודנו את המחיצות עצמן כגרף של רעי. אולם כיוון שהמחבר והרמ"א מסכימים להקל, בוודאי שאפשר לסמוך עליהם בעת הצורך. וראה בסימן ע"ט סעיף ב, שבו פוסק המחבר שמחיצות מועילות נגד צואה.

[3] כפי שביארנו בהקדמה לסימן מ"ב. וראה שם בסעיף א' בעניין תפילין של יד או של ראש, ובסעיף ג' לעניין תיק של תפילין.

[4] דין זה מצטרף לדינים שכבר ראינו בהם תקנת חכמים המעכבת את קיום המצווה מהתורה. ראה דברינו בסימן ע"ו הערה 7.

[5] זאת לעניין תפילה והרהור בדברי תורה. אבל אינם כבית הכיסא של ימיהם לגמרי; עיין דברינו בסימן ד' ס"ק ל.

[6] ישנם אחרונים החולקים עד דברי המחבר כאן (ראה במג"א ס"ק ה' ובמשנה ברורה ס"ק יג). ונראה שאפשר לסמוך על שיטת המחבר והרמ"א, ועל פי שני המאורות הגדולים יקום דבר. והרוצה להחמיר כדברי החולקים מראה בכך כבוד גדול לדברים שבקדושה, ויבורך.