סימן קי"ז – דיני ברכת השנים, ובו ח' סעיפים

ראינו שבברכה השנייה, ברכת תחיית המתים, מזכירים גבורות גשמים. סימן זה עוסק בברכה התשיעית, ברכת השנים, שבה שואלים ומתחננים על הגשמים. ישנו הבדל גדול בין שני הדברים: ההזכרה היא הודאה ושבח לה' יתברך על כך שהוא מוריד גשמים (וראינו שעיקר השבח הוא על כך שמוריד גשמים בארץ ישראל), ואילו הברכה התשיעית היא אחת מברכות הבקשות, ובה אנו מבקשים מהקב"ה שיוריד לנו גשמים. בניגוד להזכרת גבורות גשמים, בברכות הבקשות יש התחשבות בצרכים הספציפיים של המתפלל, ועל כן תחילת אמירת ברכה זו אינה כהזכרת הגשמים, ביום טוב האחרון של חג הסכות, אלא מאוחר יותר, כמבואר בהמשך.

סעיף א

^אברכת השנים, צריך לומר בה בימות הגשמים: 'ותן טל ומטר'. ^בומתחילין לשאול מטר ^גבחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי (א), הגה: ויום התקופה הוא בכלל הס' (הגה"מ פ"ב). ^דובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון (ב). ושואלין עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח, ומשם ואילך פוסקין מלשאול.

^אברכות ל״ג ע"א.  ^בתענית י' ע"א.  ^גטור בשם הרא״ש.  ^דשם בגמרא.

• אחר תקופת תשרי – "תקופה" היא עונה. ישנן ארבע עונות: הסתיו נקרא "תקופת תשרי", החורף "תקופת טבת", האביב "תקופת ניסן" והקיץ "תקופת תמוז". את התקופה יש לחשב לפי לוח השמש (הלא הוא הלוח הלועזי): תקופה תשרי מתחילה בתאריך שבו היום והלילה שווים, ה-23 בספטמבר; ו-60 יום אחריו, הזמן שבו שואלים גשמים בחו"ל, הוא ה-22 בנובמבר, ואכן זה התאריך שמביא הבית יוסף בשם האבודרהם (תאריך זה הוא ע"פ הלוח היוליאני, ובלוח הנוהג היום התאריך הוא הארבעה בדצמבר)[1].

תאריך זה נזכר בגמרא (תענית י ע"א) כזמן שאלת הגשמים בגולה, כשכוונתם שזהו הזמן שבו בבל זקוקה לגשם. והרא"ש תמה מדוע בכל הגולה עושים כבני בבל, שהלא מן הראוי שישאלו על הגשמים בזמן שבו זקוקים להם במדינותיהם, או כארץ ישראל. ואולי הטעם לכך הוא להזכיר לבני הגולה שאינם דומים לבני ארץ ישראל.

• מליל ז' במרחשון – שהוא 14 יום לאחר החג. ומסבירה המשנה שתאריך זה נקבע כדי שלא לבקש גשמים בזמן שעולי הרגלים מבבל חוזרים לבתיהם. ואף שהיום הנסיעות מהירות מאוד, לא נשתנה הדין, והדבר מזכיר לנו מדי שנה את מרכזיותה של ירושלים[2].

אם התחיל לומר "ותן טל ומטר" בארץ ישראל, ונסע לחו"ל בזמן ששם טרם התחילו לשאול גשמים, ממשיך לשאול (אלא אם הוא שליח ציבור, ואז בחזרת הש"ץ אומר כאנשי המקום). ואם יצא לחו"ל לפני ז' במרחשוון, יתחיל לשאול כאנשי המקום. ובן חו"ל שנמצא בארץ ישראל יאמר כבני ארץ ישראל, וכשחוזר למקומו יאמר כאנשי מקומו.

