שולחן ערוך כפשוטו
הלכות תפלה
סימן קי"ט – הרוצה להוסיף בברכות, ובו ד' סעיפים
סימן זה עוסק בברכת "שמע קולנו", הברכה האחרונה מהברכות האמצעיות. בברכה זו אפשר לשאול ולהוסיף בקשות נוספות, ויתרה מכך, יש אומרים שלצורך זה נתקנה[1]. מסיבה זו תחילת סימן זה עוסקת בהוספת בקשות בתפילה באופן כללי, גם בברכות אחרות.
סעיף א
אאם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעית מעין הברכה, מוסיף. כיצד, היה לו חולה, מבקש עליו רחמים בברכת רפאנו; היה צריך פרנסה, מבקש עליה בברכת השנים; ובשומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו, שהיא כוללת כל הבקשות (א) הגה: וכשהוא מוסיף, יתחיל בברכה ואחר כך יוסיף, אבל לא יוסיף ואחר כך יתחיל הברכה (ב) (טור סי' תקס"ו). בולהר"ר יונה, כשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה, אם מוסיף אותו בשביל כל ישראל אומר אותו בלשון רבים ולא בלשון יחיד, ולא יוסיף אלא בסוף הברכה (ג) ולא באמצע (ד); ואם שואל צרכיו ממש, כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה, יכול לשאול אפילו באמצע הברכה, והוא שישאל בלשון יחיד ולא בלשון רבים (ה); ובברכת שומע תפלה, וכן בסוף התפלה בין קודם 'יהיו לרצון' בין אחריו, יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים, בין צרכיו ממש בין צרכי רבים (ו).
אעבודה זרה ח׳ ע"א, והרי״ף בפרק ה' דברכות. בשם בברכות, ממשמעות הגמרא [בע"ז].
- כוללת כל הבקשות – כלומר שהנוסח שלה מתאים לכלל הבקשות: "שומע תפילה".
- יתחיל הברכה – משום שצריך "לתת זכות קדימה" לברכת החובה, ולכן יש להתחיל בה; והמחבר מודה לכך. לדעה זו אפשר להוסיף את הבקשה הן באמצע הברכה והן לפני החתימה (בניגוד לדעה שתובא בהמשך).
- אלא בסוף הברכה – קודם החתימה.
- ולא באמצע – היות שאם שואל באמצע נראה שהוא משנה את נוסח הברכה שקבעו חכמים.
- ולא בלשון רבים – שהרי הוא מתפלל על צורך היחיד. וכשמתפלל בלשון יחיד ניכר שאין זה חלק מהברכה, ולכן יכול לאמרה גם באמצע. ונכון לנהוג כדברי רבנו יונה[2].
- בין צרכי רבים – כי במקומות אלו אין חשש של הפסקה או של שינוי מטבע שטבעו חכמים.
סעיף ב
גיש מי שאומר שכשמוסיף בברכה לצורך יחיד, לא יאריך (ז).
גמרדכי ברכות שם.
- לא יאריך – דין זה נלמד מדברי הגמרא, האומרת שבסוף התפילה מותר להאריך כמה שרוצים[3]. ומכאן למדו שבאמצע התפילה אין להאריך, ואף לא בברכת שומע תפילה. וטעם הדבר, שאמנם מותר להוסיף, אבל אין לשנות את מבנה התפילה ונשמתה, וכשמאריך בתוספת, עושה אותה עיקר, ומשנה את מבנה התפילה שתיקנו חכמינו. וכך ראוי לנהוג[4].
סעיף ג
דאם דילג או טעה בברכה אחת מהאמצעיות (ח), אינו צריך לחזור אלא לראש הברכה שטעה או שדילג, ומשם ואילך יחזור על הסדר (ט).
דברכות ל״ד ע"א.
- אחת מהאמצעיות – מדובר כאן על טעות בעיקר הברכה, כגון שלא אמר "תן טל ומטר לברכה" בברכת השנים, או שדילג על עיקר הבקשה או על החתימה.
- יחזור על הסדר – ולא מוסיף את הברכה במקום שנזכר, משום שגם סדר הברכות חשוב ובעל משמעות, כפי שהגמרא[5] מבארת. הברכות האמצעיות אינן דומות בזה לשלוש הראשונות ולשלוש האחרונות, הנחשבות כיחידות אחדותיות, ובהן אם טעה באחת מהן צריך לחזור לתחילת היחידה.
סעיף ד
חשליח צבור שגמר 'גואל ישראל', ושכח ולא אמר 'עננו' (י), לא יחזור אפילו אם עדיין לא גמר רק[6] 'רפאנו' (יא), ואם חזר – ברכה לבטלה היא (יב) הגה: אלא יאמר 'עננו' בשומע תפלה כיחיד (יג).
