סימן קט"ז – פירוש ברכת רפאנו, ובו סעיף אחד

סעיף א

'רפאנו ה' ונרפא', אף על גב דהכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים, הני מילי בזמן שמתכוין לקרות, אבל כשאומר אותו דרך תפלה ובקשה, מותר (א). מכל מקום אם אומר מזמור שלם, אסור לשנות מלשון יחיד לרבים, או להיפך (טור והרא"ש פרק הקורא עומד בשם ר' יונה).

^א תוספתא הביאו הרי״ף ורא״ש.

• מותר – הנביא ירמיהו התפלל (פרק י"ז פסוק יד): "רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה". ברכת רפאנו מבוססת על פסוק זה, אלא שנאמרת בלשון רבים, משום שכל הבקשות בתפילת העמידה הינן בלשון רבים, וכן מפני שאף תפילת היחיד נשמעת יותר אם היא מעורה בדאגת הציבור. ומבאר כאן המחבר שאמנם פסוק הנאמר בלשון יחיד אסור לשנות ולקרוא אותו בלשון יחיד[1], אולם הסבירו הראשונים[2] שכאן לא חששו לכך, משום שהאיסור הוא בקריאת הפסוק עצמו, ולא במשפט תפילה שקיבל השראתו מפסוק.

[1] לשון הרי"ף (מסכת מגילה דף טז ע"ב, על פי תוספתא מסכת מגילה ג', מא): "הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד, ליחיד אין מכנין אותו לרבים".

[2] [הפניית באר הגולה כאן היא להלכה שהובאה בהערה הקודמת, האוסרת באופן עקרוני את השינוי בין לשון יחיד ורבים. והתירוץ מדוע כאן מותר הובא בטור בשם רמ"ה].