מה דין בן עיר שהלך לכרך בי"ד באדר ?

5. תגובת הרב משה הררי

אחדשה״ט.

שמחתי ויגל לבי בקבלי את מכתב כת״ר שליט״א הכולל הערתו על דין בן עיר שיצא מהעיר לכרך לאחר עמוד השחר של יום י״ד באדר. שבספר מקו״ד (פ״ה, ס״ו) הבאנו בס״ד שלוש דעות בפוס׳ ע״כ, דלכולי עלמא קורא בברכה בי״ד, ואילו לגבי יום ט״ו יש אומרים שיקרא בברכה, יש אומרים שיקרא בלא ברכה, ויש אומרים שאין צריך לקרוא כלל ביום ט״ו. והעלנו בס״ד שהאשכנזים יקראו בברכה גם ביום ט״ו באדר, ואילו הספרדים יקראו גם יום ט״ו, אך יברכו רק ביום י״ד.

אקדים ואומר שהערת כת״ר נכונה, ואכן בל״נ אשנה את ההלכה, לפחות בחלקה, כיון שטעיתי בה, אם כי יורשה לי להעיר כמה הערות על דברי כבודו, ונתחיל אחת לאחת לפי סדר כתיבתן.

בענין מש״כ בשם הגרצ״פ פרנק זצ״ל, אכן נכונים דברי כת״ר, דהגרצ״פ זצ״ל הכריע בנידון דידן שביום ט״ו אין צריך לקרוא כלל המגילה, ודי במה שקרא בי״ד בברכה. אמנם מש״כ כת״ר שלפי״ד הגר״א נבנצל שליט״א העיקר להלכה דוקא כד׳ הגרצ״פ זצ״ל, לענ״ד אינו מדויק. דהגרא״נ שליט״א אמר רק שיש דעה כזו, אך לא שלל ולא פסל את מה שכתבנו בהלכות שי״א גם שכן הוא אף אם לא עקר דירתו ממש אלא רק עבר מהעיר לכרך, וכדלקמן.

ובענין מש״כ כת״ר שמדברי הביאור הלכה בסוף סימן תרפ״ח עולה שרק מי שעוקר דירתו בליל ט״ו בעי לקרוא גם בט״ו, אמנם באמת אפשר להבין מדברי הביאור הלכה שכן הוא דוקא לעוקר דירתו לצמיתות, אך אפשר גם להבין שהכוונה כמו שכתב החזו״א שהכוונה לעוקר דירתו ליום אחד או מעט יותר. וא״כ חזרנו לשורש הבעיה: האם דברי הירושלמי אמורים לעוקר דירתו לצמיתות או לא. ואגב, המשנה ברורה בביאור הלכה שם לאחר תיבות "שעקר דירתו בליל ט״ו" הוסיף התיבות "והלך לו", ואמר לי חכם אחד דמשמע קצת דסבר ליה שאף בלא עקר אלא שרק הולך מכאן לשם בעי לקרוא יומיים. ומכל מקום נלע״׳ד שבאמת מדברי הביאור הלכה משמע בפשיטות דבעי לקרוא בברכה גם בט״ו רק לגבי עוקר דירתו לצמיתות, אך לגבי העוקר דירתו ליום אי או מעט יותר — הרי שדבר זה תלוי בפלוגתא מהו עוקר דירתו. ומפה תשובה גם לגבי מש״כ כת״ר בהמשך דבריו, שמהירושלמי משמע לא כמו שכתבנו, אלא נראה שפירוש דברי הירושלמי נתונים למחלוקת, ויש אומרים שכן הוא אף לעוקר מקומו לכרך ליום אחד, ושכן פסק הגר״א שפירא שליט״א וכדלקמן.

וגם לפי מש״כ כת״ר שלשיטת רש״י יש להסתפק אי בעי לקרוא בשני הימים, ועוד שמרן בשו״ע סתם כשיטת רש״י, וכמש״כ בהבאר הגולה (שם סק״ם) וכ״כ גם כת״ר, הרי לפי זה ודאי שיש מקום להורות שיקרא שני ימים.

וממה שכתב כת״ר שיש ראיה ממה שאמר הבית יוסף (בסי׳ תרפח) שכתב גבי בן עיר שהיה בי״ד ובט״ו בכרך, שדינו כמוקף בן יומו ובעי לקרוא בט״ו, הרי שנלע״ד שאין דברי כת״ר מחוורים. כי מרן בב״י דיבר רק על פרוז שקורא רק בט״ו — שזה אם היה בעמוד השחר של י״ד כבר בכרך. בעה״ש די״ד היה בעיר ואח״כ הלך לכרך אפשר לאמר שקורא יומיים. וזה פשוט.