סעיף ב

^היחידים הצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בברכת השנים (ג), אלא בשומע תפלה (ד); ואפילו עיר גדולה כנינוה, או ארץ אחת כולה, כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה (ה). ^וומיהו אם בארץ אחת כולה הצריכים מטר בימות החמה, טעה בה יחיד ושאל מטר בברכת השנים, אם רוצה (ו) חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים (ז) אבל אינו מחויב לחזור כלל (ח) (ב"י בשם מהר"י אבוהב, והרמב"ם והר"ן סבירי להו כהרא"ש).

^הסוף פרק קמא דתענית.  ^ובית יוסף.

• בברכת השנים – כיוון שהשאלה בברכת השנים נגררת אחר ארץ ישראל ואחר הנעשה בבבל, הקרובה יחסית לארץ ישראל. ראינו בסעיף הקודם שמתחשבים בעולי הרגלים, ואין שואלים את הגשמים עד שיוכלו עולי הרגל לחזור לביתם. לכן יש ראשונים הסוברים שאפשר להתחשב גם במקום המגורים של המתפלל, ולשאול גשמים בתקופה המתאימה לאזור. אולם כותב השולחן ערוך שאין הלכה כן, אלא כולנו נגררים אחרי ארץ ישראל, ובכל מקום צריך לבקש את הגשמים בעונה שבה ארץ ישראל צריכה להם.
• בשומע תפילה – בסימן קי"ט מבואר: "ובשומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו, שהיא כוללת כל הבקשות". לכן זה המקום לבקש על הגשמים אם צריך להם במקום מסוים.
• כיחידים דמו בשומע תפילה – כיוון שגם אם גרים יהודים רבים במקום מסוים, עדיין דינם כיחידים, ואינם נידונים כ"כלל" אלא בארץ ישראל דווקא.
• אם רוצה – מילים אלו הן תוספת של הרמ"א, והוא מבארה בסוף הסעיף.
• בברכת השנים – כיוון שמעיקר הדין צריך להתפלל כבני ארץ ישראל, הרי זה נחשב ששאל מטר בימות החמה, ומבואר בסעיף הבא שצריך לחזור. אולם כיוון שיש ראשונים הסוברים שבמקום הזקוק לגשמים בימות החמה יכול לשאלם, הרי לשיטתם אין צריך לחזור. ופסק הבית יוסף שבמקרה זה "ראוי לצאת מידי ספק, ולחזור ולהתפלל בתורת נדבה".
• לחזור כלל – הרמ"א חולק בכך על המחבר, ולשיטתו בדיעבד סומכים על הדעות הסוברות שמתחשבים במקומו של המתפלל, ויצא ידי חובה.

סעיף ג

^זאם שאל מטר בימות החמה, מחזירין אותו (ט).

^זתענית ג׳ ע"ב.

• מחזירין אותו – ואמנם על שאר התוספות שבתפילה ראינו (בסימן קח סעיף יב): "הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה, לא הוי הפסקה", אולם כאן הדבר שונה, שתקנת חכמים היא שלא לשאול גשמים בקיץ[3].

ודווקא בקיץ, אבל משמיני עצרת עד ז' במרחשוון בארץ, או עד שישים יום לתקופה בחו"ל, אם טעה והזכיר – אינו צריך לחזור ולהתפלל, כי סוף סוף זהו זמן גשמים[4].

סעיף ד

^חאם לא שאל מטר בימות הגשמים, מחזירין אותו (י), אף על פי ששאל טל (יא). אבל אם שאל מטר ולא טל, אין מחזירין אותו (יב).

^חברכות ל״ג ע"א, תענית שם.

• מחזירין אותו – מפני שלא יצא ידי חובת שאלת גשמים. אולם צריך לחזור על כל התפילה רק אם סיימה, כפי שיתבאר בסעיף הבא.
• ששאל טל – שונה בקשת הגשמים מהזכרת הגשמים. ראינו (קי"ד, ה) שאם אמר בחורף "מוריד הטל" בלי להזכיר "מוריד הגשם" יצא בדיעבד, כי סוף סוף הזכיר מעין טובת הגשם. אולם אם לא שאל גשם בברכת השנים, אף שהזכיר טל^[1] צריך לחזור, כי אנו מתפללים לגשמים הנחוצים לגדל את התבואה.

