סימן פ"ה – באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע, ובו ב' סעיפים

בסימן זה הרחבות על הלכות שהתבארו בסימנים הקודמים: א. ראינו ששירותים ובתי מרחץ אסורים בדברי תורה, וכאן מבואר שהאיסור הוא גם במקומות מטונפים נוספים. ב. עוד מבואר כאן שהאיסור אינו בדיבור בלבד, אלא גם בהרהור. ג. האיסור כולל גם אמירת אחד משמותיו של הקב"ה. 

סעיף א

^אלא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע (א). ואפילו אם היה קורא ובא, צריך להפסיק כשיגיע למבוי המטונף (ב). וכשיצא משם, ^באפילו שהה כדי לגמור את כולה, אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק (ג). הגה: ויש אומרים שחוזר לראש (תוס' ברכות שם), וכן עיקר. ועיין לעיל סי' ס"ה (ד).

^אברכות כ״ד ע"ב.  ^בלדעת הרי״ף והרמב״ם בפרק ג' מהלכות קריאת שמע.

• קריאת שמע – למקום מטונף יש דין של צואה ושל שירותים, ולכן אסור לומר בו דברי תורה, אפילו אם הניח ידו על פיו. וייתכן שאם הסירחון גדול האיסור הוא מן התורה.
• כשיגיע למבוי המטונף – ואין אומרים שכיוון שהתחיל בהיתר יכול לסיים.
• למקום שפסק – כפי שראינו בדעת המחבר (סימן ס"ה סעיף א), שאם שהה בקריאת שמע, אפילו לזמן ארוך, אינו צריך להתחיל מההתחלה.
• סי' ס"ה – שם ראינו שדעת הרמ"א היא שאם הפסיק מפאת אונס הלכתי למשך זמן שיכול לקרוא בו את כולה – חוזר לתחילת הקריאה.

סעיף ב

^גאפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ^דובמקום הטנופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים (ה). הגה: ואפילו הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ (ר"ן פ' כירה, וב"י בשם א"ח). ^הדברים של חול מותר לאמרם שם בלשון הקדש (ו). ^ווכן הכנויים, כגון 'רחום', 'נאמן' וכיוצא בהם, מותר לאמרם שם; אבל השמות שאינם נמחקין (ז) אסור להזכירם שָם. ^זואם נזדמן לו שָם להפריש מדבר האסור (ח) – מפריש, ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש (ט). הגה: ובמקום שמותר להרהר בדברי תורה (י) מותר לפסוק דין, ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר (ר"ן פ"ק דשבת ובפרק כל הצלמים).

^גשבת מ ע"ב׳.  ^דהרמב״ם שם.  ^השם בגמרא שבת.  ^ושם י׳ ע"ב.  ^זשם מ׳ ע"ב.

• ומי רגלים – הרהור בדברי תורה הוא עבודת ה' ובקיומו במקומות מטונפים יש משום זלזול בעבודת הבורא[1]. הבית יוסף הביא את דברי רבנו יונה שמותר להרהר בשעת דחק גדולה, כגון חולה הנמצא במקום מטונף או שבגלל מחלתו הרי הוא מלוכלך כל הזמן. והטעם הוא שבמקרה כזה אין בכך שום זלזול, אלא להפך, הלא הוא רוצה לעבוד את ה', אלא שנמנע ממנו מחמת אונסו, לכן יעבוד את ה' כפי יכולתו. וה' יראה ללבב.
• בלשון הקודש – שלא השפה קובעת, אלא העניין.
• השמות שאינם נמחקים – והם שבע שמות: יקוק, א-דני, א-להים, א-ל, א-לֹה, ש-די, צ-באות[2].
• להפריש מדבר אסור – כלומר שרואה אדם העומד לעבור על איסור, וצריך לומר לו את ההלכה הנכונה.
• ובענייני קודש – הואיל ואין בכך זלזול כלל, שהלא מפרישו מאיסור.
• להרהר בדברי תורה – כמו בבית אמצעי של בית המרחץ, או חדר אמבטיה של ימינו[3].

[1] וכפי שביארנו בסימן הקודם (ס"ק ו'), מותר להרהר בחדרי האמבטיה הביתיים שאין בהם שירותים.

[2] רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ו ה"ב, על פי שבועות דף לה ע"א. ומנהגנו היום להימנע מהזכרת שמות אלו לחלוטין, אם לא בדרך תפילה או לימוד.

[3] דברים דומים כתב הרמ"א לעניין פסיקת דין לפני ברכות התורה, ראה סימן מ"ז סעיף ד.