ומה שרצה כת״ר לומר שמזה שהראשונים דיברו רק על בן כרך שיתכן שקורא יומיים ולא הזכירו דבר זה גם גבי בן עיר, נראה שאין זו הוכחה מוחלטת שלא יסכימו שכן הוא גם גבי בן עיר. ובאמת שעלי להודות שמדברי המאירי שכת״ר הביא מוכח בעליל שלא כמו שכתבתי, אך יש להעיר שהבאנו בספרנו בנספח י״א את דברי הגר״א שפירא שליט״א שאמנם כך ס״ל למאירי, אך לעומתו דעת הר״ן, הריא״ז והריטב״א דבעי לחזור ולקרוא, וכמו שציין כבר כת״ר. ולכאורה דברי רבים עומדים כנגד פוסק אחד (לפחות לקרוא בלא ברכה).

ובענין מש״כ כת״ר להוכיח את דרכו מדי החזו״א, אמנם בהסתכלות ראשונה נראה שהחזו״א חזר בו מפירושו דעקירת דירה אינה לעולם אלא ליום אחד, ולכאורה סבר ליה כריטב״א דהכונה שאמנם לעוקר דירתו ממש לאורך זמן. אך אפשר גם לומר שמש״כ בסוף דבריו "אבל הריטב״א" וכוי — שהכוונה שאמנם מהריטב״א משמע אחרת, אך לחזו״א לא סבירא ליה כמותו. ומש״כ בלשון "אבל" (דמשמע לשון ביטול כלפי הריטב״א) הו״ד לשון ענווה, אך באמת החזו״א על משמרתו עמד (וכמו שמצינו למשל שהגרש״ז אוירבך זצ״ל היה מבטל דעתו כלפי החזו״א שאיסור הדלקת חשמל בשבת הינו לא מוליד — כגרש״ז , אלא בונה— כחזו״א, ולכן היה מחמיר לגבי הדלקת חשמל ביו״ט דהוי משום בונה דיש מהראשונים דס״ל דהוא מדאורייתא, ואילו הוא ס״ל דהוא משום מוליד הרי שלכו״ע איסורו ביום טוב הוא מדרבנן. ונ״מ לשבות דשבות במקום מצוה וכדומה. ומכל מקום כאשר הדברים הגיעו להכרעה בדברים מסוימים — כגון לגבי הדלקת חשמל או מכשיר חשמלי לחולה — התייחס הגרש״ז זצ״ל לאיסור הדלקת חשמל רק מדין מוליד, ולא החמיר כחזו״א, אף שבעלמא ביטל דעתו כלפיו. ויתכן שכן הוא גם בני״ד — שהחזו״א באמת נשאר נאמן להסברו בדברי הירושלמי. וכידוע החזו״א זצ״ל היה חולק לעיתים על ראשונים). ולכן לא כתב החזו״א שם בריש דבריו שאין הכוונה קביעות דירה לעולם, אלא "לפאר׳" הכוונה עקירת דירה ליום אחד נמי בכלל. אלא מדכתב בלשון שמוכרח שכן הפירוש, משמע דס״ל הכי אע״פ שהריטב״א כתב אחרת. ומכל מקום מודה אני שאין הכרח לומר כמותי, אע״ג שחכם אחד צידד לומר כמו שכתבנו [בטוענו שהחזר״א כתב שמלשון הירושלמי "במתניתא תנא" מוכח שמדובר גם בהלך, כמו במשנה, ולאו דוקא בעקר דירתו. ואע״פ שסיים שמהריטב״א לא משמע כך — מכל מקום לא יישב עפ״י הריטב״א את לשון הירושלמי ״במתניתא תנא״ . וא״כ כמו שבמשנה מדובר לאו דוקא בעקר (ושם מדובר בבן כרך), א״כ ה״ה בדברי הירושלמי שדיבר על בן עיר].

ובענין הדין לספרדים. ראשית מודה אני שבדקתי שוב את המקור לדברי — והוא מקונט׳ פרי הארץ (מאדר ב׳ תשמ״א), והנה שם מדובר רק על ירושלמי הנוסע לעיר (מלבד ענין ש״ץ פרוז הנוסע לירושלים. ואמנם בדבריו שם כתב שיש לחוש לדברי הרא״ש, אך כתב כן רק לחומרא לענין פרוז המוציא בן כרך בט״ו. ואף שכתב שם שגם יש לומר שלדברי הירושלמי נתחייב ביומיים דוקא בעקר דירתו, מכל מקום נראה שאין הכרח לומר שהוא סבירא ליה הכי).

