סימן ע"ז – שלא לקרות כנגד מי רגלים, ובו ב' סעיפים

האיסור מהתורה לקרוא קריאת שמע במקום שיש בו צואה כולל גם איסור לומר דבר שבקדושה בפני שתן בעת קילוחו. חכמים דרשו זאת מהפסוק "ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ" (דברים כ"ג, יג), שלמדו ממנו (ברכות דף כ"ה ע"א) שיש לצאת חוץ למחנה שכינה כדי להטיל מימיו. האיסור מהתורה הוא דווקא בעת הקילוח, ואחרי שנחת על הארץ או לתוך כלי האיסור הוא מדרבנן; וזאת מפני שהתורה החמירה יותר בצואה, שזוהמתה מרובה.

סעיף א

^אאסור לקרות כנגד מי רגלים (א), עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר (ב). ולא שנא על גבי קרקע, לא שנא בכלי, ^בובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם (ג) (ודין עביט עיין לקמן סימן פ"ז). ^גלא שנא היו הם בכלי תחלה ונותן עליהן מים, לא שנא היו המים בכלי תחלה (ד).

^אברכות כ״ב ע"ב, וכ״ה ע"ב, וכרבי זכאי.  ^בטור והרשב״א.  ^גשם בגמרא.

• כנגד מי רגליים – בין בקילוח, בין על הארץ ובין בכלי.
• ואז מותר – שיעור רביעית הוא 86 מ"ל, וכמות זו מספיקה לביטול מי רגליים של הטלת מים אחת ללא קשר לכמותם, שהתירו חכמים את הדבר בפעולה סמלית זו, היות שיסוד האיסור מדרבנן.
• המיוחד להם – כלי כזה נחשב כבית הכיסא, ואסור מהתורה לקרוא שמע נגדו, כפי שיתבאר בהרחבה בסימן פ"ז.
• בכלי תחילה – ומותר גם באופן זה, ואין אומרים שהואיל והשתן ניתן על המים ישתנה הדין לחומרא.

סעיף ב

^דרביעית שאמרו, למי רגלים של פעם אחת; ולשל שני פעמים, שתי רביעיות; ולשל שלש, שלש. הגה: וכן לעולם (ה).

^דהרמב״ם בפרק ג' מהלכות קריאת שמע.

• וכן לעולם – חכמים תיקנו שכמות המים שיש לשפוך היא רביעית לכל פעם שאדם השתין באותו מקום או באותו כלי.

עולה מסימן זה שאם ילד הטיל מימיו על הרצפה, אסור ללמוד ולעסוק בדברים שבקדושה באותו מקום עד שינקו זאת, או עד שלפחות ישפכו על השתן מים. אולם תינוק שעדיין אינו אוכל, אלא רק יונק, השתן שלו אינו אוסר (כפי שיבואר בסימן פ"א סעיף א).