סימן קכ"ו – דין שליח ציבור שטעה, ובו ד' סעיפים

ראינו בסימנים קודמים את דין המתפלל שטעה. בסימן זה עוסקים בשליח ציבור שטעה, ואנו למדים שפעמים שהדין שונה, שכדי למנוע טרחה מהציבור הקלו. ועוד מתבאר כאן כיצד מחליפים את שליח הציבור כאשר הוא אינו יכול עוד להמשיך בתפילה.

סעיף א

^אשליח ציבור שטעה ודילג אחת מכל הברכות, וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו (א), אין מסלקין אותו (ב). אבל אם דילג ברכת המינים – מסלקין אותו מיד, שמא אפיקורוס הוא (ג); ואם התחיל בה וטעה, אין מסלקין אותו (ד).

^אברכות כ״ט ע"א.

• יודע לחזור למקומו – כלומר ששליח הציבור דילג בטעות על ברכה, וכשהתחיל את הברכה הבאה העירו לו, והוא יודע לחזור לאותה ברכה שדילג. דילוג ברכה היה שכיח יותר כאשר לא היה סידור לפני שליח הציבור.
• אין מסלקין אותו – כיוון שברור שזו טעות, ולכן יחזור לברכה שדילג, כדין יחיד שדילג על ברכה[1].
• שמא אפיקורוס הוא – ודילג על הברכה כי לא רצה לקלל את עצמו. דין זה אינו שכיח בימינו, משום שאין בינינו מי שידלג בכוונה ברכה, ומי שאינו מאמין גם אינו מתפלל.
• אין מסלקין אותו – שכיוון שהתחיל בה ניכר שזו טעות בתום לב.

סעיף ב

^בשליח ציבור שטעה ואינו יודע לחזור למקומו (ה), יעמוד אחר תחתיו (כדרך שנתבאר לע  יל סימן נ"ג סעיף יז), ומתחיל מתחלת הברכה שטעה זה, אם היה הטעות באמצעיות (ו); ואם היה בשלש ראשונות, מתחיל בראש (ז); ואם בשלש אחרונות, מתחיל 'רצה' (ח).

^בברכות ל״ד ע"א.

• לחזור למקומו – כגון שחלה פתאום.
• באמצעיות – אפילו אם המחליף לא הקשיב לשליח הציבור. ואם אחד המתפללים הקשיב וכיוון לכל הברכות בחזרה עדיף שהוא יחליף את שליח הציבור.
• מתחיל בראש – לפי ששלוש הברכות הראשונות הן יחידה אחת[2].
• מתחיל רצה – שאף שלוש הברכות האחרונות הן יחידה אחת.

סעיף ג

^גכל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל (ט), שליח ציבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם; חוץ משחרית של ראש חדש, ^דשאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר 'יעלה ויבא' עד שהשלים תפלתו – אין מחזירין אותו, מפני טורח הצבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חדש (י); ^האבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו, חוזר ל'רצה' ואין בזה טורח צבור (יא). הגה: יש אומרים דאם טעה בשחרית של שבת ויום טוב דינו כמו בראש חדש (טור וסמ"ק), והכי נהוג (יב).

^גברכות ל׳ ע"ב.  ^דבה״ג, ורמב״ם בפרק י' מהלכות תפלה, וטור.  ^הרש״י בתשובה, ור׳ שמחה.

• שהיחיד חוזר ומתפלל – משום שטעה טעות המחייבת חזרה[3].
• מזכיר בה ראש חודש – לדעת המחבר קולא זו אינה בכל יום שיש בו מוסף, אלא דווקא בראש חודש ובחול המועד[4], שבהם לא רוצים להטריח את הציבור.
• ואין בזה טורח ציבור – כיוון שצריך לחזור רק על שלוש ברכות.
• והכי נהוג – אצל האשכנזים. אבל הספרדים נוהגים כמחבר בדין זה[5].

