סימן פ"א – דין צואת קטן, והרואה צואה בזמן הקריאה, ובו ב' סעיפים

סימן זה עוסק בדינה של צואת קטן, ובשאלה כיצד ינהג כאשר מתפלל ובאמצע רואה צואה כנגדו. המחבר קישר בין שני דינים אלו, מפני ששכיח שקטן עושה צרכיו במקום שאדם מתפלל.

סעיף א

^אקטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית דגן בכדי שיוכל גדול לאכול אכילת פרס (א), מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו (ב).

^אסוכה מ״ב ע"ב לפירוש הבית יוסף לדעת הפוסקים.

• אכילת פרס – כלומר שהגיל הקובע הוא כאשר יכול הקטן לאכול כזית פת (שהוא כחצי פרוסת לחם) תוך שיעור "אכילת פרס"[1]. ואין משערים בקטן זה, אלא ברוב הילדים שבגילו, "אחר כיוצא בו". והוא בערך מגיל שנה.
• ממי רגליו – עד גיל זה אין צורך להרחיק מצואתו, הואיל ובדרך כלל היא אינה מסריחה כל כך, ומגיל זה דין הפרשותיו כשאר אדם. ובצואה מסריחה אין חשיבות לגיל, ואסור לעולם לקרוא כנגדה, כפי שראינו לגבי צואת בעלי חיים.

סעיף ב

^בהיה קורא וראה צואה כנגדו, ילך כדי שיזרקנה מאחריו ארבע אמות (ג). ואם אי אפשר, כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב, ילך כדי שיניחנה לצדדין ארבע אמות. ^גואינו צריך לחזור אלא למקום שפסק, ^דולרבינו יונה אם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה, צריך לחזור לראש (ד) (וע"ל סי' ע"ו ס"ח).

^בברכות כ״ב ע"ב.  ^גהרשב״א שם.  ^דבברכות שם.

• ארבע אמות – כבר התבאר שאסור לקרוא קריאת שמע כנגד הצואה אפילו בחוץ עד כמלוא עיניו, ומאחריו ומצדדיו יש להרחיק ארבע אמות ממקום הריח[2]. כאן מבאר המחבר שאם ראה באמצע הקריאה שיש צואה כנגדו – יפסיק את קריאתו וילך למקום שמותר לקרוא; ואינו צריך לחזור על מה שכבר קרא. ואף שפסק המחבר (ע"ו, ח): "קרא במקום שראוי להסתפק בצואה, ומצאה אחר כך – צריך לחזור ולקרות", דעת המחבר שבדרך כלל אין צואה בחוץ, ולכן לא פשע אם לא בדק.
• לחזור לראש – מאחר שלדעת ר' יונה אין זו טרחה לבדוק כנגדו אפילו מחוץ לארבע אמות, ואם לא בדק נחשב פושע. ההלכה כדעה הראשונה, והמחבר הביא את דעת ר' יונה כדי שנקפיד לכתחילה לבדוק.

[1] בשיעורו המדויק של משך זמן זה, הקובע לכמה דברים בהלכה, נחלקו האחרונים. המאריך משערו כתשע דקות (חת"ס), והמקצר בכארבע דקות (הרב חיים נאה וכה"ח).

[2] ראה סימן ע"ט סעיף א.