סימן ק"ח – דיני תפילת תשלומין, ובו י"ב סעיפים

כל אדם חייב להתפלל שלוש תפילות עמידה ביום: שחרית, מנחה וערבית, ואם החמיץ
אחת מהן נפגע הקשר שלו עם הקב"ה. ההלכה העניקה אפשרות להתפלל תפילת עמידה
נוספת בתפילה הסמוכה, ויש בכך כדי להשלים את מספר התפילות שאדם חייב בהן. ואמנם, הוא
החמיץ את השפעת ה' עליו באותו חלק של היום שלא התפלל בו, ודבר זה לא ניתן עוד לתקן[1].

יש להבחין בין "תפילת נדבה", שדיניה התבארו בסימן הקודם, לבין "תפילת
תשלומין": תפילת נדבה היא תפילה התנדבותית, ואילו תפילת התשלומין היא חובה, המאפשרת
לשוכח להשלים את חובתו בתפילה הבאה

.

סעיף א

^אטעה או
נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים: הראשונה מנחה, והשניה לתשלומין (א); ואם הִיפך,
לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה (ב). וכן הדין בכל מקום שצריך
להתפלל תפלה לתשלומין (ג).

^אברכות כ"ו ע"א.

 

(א)  לתשלומין – שהרי החמיץ תפילה, ויש להשלים את מספר התפילות
לשלוש ביום, כפי שראינו בהקדמה[2].

(ב)  
לחזור ולהתפלל אותה
– דין זה דורש בירור: אם העיקר הוא להשלים את מספר התפילות, מדוע יש חשיבות
לסדר שבו הן נאמרות? ועוד יש לשאול, מדוע צריך להתפלל את תפילת התשלומין בסמוך לתפילת
החובה (כפי שמפורש בסעיף ג')? ונראה להסביר שאין האדם יכול לפנות לבורא בתפילת העמידה
בכל עת שירצה, שהרי מדובר בקשר מיוחד בין האדם לקב"ה. ואולם, כאשר הוא מתפלל תפילת
חובה הרי הוא כבר עומד לפני הבורא, ואז יכול גם להוסיף תפילה[3]. לכן תפילת התשלומין
צריכה להיות סמוכה לתפילת החובה, ודווקא לאחריה. ואם התחיל בתפילת התשלומין, הרי הוא
כעומד להתפלל לפני שהוזמן לכך, וזהו חוסר כבוד כלפי שמיא.

(ג)  
תפילה לתשלומין – כפי שמפורט בסעיף הבא.

סעיף ב

^בטעה ולא
התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים: הראשונה ערבית, והשניה לתשלומין (ד). טעה ולא התפלל
ערבית, מתפלל שחרית שתים: הראשונה שחרית, והשניה לתשלומין. ^גלאחר שאומר 'יוצר' וי"ח ברכות יאמר 'אשרי', ואחר כך יתפלל שמונה
עשרה לתשלומי ערבית (ה). הגה: וכן כשמתפלל ערבית
שתים, משום שלא התפלל מנחה, יאמר 'אשרי' בין תפלה לתפלה (ו) (סמ"ק וריב"ש סי'
ק"מ).

^בברכות כ"ו ע"א.  ^ג[הגהות] סמ״ק.

(ד)  
והשניה לתשלומין – והוא הדין בכל השלמת
תפילה[4].

(ה)  
לתשלומי ערבית – והכלל הוא שיש להצמיד
כמה שאפשר את תפילת התשלומים לתפילת החובה. ובעניין אמירת תחנון, יש אומרים שיקדים
את אמירת התחנונים לפני תפילת תשלומין, כיוון שהם כחלק מתפילת העמידה (מ"ב ס"ק יב), ויש אומרים שיאמר
את תחנונים אחרי תפילת התשלומין, וכך נראה מלשון המחבר.

(ו)   
בין תפילה לתפילה –  כל זה במתפלל ביחידות, אבל המתפלל בציבור ימתין
עד סוף התפילה ואז יתפלל, כדי שלא יפסיד קדושה וקדיש. ואין צריך לחזור ולומר
"אשרי", שהרי כבר אמרו לפני סוף התפילה[5]. ובכף החיים כתב שגם
יחזור על "אשרי". אמנם אם נמצא במקום שמאריכים הרבה בתפילת העמידה והוא מהמתפללים
בזריזות, יכול להתפלל את שתי תפילות העמידה סמוכות זו לזו, ויפריד ביניהן באמירת
"אשרי".