סעיף ד

^ואם טעה שליח ציבור כשמתפלל בלחש, לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית, מפני טורח הצבור, אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם (יג); והוא שלא טעה בשלש ראשונות, שאם טעה בהם – לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר (יד).

^וטור בשם הרמב״ם בפרק י' מהלכות תפלה.

• שיתפלל בקול רם – ונחשבת לו תפילה זו גם כחזרה על תפילת הלחש שטעה בה.
• כמו שהיחיד חוזר – מדברי המחבר עולה שאם טעה בשלוש הברכות הראשונות חוזר כשם שהיחיד חוזר. המפרשים הקשו על דבריו, שהלא בראש הסעיף הסיבה שאין צריך לחזור היא מפני שהוא סומך על החזרה, ואם כן מדוע שלא נאמר סברה זו גם בטעות בשלוש הראשונות? לכן פסקו האחרונים שיחזור אם טעה בשלוש ראשונות רק כששם לב לכך מיד, ואז אין טורח ציבור בחזרתו[6].

שליח ציבור שטעה (קכ"ו)

1. שליח ציבור שטעה או שדילג על ברכה, וכשמתקנים אותו יודע לחזור – ימשיך מהמקום שטעה בו [א].
2. ואם אינו יכול להמשיך (כגון שאינו חש בטוב) – יחליף אותו אחר. אם ההחלפה מתבצעת בשלוש הברכות הראשונות – יתחיל המחליף מתחילת התפילה; אם בברכות האמצעיות, יתחיל מתחילת אותה ברכה; ואם בשלוש האחרונות, יתחיל מ"רצה" [ב].
3. אם טעה בחזרת הש"ץ דינו כיחיד שטעה, אלא אם כן שכח "יעלה ויבוא"; לדעת המחבר אינו חוזר על "יעלה ויבוא" בראש חודש, אלא סומך על תפילת מוסף, ולדעת הרמ"א גם בשבת וביום טוב אינו חוזר [ג].
4. אם טעה שליח הציבור בתפילת הלחש לא יטריח את הציבור שימתינו לו, אלא יצא ידי חובת תפילת הלחש שלו בחזרת הש"ץ [ד].

[1] כפי שהתבאר בסימן קי"ט סעיף ג.

[2] כפי שראינו בסימן קי"ד סעיף ו. וראה דברינו שם בס"ק כג.

[3] כגון שאמר "מוריד הגשם" בקיץ (כפי שהתבאר בסימן קי"ד סעיף ד), או שביקש גשמים בקיץ (קי"ז, ג) או שלא ביקש בחורף (שם סעיף ד). וכן אם שכח לומר "יעלה ויבוא" (תכ"ב, א), או שאמר "הא-ל הקדוש" במקום "המלך הקדוש" בעשרת ימי תשובה (תקכ"ב, א).

[4] דין חול המועד מבואר בביאור הלכה ד"ה "חוץ", ובכף החיים אות כא.

[5] ואין בכך ברכה לבטלה, כי גם לרמ"א מעיקר הדין צריך לחזור, אלא שמקילים מפני טורח ציבור.

[6] דין זה הועתק מהרמב"ם (הלכות תפילה פ"י ה"ב). והמחבר עצמו בדבריו ב"כסף משנה" הביא שבספרים מדויקים גרסה זו אינה נכונה, ויש לגרוס ברמב"ם כמו בשו"ע כאן, אלא שבמקום המילים "שלא טעה בשלש ראשונות, שאם טעה בהם לעולם חוזר", יש לגרוס: "שאם טעה בה לעולם חוזר" (וכגרסה מתוקנת זו נמצא במהדורת פרנקל בפנים).  וסיים הכסף משנה: "וכך נוסחת כתיבת יד של ספרי רבנו, ואין באותה נוסחא חילוק בין ג' ראשונות לשאר ברכות". ותימה על המחבר שהביא להלכה את הגרסה המוטעית. לכן, כאמור, צמצמו הפוסקים דין זה לנזכר בתחילת העמידה. ובדומה לכך כתבו ערוך השולחן סעיף ו', וכף החיים אות כה.

.