חתוספות שם.
- עננו – "עננו" היא ברכה שמוסיף שליח הציבור בתענית ציבור בין "גאל ישראל" ל"רפאנו". היחיד אינו אומרה כברכה בתוך עצמה, אלא מוסיפהּ בתוך ברכת שמע קולנו. הלכות "עננו" מבוארות בסימן תקס"ה.
- רפאנו – אבל אם טרם חתם "רופא חולי עמו ישראל", יאמר את ברכת "עננו", וימשיך עם ברכת "רפאנו".
- ברכה לבטלה היא – שאם שכח להוסיף ברכה זו אינו צריך לחזור, ולכן אם חזר, הברכות שאומר שנית כאשר מתחיל שוב מ'עננו' הן לבטלה.
- כיחיד – ואף הפוסקים הספרדים פוסקים כך[7].
הוספת בקשות בתפילה (קי"ט)
- ניתן להוסיף בקשות אישיות בברכות האמצעיות של תפילת העמידה. בכל ברכה יכול להוסיף מעין אותה ברכה, וב"שומע תפילה" יכול לבקש כל צרכיו [א].
- אין להוסיף בקשות בתחילת הברכה, אלא באמצעיתה או בסופה לפני החתימה [א].
- אם דילג או טעה טעות מהותית באחת הברכות האמצעיות, לא ישלימה במקום שנזכר, אלא יחזור לברכה שדילג או טעה, וימשיך משם על הסדר. ואם סיים תפילתו יחזור לראש [ג].
- שליח ציבור שטעה בתענית ציבור ולא אמר "עננו", ישלימה ב"שומע תפילה", כמו בתפילת היחיד [ד].
[1] בית יוסף בשם רבנו יונה.
[2] שכיוון שאין בכך טרחה עדיף לנהוג ככל השיטות.
[3] עבודה זרה ח' ע"א: "אם בא לומר אחר תפלתו, אפילו כסדר יוה"כ – אומר".
[4] ואף שהשולחן ערוך הביא דין בשם "יש מי שאומר", אין הכוונה שיש דעה חשובה החולקת, אלא שדין זה מובא על יד אחד הראשונים בצורה מפורשת, ואין לו חולק מפורש. לכן בדרך כלל מן הראוי לחשוש לשיטה זו, אף שמי שאינו חושש אינו עובר על איסור.
[5] ברכות כח ע"ב; מגילה יז ע"ב.
[6] [במהדורות הישנות במקום המילים "גמר רק" כתוב "התחיל", אולם הלכה כגרסת "רק". העיר על כך שערי תשובה ס"ק ז' בשם כנסת הגדולה. וראה בשו"ע השלם הערה י"ח].
[7] משום שהבית יוסף הביא דעה זו; עיין כף החיים. ומסופקני אם אכן כך היא דעתו של המחבר להלכה, שהרי שתק ולא העתיק דין זה. ונראה קצת שדבריו בבית יוסף הם לדעה שהביא הטור שיכול להוסיף ברכה זו היכן שנזכר, ועל כך הביא את דברי "המנהיג" שעדיף שיוסיפנו בשומע תפילה. אבל לפי מה שפסק שצריך לשמור על סדר הברכות, ייתכן שדעתו היא ששליח הציבור לא יוסיף "עננו" בשומע תפילה, כי לא נתקנה לשליח הציבור האפשרות להוסיף בקשה בברכות. אמנם למעשה אין אנו זזים מדברי הפוסקים.
הלכות תפלה חלק ב'
סימן ק״ז – המסופק אם התפלל, ודין תפלת נדבה
סימן ק״ט – על היחיד לכוון תפלתו עם הציבור
סימן ק״י – תפלה בשעת הדחק ותפלת הדרך
סימן קי״א – סמיכות גאולה לתפלה
סימן קי״ב – שלא להוסיף בשלוש ראשונות ובשלוש אחרונות
סימן קי״ג – דיני הכריעות בי״ח ברכות
סימן קי״ד – דין הזכרת גבורות גשמים בברכה שניה
סימן קט״ו – מדוע ברכת ׳אתה חונן׳ ראש לאמצעיות
סימן קי״ח – חתימת ברכת ״השיבה שופטינו״
סימן קי״ט – הרוצה להוסיף בברכות
סימן ק״כ – לומר ׳רצה׳ בכל תפלה
סימן קכ״ב – בין שמונה עשרה ל״יהיו לרצון״
סימן קכ״ג – דיני הכריעות בסיום התפלה