סימן ק"ז – המסופק אם התפלל, ודין תפלת נדבה. ובו ד' סעיפים

חכמים תיקנו שלוש תפילות עמידה ביום: ערבית, שחרית ומנחה. ואפשר להתפלל תפילת עמידה נוספת, והיא נקראת תפילת נדבה. שלוש התפילות הן כנגד קרבנות החובה: שחרית כנגד תמיד של בוקר, מנחה כנגד תמיד של בין הערביים וערבית כנגד האברים המועלים על גבי המזבח כל הלילה. על אותה הדרך, תפילת הנדבה היא כנגד קרבן הנדבה, שכל אדם היה יכול להקריב בזמן המקדש. במהלך הסימן יתבאר שישנם שני תנאים כדי להתפלל תפילת נדבה: א. כוונה. ולכן מי שאינו יכול לכוון לא יתפלל תפילת נדבה.  ב. יש להוסיף בה בקשה אישית.

סעיף א

^אאם הוא מסופק אם התפלל – חוזר ומתפלל (א), ואינו צריך לחדש שום דבר (ב). אבל אם ברי לו שהתפלל – אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש (ג); ועל ידי חידוש, חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה, חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה (ד); ^בובשבת ויום טוב אינו מתפלל תפלת נדבה כלל (ה). ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, ונזכר שכבר התפלל – ^גפוסק אפילו באמצע ברכה, אפילו יכול לחדש בה דבר (ו).

^אברכות כ״א ע"א.  ^בטור בשם הרי"ף, ורמב״ם בשם הגאונים בפרק א מהלכות תפילה. ^גגמרא שם ותוספות.

• חוזר ומתפלל – תפילות העמידה חיובן מדרבנן, ובספק בדרבנן בדרך כלל פטור. אולם מכיוון שיש אפשרות להוסיף תפילות, אמרו חכמים שאין בכך ברכה לבטלה, ויחזור אף משום הספק[1].

מדברי המחבר משמע שגם בתפילת ערבית חוזר ומתפלל במצב של ספק[2].

• לחדש שום דבר – היות שמתפלל תפילה זו כדי להיות בטוח שקיים את חובתו, אינו צריך להוסיף תפילה אישית[3].
• בלא חידוש – הדבר נקרא תפילת נדבה, ובו עוסק המשך הסימן.
• בנדבה – כי תפילת מוסף באה במקום קרבן מוסף, ובזמן המקדש היו מקריבים קרבן מוסף פעם אחת, ואין בו אפשרות של נדבה. ואמנם, גם קרבן התמיד אינו בא כנדבה, אולם תפילת העמידה הרגילה אינה ממש במקום הקרבן, אלא במקביל לו, ובנוסח התפילה הרגילה אין מוזכר הקרבן כפי שמוזכר בתפילת מוסף; לכן אין מניעה להוסיף תפילת נדבה, כפי שיש קרבנות נדבה.
• כלל – מפני שבשבת וביום טוב אין מקריבים קרבנות נדבה.
• לחדש בה דבר – כיוון שלא התפלל אותה על דעת נדבה, אלא סבר שחייב בה, והרי זו תפילת טעות.

סעיף ב

^דחידוש זה שאמרנו, הוא שיחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות (ז), מעין הברכה (ח); ואם חדש אפילו בברכה אחת – דיו, כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה. הגה: יש אומרים דלא מיקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן (ט) (טור בשם הרא"ש).

^דרמב״ם פרק א מהלכות תפילה.

• מהאמצעיות – כלומר: מברכת "אתה חונן" עד ברכת שומע תפילה. אבל בשלוש הראשונות ובשלוש האחרונות אין להוסיף בקשות אישיות (כמבואר בתחילת סימן ק"ב), כי דווקא בברכות שעיקרן בקשות אפשר לבקש בקשה אישית, אולם לא בראשונות ובאחרונות, שהן ברכות שבח והודאה.
• מעין הברכה – כגון שבברכת "רפאנו" יתפלל על חולה מסוים שיתרפא ובברכת השנים יתפלל על פרנסתו האישית, וכן על זו הדרך.
• קודם לכן – שיטה זו מצמצמת מאד את היכולת להתפלל תפילת נדבה. וקשה עליה, שכאשר מתפלל תפילת נדבה בצמוד לתפילת הקבע, קשה להניח שבינתיים התעורר אצל המתפלל צורך חדש. לכן נראה לבאר שכוונתם שיבקש דבר מה שעד היום לא ביקש, אפילו אם היה צריך לו לפני כן[4]. והמחבר אינו מצריך תנאי זה, וכך פסקו הפוסקים הספרדים[5].

סעיף ג

^האין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל (י).

^ההרי"ף שם.

• כלל – משום שקרבנות הנדבה אינם אלא קרבנות יחיד.