ומכל מקום ממה שכתב לדייק מדברי הילקוט יוסף — מועדים, שרק מוקף יתכן שיצטרך לקרוא יומיים, נראה שגם בזה אין לדייק כדברי כת״ר, כי דברי הילקוט יוסף אמורים רק גבי מוקף כיון שבמקור דבריו — קונטרס פרי הארץ הנ״ל — השאלה היתה רק על כך. והוא לא ראה דברי אביו, הגר״ע יוסף שליט״א, גבי בן עיר ולכן לא כתבם.

ומה שרצה כת״ר ללמוד מדברי העיתון, אכן אם הסייפא שכתב שם: "והנה כל זה בתושב ירושלים … אבל תושב תל אביב שכבר קיים את כל מצוות הפורים, מה פתאום שיחזור לקיים את דיני הפורים״ — אם אכן כך כתוב שם לכאורה כת״ר צודק, אך לא ברור לי אי גם משפט זה כתוב שם. ועוד צריך עיון גדול אי לומדים הלכות מעיתונים, ובפרט שהגר״ע יוסף שליט״א לא הוא שכתב את המאמר ההלכתי הנ״ל אלא רק רב אחר כתב כן "על פי פסקי" הגר״ע יוסף, למרות שאינם מפורשים בספריו.

ועל מה שהוסיף כת״ר שיש סמך לדברינו ממכתב הגר״א שפירא שליט״א, אלא שהעיר שאין מקורות לזה, לא נראה לי כן, שהרי הגר״א שפירא ציין לדברי כמה ראשו׳ (הר״ן, הריא״ז והריטב״א, בסוגיה במגילה). ומ״מ מזה מוכח שמידי מחלוקת לא יצאנו בני״ד, ולכן הקדמתי בתחילת דברי שאכן טעיתי בחלק מדברי, והיינו שסתמתי בהלכות כדעה אחת ולא הבאתי את פסקו של הגאון הגדול, מרן הגאב״ד שפעיה״ק ירושת״ו — הגרצ״פ פראנק זצ״ל — מח״ס מקראי קודש, שו״ת הר צבי ועו״ס. ומ״מ ודאי שיש להתחשב ולכתוב בהלכות גם דעת שאר הפוס׳.

ועל מה שכתב כת״ר בענין בנו, הרי שאם מדובר בבחור ישיבה שבית הוריו אינו בירושלים ואילו הישיבה שבה הוא לומד הינה בירושלים הרי שי״א שדינו כבן ירושלים, דביתו של אדם אינו בבית הוריו אלא במקום שבו הוא לומד. כך שמעתי מהגר״א שפירא שליט״א לכמה ענינים (הדלקת נרות חנוכה, ברכת הגומל לאחר נסיעה ארוכה — היכן לברך כשחוזר ל״ביתו", ועוד) וכן שמעתי מגיסי, הרה״ג ר׳ עידו אלבה שליט״א לענין פורים (אע״ג שלענין חנוכה וברכת הגומל הוא סובר שבית הוריו נחשב כביתו). וא״כ הבית של בנו של כת״ר למעשה הינו במקום הישיבה שבה הוא לומד — ואני מבין שזה בירושלים⁴. ואם אכן זה כך, הרי שהוא למעשה מוקף שרק בי״ד היה מחוץ לירושלים, שאז צריך הוא לקרוא גם בי״ד — כי היה אז בעיר, וגם בט״ו — כי חזר לביתו בירושלים (כמבואר למשל בריטב״א די״ט, א). כך נלע״ד.

ומכל מקום בס״ד לדינא נראה שלמנהג האשכנזים בן עיר שהיה בכרך בט״ו, יש אומרים שאין צריך לקרוא שוב כלל ביום ט״ו (הגרצ״פ זצ״ל), וי״א שצריך לקרוא שוב גם ביום ט״ו (הגר״א שפירא שליט״א. ובל״נ אשאל אותו אי צריך לדעתו גם לברך שוב על הקריאה בט״ו. ולפי פשט הדברים אכן צריך גם לברך שוב).

ולגבי מנהג הספרדים, נראה שאם נפסוק כריטב״א והר״ן שהיו ספרדים, הרי דבעי שוב לקרוא ביום ט״ו (ולענין הברכה — כנ״ל). ומכל מקום נראה שאין הדבר ברור מהי דעת הגר״ע יוסף שליט״א בזה. ובל״נ בס״ד אשאל את הגר״ע יוסף או הגר״מ אליהו שליט״א.

ושוב, יישר כח גדול לכת״ר …