(יב) אין מחזירין אותו – שאם אמר "ותן מטר על פני האדמה", ולא הזכיר "טל ומטר", אין מחזירין אותו, משום שהטל יורד באופן טבעי כל השנה, והבקשה עליו היא אגב הגשם.

סעיף ה

^טאם לא שאל מטר ונזכר קודם 'שומע תפלה' – אין מחזירין אותו, ושואל ב'שומע תפלה' (יג). הגה: ואם היה לו תענית וצריך לומר 'עננו', יאמר השאלה קודם 'עננו' (יד) (אבודרהם). ואם לא נזכר עד אחר 'שומע תפלה' – ^יאם לא עקר רגליו (טו), חוזר לברכת השנים (טז); ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפלה (יז) ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אף על פי שעדיין לא עקר רגליו, כעקורים דמי (יח). ואם נזכר אחר שחתם 'שומע תפלה' קודם שהתחיל 'רצה', נראה שאומר 'ותן טל ומטר', ואחר כך אומר 'רצה' (יט).

^טברכות כט ע"א.  ^יטור בשם הרמב״ם בפרק י' מהלכות תפלה, וברא״ש.

• בשומע תפילה – כל שלוש-עשרה הברכות האמצעיות הן יחידה אחת, ולכן יכול המתפלל להשלים ב"שמע קולנו", שהיא ברכה כללית, את בקשת הגשם ששכח בברכת השנים (כפי שכבר ראינו בסעיף ב'). וגם אם נזכר מיד לאחר ברכת השנים, קודם שהתחיל "תקע בשופר", לשיטת המחבר יזכיר ב"שומע תפילה"[5]. אמנם רבים מהאחרונים[6] חולקים על המחבר בזה. ולמעשה, נראה שמנהג עדות המזרח הוא לשאול לפני "תקע בשופר", ואילו האשכנזים ינהגו כפסק המחבר, וכפי שהכריע המשנה ברורה.
• קודם עננו – כיוון ששאלת הגשמים היא חובה, ואם לא אמרה חוזר; ואילו אם שכח "עננו" אינו חוזר[7].
• עקר רגליו – עקירת הרגליים היא כינוי לשלוש הפסיעות שיש לפסוע לאחור בסיום תפילת העמידה, כפי שיתבאר בסימן קכ"ג.
• חוזר לברכת השנים – כיוון שכל זמן שלא צעד לאחוריו לא תמה עמידתו לפני ה'.
• חוזר לראש התפילה – שעקירת הרגליים מסמלת את סוף עמידתו לפני ה': בכך הוא מסיים הן את אמירת הנוסח הקבוע והן את התחנונים שרצה להוסיף[8].
• כעקורים דמי – וחוזר לראש התפילה.
• אומר 'רצה' – בדומה למה שראינו בהזכרת גבורות גשמים (קי"ד, ו), שכל עוד לא התחיל את הברכה הבאה יכול להשלים את מה ששכח.

הלכות שאלת הגשמים (קי"ז)

1. בימי הגשמים יש לומר בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה" [א].
2. בארץ ישראל מתחילים לשאול גשמים בליל ז' במרחשוון, ובחוץ לארץ בארבעה בדצמבר. ושואלים עד ראשון של פסח [א].
3. מקום שצריך לגשמים שלא בתאריכים הנ"ל, לא ישאל גשמים בברכת השנים, אבל יכול לשאול עליהם בברכת שומע תפילה.
4. אם שאל גשמים בקיץ – חוזר על תפילתו [ג].
5. אם שכח לשאול גשמים בחורף: אם נזכר קודם שהתחיל "רצה" – מזכיר בברכת שומע תפילה (אפילו לאחר חתימתה); ואם נזכר לאחר מכן, קודם שסיים תפילתו – חוזר לברכת השנים; ולאחר סיום התפילה – חוזר על תפילתו [ה].