סעיף ד

^והרוצה להתפלל תפלת נדבה, צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו, שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף. אבל אם אינו יכול לכוין יפה, קרינן ביה: 'למה לי רוב זבחיכם' (ישעיה א', יא), והלואי שיוכל לכוין בשלש תפלות הקבועות ליום (יא).

^ותשובת הרא״ש כלל ד׳.

• הקבועות ליום – ואף שגם בתפילות החובה צריך לכוון, בהן אם השתדל לכוון הרי עשה מה שביכולתו, ועל מאמץ זה יקבל שכר; מה שאין כן בתפילת נדבה, שזו חוצפה לגשת אל הא-ל ולבו בל עמו. ועל כן למעשה רבים היום שאינם מתפללים תפילת נדבה כלל.

תפילת נדבה (ק"ז)

1. מעיקר הדין, הרוצה להוסיף ולהתפלל תפילה מעבר לתפילות החובה רשאי לעשות זאת [א]. ותפילה זו נקראת "תפילת נדבה".
2. מי שאינו יכול לכוון יפה בתפילתו – אל לו להתפלל תפילת נדבה [ד]. ולכן כיום אין נוהגים להתפלל תפילת נדבה [(יא)].
3. אין להתפלל תפילת מוסף כנדבה [א].
4. תפילת הנדבה היא ליחיד בלבד, ואין לציבור להוסיף תפילות [ג].
5. בתפילת נדבה צריך "לחדש דבר", כלומר: להוסיף ברכה אישית באחת מהברכות האמצעיות, תוספת הקשורה לתוכן אותה הברכה. ולדעת הרמ"א יש להוסיף בקשה שטרם ביקש עליה [ב].
6. המסופק אם התפלל את תפילת הקבע הקודמת – חוזר ומתפלל תפילה נוספת בתפילה הבאה. ובמקרה כזה אינו צריך לחדש בתפילה דבר [א].

[1] הבית יוסף והדרכי משה הביאו בשם הרשב"א שכאשר חוזר ומתפלל במקרה של ספק עליו להתנות: אם לא התפללתי – הרי תפילה זו לתפילת החובה, ואם התפללתי – הרי זו תפילת נדבה. ופסקו כך למעשה המג"א, המשנ"ב, כף החיים והבירור הלכה. אלא שיש לתמוה מדוע המחבר והרמ"א לא הזכירו פרט חשוב זה. ויש עוד לשאול מדוע אין צורך לחדש דבר בתפילה זו, ובמיוחד שגם בתפילת חובה מותר להוסיף דברים במקומם. ונראה שעל אף שבב"י ובד"מ הביאו את דברי הרשב"א, הם חולקים עליו, שביארו בסוף הסימן שמי שאין ברור לו שיכול "לכוון בתפילתו מראש ועד סוף", לא יתפלל תפילת נדבה. ואם כן, אם אכן כבר התפלל כיצד הוא מתפלל תפילת נדבה, שהלא להתפלל תפילת נדבה כשאין מכוונים הרי זו התרסה! אלא שהסיבה שהמסופק חוזר ומתפלל היא משום שכך פסק רבי יוחנן בגמרא, שבספק חייב להתפלל. ואף שספק דרבנן לקולא, הכריע רבי יוחנן שהיות שיש עניין למי שיכול להתפלל בכוונה להוסיף תפילות, יש מקום גם לחייב את המסופק. וכדי להעיד שאינו ניגש להתפלל אלא בגלל שכך תיקנו חכמים, אינו מוסיף בה דבר. וכך כתב ערוך השולחן (הלכה יג): "ואף שכתבנו שם דלהרשב"א צריך להתנות, נראה שאינו לדעת רוב הפוסקים, וכן יש להורות". ולמעשה אלה ואלה דברי א-להים חיים. והעושה כרשב"א ומתנה – יבורך, כי הרבה אחרונים הביאו את דבריו להלכה. ואף העושה כערוך השולחן יבורך, שכך נראה דעת המחבר והרמ"א.

[2] וכך פסק הילקוט יוסף, אבל יש חולקים (כף החיים אות ג). וכתב המשנה ברורה שבמקרה כזה יחדש דבר.

[3] ועיין בהערה 1.

[4] כך משמע מדברי ביאור הלכה ד"ה "ואם חידש". ונראה שנקודת המחלוקת בין המחבר לרמ"א היא כדלהלן, למחבר נקרא נדבה אם מוסיף משהו (ובזה מחדש הביאור הלכה תנאי שדבר זה לא היה אצלו תוספת קבועה), והרמ"א סובר שאפילו אם ביקש זאת פעם אחת בעבר אין זה נקרא חידוש, אבל אם לא ביקש אף פעם הרי זה חידוש, אף שהיה צריך לו לפני כן. אולם זה אינו פשט לשון הרמ"א.

[5] כף החיים אות טז.