אבלות ביום אחרון של פורים משולש
סימן תרצ"ו
1. השאלה ומחלוקת הפוסקים
2. ארבעה טעמים להחמיר
3. הסבר שיטת הרמב"ם שאבלות נוהגת בפורים
4. הסבר שיטת הרא"ש שלא מתאבלים בפורים
5. דין משתה בפורים משולש
6. המסקנה להלכה
7. הערות
1. השאלה ומחלוקת הפוסקים
ערב פורים תשע"א
לכבוד הרב אברהם וינטורט שליט"א
ידידים משותפים לשנינו מצויים בעיצומה של שבעה ואבלות על מות קרובם, ובקשת לשאלני מה דינם בשנה זו, בה נוהג פורים משולש. האם ביום ראשון בשבת, שהוא ט"ז אדר, ובו אוכלים בירושלים את סעודת הפורים, עדיין מתאבלים, או שמא אין אבלות ביום זה.
ציינת כי בספר מקור ברוך (פרק כט) הביא מחלוקת בזה, ולא הכריע. ובספרו של הרב דבליצקי "פורים משולש" הביא שנחלקו הפוסקים, מחנה מול מחנה, אם לנהוג ביום זה אבלות בפרהסיה או לא.
עיינתי בתשובות השונות וראיתי סברות לכאן ולכאן. ולכאורה זו סיבה להקל, כי באבלות נוטים אחר השיטה המקילה[1], והמחליט להקל יש לו על מי לסמוך, כי גדולים רבים סברו כך, ביניהם הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, וכך אמר לי גם הרב אבינר שליט"א, וכן הרב יעקב אריאל שליט"א. וכך אמר לי הרב בן אבו שליט"א. וגם סברא גדולה היא, שכן ביום זה מקיימים את מצות ימי משתה ושמחה.
אלא שכנגד הדעה המקילה ראיתי רבים מגדולי הפוסקים המחמירים בזה, הלא הם , הרב אברג'ל[2], הרב אבא שאול[3]. וכן כתב לי הדיין, הרב אברהם זרביב, "הרב בר שילטון אומר שמקובל שיום ראשון זה תשלומין, ולכן נוהגים מנהגי אבלות כרגיל"[4].
2. ארבעה טעמים להחמיר
נראה לי לחזק את דעת המחמירים מארבע סיבות.
א. סיבה ראשונה, ביום זה לא אומרים על הניסים, לא בתפילה ולא בברכת המזון. זה מוכיח כי יום זה לא נחשב פורים. ואין זה דומה לי"ד וט"ו, שלא אומרים, בחלק מן המקומות, על הנסים. כי באותו יום, קהילות אחרות כן אומרים על הנסים.
ב. סיבה שניה, אפילו לגבי יום פורים עצמו יש ראשונים הסבורים כי נוהגת בו אבלות, והרמב"ם פסק שאכן נוהגת אבלות בפורים[5]. ואחריו בשלחן ערוך (אורח חיים סימן רצו סעיף ד) פסק גם הוא, במקום אחד כרמב"ם. אבל במקום אחר (הלכות אבלות יורה דעה סימן תא, סעיף ו) פסק כי אין להתאבל[6]. וכך פסקו גם המרדכי בשם רבנו גרשון והריטב"א[7] והרדב"ז[8], אם כן די אם נקל שלא להתאבל בפורים. אבל להקל יותר, ולנקוט כך גם בט"ז אדר, אינו נכון.
ג. סיבה שלישית, עצם קביעת הסעודה בט"ז אדר שנוי אף הוא במחלוקת הפוסקים. השולחן ערוך שפסק כן, נקט בשיטת הירושלמי שיובא בהמשך. אמנם ראשונים רבים חלקו על זה.