[2] מלשון השולחן ערוך משמע שאין חילוק בין ליל ז' במרחשוון לבין יומו. לכן השוכח לשאול בערבית של ז' במרחשוון צריך לחזור ולהתפלל. ויש חולקים על כך, אולם אנו פוסקים כפשט דברי המחבר. וכן מסיק בביאור הלכה (ד"ה "בתפילת ערבית"). וכך גם מסקנת כף החיים (אות י'), אלא שהוסיף שיש להתפלל את התפילה הנוספת בתור נדבה, לחשוש לדעת האומרים שאין לחזור בלילה הראשון.

[3] וכן בהזכרת גבורות גשמים. ראה סימן קי"ד סעיף ד', ודברינו שם בהערה 1.

[4] ילקוט יוסף עמ' רנ"א; אולם ראה משנ"ב כאן ס"ק יג.

[5] כיוון שההזכרה בין הברכות היא מעין "הפסק", ולא הותרה אלא על מנת שלא יצטרך לחזור על כל ברכות התפילה. אולם כאשר יכול להזכיר בברכת "שומע תפילה", אינו צריך להזכיר בין הברכות. וכך היא דעת המחבר, שבסוף הסעיף כתב שאם נזכר קודם "רצה" מזכיר שם, וכאן לא כתב דין זה.

[6] כך פסקו המג"א, כף החיים (אות לד) וילקוט יוסף, והסכים אתו "איש מצליח". ועיין בשערי תשובה שמביא כמה מגדולי הפוסקים שסוברים כך, וכך פסק הערוך השולחן (סעיף ו).

[7] טעם זה מפורש באבודרהם (עמוד ק"י), ועליו ביסס הרמ"א דבריו. והלבוש הוסיף שהוא משום "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם". ועיין במחצית השקל שדחה טעם זה, הואיל ובקיץ אין שואלים כלל, ולכן שאלת הגשמים אינה נקראת "תדיר". ונראה לי שהאבודרהם לא הביא טעם זה כי השאלה היא אם לומר קודם "עננו" במקומו, או "ותן טל ומטר" שלא במקומו, לכן אף ששאלת הגשמים תדירה, היות שלא נאמרת במקומה היה צריך קודם לומר "עננו", שזה מקומו. לכן ראה אבודרהם לומר ששאלת הגשמים קודמת משום שהיא חובה גמורה.

[8] השולחן ערוך מבחין בין שלושה מצבים: (1) "אם לא עקר רגליו". (2) "ואם עקר רגליו". (3) "ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אף על פי שעדיין לא עקר רגליו".  ביארנו ש"עקר רגליו" (מקרה מס' 2) הוא עקירת רגליים ממש, כפי שמשמע מהלשון, וכפי שפירש למשל החיי אדם (כלל כ"ד סעיף טו). אולם יש שפירשו שכוונת "עקר רגליו" כאן היא לגמר התחנונים, לאחר אמירת הפסוק "יהיו לרצון אמרי פי", גם ללא עקירת רגליים (כך באר משנ"ב כאן ס"ק י"ח, וכן הובא בכף החיים אות מ'), ולדעתם אם סיים התחנונים ולא עקר רגליו חוזר לראש. ונראה מלשון המחבר שכוונתו לעקירת רגליים דווקא. ולדעתו כשמוסיפים תחנונים אינו ניכר שסיים תפילתו, אלא כשעוקר רגליו ממש. במקרה 3 עוסק השו"ע במי שאינו רגיל לומר תחנונים, ואזי אם סיים כל מה שתיקנו חכמים לקרוא נחשב שסיים תפילתו, אף שעדיין לא עקר רגליו.