 

סעיף ג

^דהא דמשלים
התפלה שהפסיד, דוקא בזמן תפלה, אבל בשעה שאין זמן תפלה – לא (ז).

^דרשב״א.

 

(ז)    לא – מי שהחמיץ תפילה יכול
להתפלל תשלומין דווקא סמוך לתפילת החובה, כפי שהסברנו בס"ק ב'. ובדיעבד, אם
נזכר רק לאחר תפילת החובה, יכול להשלים כל עוד לא עבר זמנה של
אותה תפילה. ומכל מקום יתנה שאם יכול להשלימה תיחשב לו כתשלומין,
ואם לאו תיחשב כתפילת נדבה[6].

 

סעיף ד

^האין תשלומין
אלא לתפלה הסמוכה בלבד, שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים: אחרונה
לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין. וכן בשאר תפלות (ח).

^הרמב״ם פרק ג מהלכות תפלה, ורשב״א והרא״ש.

 

(ח)  
בשאר
תפילות – כיוון שחכמים תיקנו את תפילת התשלומין דווקא
בתפילה הסמוכה, כעין תפילה באיחור.

סעיף ה

^ואף על
פי שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה תפלה, ותפלות (אחרות)
שהפסיד אין להם תשלומין,
אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו; ונכון לעשות כן (ט).

^והרב רבנו יונה בברכות שם.

(ט)  ונכון לעשות כן – ואף שבסוף הסימן הקודם ראינו שלא יתפלל תפילת
נדבה אלא מי שבטוח בעצמו שיוכל לכוון לאורך התפילה כולה, כאן אין צורך להקפיד בכך,
שכיוון שעושה זאת כדי להשלים תפילה שהחמיץ – אינו נראה כמתגאה. לכן "נכון לעשות
כן" גם לאדם שאינו יודע לכוון באופן מושלם. אבל מי שיודע שקשה לו לכוון, לא יתפלל
אף תפילה זו (כף החיים אות כ"ו).

סעיף ו

^זעבר כל
היום ולא התפלל מוסף, אין לה תשלומין (י).

^זתוספות בברכות שם.

 

(י)    אין לה תשלומין – תפילת
מוסף ממלאת את מקומו של הקרבן[7], ולכן
אין להתפלל אותה אלא בזמן  הראוי להקרבה.

סעיף ז

^חהזיד ולא
התפלל תפלה אחת – אין לה תשלומין אפילו בתפלה הסמוכה לה (יא). ^טואם ירצה יתפלל אותה נדבה, ואינו צריך חידוש אם מתפלל אותה בתפלה
הסמוכה לה (יב).

^חברכות כ"ו ע"א.  ^טהרא״ש והרשב״א.

 

(יא)   
הסמוכה לה – "מזיד"
לעניין זה הוא רק מי שאינו מתפלל בכוונה ובשאט נפש[8]. אבל הפושע שהתחיל
פעילות באיסור טרם שהתפלל באומרו "אני אזהר ואתפלל", ולבסוף שכח ולא התפלל
– אף שנקרא פושע, אינו נקרא מזיד.

(יב)   
בתפילה הסמוכה לה – כלומר בזמן הראוי
לתפילת תשלומין. ואמנם תפילה זו היא במהותה תפילה נדבה, אולם מפני שעושה זאת כדי להשלים
תפילה שהחמיץ אין עזות בכך שמתפלל אותה, ולכן אין צריך לחדש דבר. וכפי שראינו בסעיף
ה. וגם כאן אדם שאינו יכול לכוון לא יאמרנה  (כף החיים אות ל"א). ונראה שדיון זה אינו
שכיח, כי מי שלא התפלל בשאט נפש בדרך כלל לא ירצה להשלים תפילה זו.

סעיף ח

^ימי שלא
התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל, מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק
שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה; וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא
לידי הפסד, ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל; וכן מי שהוא שכור ולא התפלל – כולם חשובים אנוסים,
ויש להם תשלומין (יג). הגה: מיהו לכתחלה לא
יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון (יד) (ת"ה סי' ה').

^יהרמב״ם פרק ג מהלכות תפלה, נמוקי יוסף ותרומת
הדשן.

 

(יג)    
ויש להם תשלומין – כפי שראינו בס"ק
י"א, חכמים התירו גם לפושע להתפלל תשלומין, ולא מנעו זאת אלא ממי שלא התפלל בזדון.
לכן למעשה כל עוד לא ביטל תפילה בזלזול ובשאט נפש, יכול להשלים תפילתו. ואף שהמחבר
נקט כאן במילים "כולם חשובים אנוסים", אין כוונתו שכל המתרשלים הנ"ל
הינם אנוסים, אלא שהם נחשבים כאנוסים לדין זה, ומותרים בתפילת תשלומין. וכמובן שיש
להשתדל שלא להגיע לידי כך.

(יד)   
משום הפסד ממון – מדברי המחבר משמע שהטרוד
בצורך ממונו נקרא אנוס, ומותר לו לדלג על תפילה בזמנה כדי שלא להפסיד ממונו[9]. לעומתו הרמ"א
חולק ופוסק שאסור להפסיד תפילה לצורך ממונו. הערוך השולחן (הלכה ח) כתב שגם לשיטת הרמ"א האיסור הוא דווקא בספק, אבל אם בוודאי יפסיד ממון,
אינו חייב להפסיד ממון רב לצורך התפילה[10]. ולכל הדעות צריך לכתחילה
לעשות את כל המאמצים למניעת הדילוג על התפילה.

סעיף ט

^כטעה ולא
התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת: הראשונה לערבית, והשניה לתשלומין
(טו). הגה: והוא הדין אם לא התפלל
מנחה בערב ראש חודש, מתפלל של ראש חודש שתים (טז); ואם לא הזכיר 'יעלה ויבא' בראשונה והזכיר בשנייה, צריך לחזור ולהתפלל (יז); אבל אם לא הזכיר בשתיהן (יח), או הזכיר בראשונה
ולא בשנייה
(יט), אין צריך לחזור(כ)(כל בו. חוץ ממה שכתב 'של ר"ח שתים' דברי עצמו).

^כברכות כו ע"ב.

 

(טו)   
והשניה לתשלומין – אף על פי שמכל מקום
לא יתפלל את העמידה שהחמיץ, שהלא החמיץ תפילת חול וישלים בשבת.

(טז)   
של ראש חודש שתים – וצריך להזכיר יעלה
ויבוא בשתיהן, שתמיד מתפלל את התשלומין  כתפילת
החיוב.

(יז)    
צריך לחזור ולהתפלל
– כיוון שמראה בכך שבראשונה כיוון לתפילת התשלומין, ובשנייה לעמידה של ערבית,
וראינו שתפילת תשלומין שנאמרה לפני תפילת החובה אינה נחשבת לו.

(יח)   
לא הזכיר בשתיהן – ששכח בשתיהן לומר
"יעלה ויבוא".

(יט)   
ולא בשניה – שטעה ולא הזכיר בתפילת
התשלומין.

(כ) אין צריך לחזור – במקרה הראשון לא יחזור,
משום שאם טעה ולא אמר "יעלה ויבוא" בערבית של ראש חודש – אינו חוזר[11]. ובשני לא יחזור הואיל
וברור שהתכוון שתפילתו הראשונה לחובה והשנייה לתשלומין (ולא להפך, כבס"ק יז),
ואם במקרה הראשון שבו לא אמר כלל "יעלה ויבוא" אינו חוזר, קל וחומר במקרה
זה.

סעיף י

^לטעה ולא
התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצאי שבת (שתים של חול)
(כא), מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה (כב). ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה –
שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו (כג). ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן – יצא
(כד).

^לשם בגמרא.

 

(כא)  
שתים של חול – על פי הכלל הרגיל,
שאת תפילת התשלומין יש להתפלל כתפילת החיוב.

(כב)   
ואינו מבדיל בשניה
– ההבדלה אינה נחשבת לחלק מחובת התפילה, אלא שחלה על האדם חובה להבדיל; וכיוון
שהבדיל בראשונה – יצא.

(כג)ראשונה לא עלתה לו
– משום שהראה שכיוון לכך שהראשונה היא לתשלומין.

(כד)   
יצא – שאף מי שלא הבדיל בתפילתו
במוצאי שבת יצא ידי חובת תפילת ערבית[12].

סעיף יא

^מטעה במנחה
של שבת והתפלל שמונה עשרה ולא הזכיר של שבת (כה) – מתפלל במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל
בשניה, ויתפלל אותה בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר (כו). והוא הדין אם לא הזכיר
'יעלה ויבא' במנחה של ראש חודש.

^מטור בסימן רצ״ב בשם רבנו יונה.

(כה)  
ולא הזכיר של שבת – ולכן לא יצא ידי חובת
תפילה זו. ונזכר בדבר רק  כשעבר זמן מנחה[13].

(כו) לחדש בה דבר – נחלקו הראשונים בדין זה. יש אומרים שכיוון
שלא יצא ידי חובת התפילה הקודמת, הרי זה כאילו שלא התפלל, וחייב בתפילת תשלומין. ויש
אומרים  שתפילת תשלומין אינה שייכת במקרה כזה,
שהלא המתפלל אינו יכול לתקן את המעוות, מפני שאת השבת לא יוכל כבר להזכיר במוצאי השבת,
ולכן לא ירוויח דבר בכך שיתפלל תשלומין. ופסק המחבר כראשונים שפישרו בין הדעות, והציעו
להתפלל עוד עמידה כדי לצאת ידי חובת הדעה הראשונה, אולם להתפלל אותה כנדבה מחשש לדעה
השנייה. ואין צריך לחדש בה דבר, מפני שמתפלל אותה כדי להשלים את שחיסר. וכתבו הפוסקים
שגם מי שקשה לו לכוון יתפלל תפילה זו, כי יש אומרים שהיא חובה.

 

סעיף יב

^נהטועה
ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה, שלא בזמנה, לא הוי הפסקה (כז). הגה: מיהו אם נזכר שטעה, פוסק אפילו באמצע הברכה (כח) (או"ז מסכת ברכות).

^נ(סמ״ג) [ארחות חיים] בשם רבנו יונה.

 

(כז) לא הוי הפסקה – ראינו שאדם שהפסיק בתפילתו צריך לחזור לתחילת הברכה שבה הפסיק[14]. אולם כאן אין מדובר
בהפסקת התפילה ממש, שמפסיק בעמידתו לפני ה', אלא שמתפלל לה' באופן שאינו שייך לזמן
זה. והדבר קל יותר, ואינו מצריך לחזור, ויכול המתפלל להמשיך בתפילתו מאותו מקום[15]. וקל וחומר אם סיים
תפילתו, שאין צריך להתפלל מחדש, משום שגם המפסיק בדברים בטלים אינו חוזר לתחילת התפילה[16].

(כח)  
באמצע הברכה –  כי
סוף סוף אין מקום לאמירה זו, ומדוע ימשיך בה? ודין זה מוסכם על המחבר.

תפילת תשלומין (סימן ק"ח)

1. אדם
   שהפסיד תפילת עמידה באונס או בשוגג יכול להשלימה בתפילה שאחריה [א].
2. כיצד
   יעשה? אם החמיץ תפילת שחרית, יתפלל בזמן המנחה פעמיים את תפילת העמידה: הראשונה
   לתפילת מנחה, והשנייה לתשלומי שחרית. ואם כיוון להפך – לא יצא ידי חובת התשלומין
   [א].
3. את
   תפילת התשלומין יש לסמוך כמה שאפשר לתפילת החובה. לכן המתפלל ביחידות יאמר
   "אשרי" מיד לאחר תפילת החובה, ואחר יתפלל את תפילת התשלומין [ב],
   והמתפלל בציבור יתפלל תשלומין מיד בסוף תפילת הציבור [(ו)].
4. ניתן
   להשלים תפילה רק בזמן התפילה הסמוכה לה, ולאחר שעבר זמן זה אין לה עוד תשלומין.
   ואולם, כל מי שאינו יכול להשלים תפילתו, אם יכול לכוון טוב יעשה אם יוסיף
   תפילת נדבה [ד-ה].
5. אין
   תשלומין לתפילת מוסף [ו].
6. אם
   החמיץ תפילה במזיד, כלומר שלא התפלל מתוך זלזול וחוסר רצון, אין לו תשלומין [ז].
   אבל אם פשע ודחה את התפילה לרגע האחרון, והחמיץ את תפילתו – אף שפושע הוא,
   יכול להשלים תפילתו [ח].
7. נוסח
   תפילת התשלומין הוא כתפילת החובה. לכן אם החמיץ למשל מנחה של יום שישי, משלים
   בערבית שתי תפילות שבת; ולהיפך – אם החמיץ תפילת מנחה של שבת, במוצאי שבת יתפלל
   פעמיים ערבית של חול. וכן בכל מצב [ט].
8. טעה
   בשבת במנחה והתפלל תפילה של חול ולא נזכר עד הערב – במוצאי שבת יתפלל אחרי
   תפילת החובה עוד עמידה של חול בתורת נדבה. וכן אם שכח "יעלה ויבוא"
   במנחה בראש חודש, וכן כל כיוצא בזה 
   [יא].