ועיין ברשב"א (מגילה ה ע"א) וריטב"א (שם) הסוברים, כי במקרה כזה עושים את הסעודה ביום שישי, י"ד אדר, יום קריאת המגילה. והב"ח (סוף סימן תרפ"ח) כתב "שהרב הלוי חביב האריך בראיות שהסעודה היא בשבת, ועשה כן מעשה בירושלים וגם משלוח מנות זמנם הכי". גם הדרכי משה העתיק את דברי הר"ן, בו הובאו דעות חלוקות על פסיקת הירושלמי. ובמאירי, אחר שהביא את הירושלמי הנ"ל, הביא דעות לפיהם סועדים ביום שישי, וכך מסקנתו להלכה.
אף שברור כי אין לזוז מפסיקת השולחן ערוך, ויש לעשות את הסעודה ביום ראשון, אבל אין להוסיף ולומר שזה כמו פורים עצמו שלא מתאבלים.
ד. סיבה רביעית. אף לשיטת הראשונים ששמחת הפורים דוחה אבלות, יש לתמוה קצת, מאיזה טעם היא נדחית, הלא הגמרא שפירטה את הזמנים בהם האבלות נדחית, הביאה רק שבת ומועדים, בעוד שפורים לא הובא בה. ואם לדעתם שמחת הפורים דוחה אבילות, צריך להבין מה החילוק בין פורים לחנוכה, הרי לכאורה כשם שימי חנוכה, עם היותם ימי חג בהלל והודאה, אינם דוחים אבלות. כך צריך להיות גם בימי הפורים. אמנם ההסבר בשיטתם הוא, שקביעת יום הפורים ותקנתם לשמחה וששון מקורה בדברי קבלה, הלכך יש לשמחה תוקף רב יותר מתקנה דרבנן רגילה, לכן יש בכוחה לדחות אבילות. לפי זה דוקא ימי י"ד ט"ו קבלו משנה תוקף זה, ומה שאין כן יום ט"ז, שלא נתקן כלל כיום שמחה, וממילא יש להתאבל בו.
3. הסבר שיטת הרמב"ם שאבלות נוהגת בפורים
כאמור, שיטת הרמב"ם היא, שרק שבתות וימים טובים מן התורה דוחים את האבלות, אבל חגים מדרבנן, כולל פורים, אינם דוחים. בהסבר טעמו נראה, כי עם היות האבילות מדרבנן, עדיין יש בהם חומרה יתירה, כי משה רבנו הנהיג זאת, ויוסף הצדיק התאבל על אביו. וכיון שזה מנהג עתיק, לכן תוקפו חמור יותר, וראה לשון הרמב"ם (הלכות אבלות פרק א הלכה א):
"מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְאַבֵּל עַל הַקְּרוֹבִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י, יט) 'וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה". וְאֵין אֲבֵלוּת מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד, שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַקְּבוּרָה. אֲבָל שְׁאָר הַשִּׁבְעָה יָמִים אֵינוֹ דִּין תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (בראשית נ, י) 'וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים', נִתְּנָה תּוֹרָה וְנִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת וְשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה".
מבואר בדבריו, כי נוהג האבילות בעמנו החל בזמן עתיק מאד, על כן דווקא מועדים שהתורה קבעתם, ידחו את האבלות, אבל מועדים מדרבנן לא ידחוה.
יש להביא סעד גדול לדבריו, מדברי הגמרא (מועד קטן יט ע"א במשנה) שלא פירטה בין המועדים בהם אבלות אינה נוהגת, או אפילו בטילה, את ימי הפורים. כך גם למד הבית יוסף, שהקשה על החולקים על הרמב"ם, מדוע הבדילו בין חנוכה לפורים, כמו שכתב (כסף משנה הלכות אבל פרק יא הלכה ג):
"ומה שכתב אבל נוהגים בהם כל דברי אבילות, כן כתב המרדכי בשם רבינו גרשום. והטעם, משום שלא אמרו שמפסיקין אלא רגלים, והני לא איקרו רגלים. והטור כתב בשם שאלתות שפורים מבטל אבילות, אבל לא חנוכה ור"ח. ולא ידענא מאן פליג ליה. וכתב הטור בשם מהר"מ שגם פורים אינו מבטל אבילות אלא שכתב שאין נוהגין בו לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצנעא. וגם עליו אני תמה, מנין לו לחלק בין פורים לחנוכה וראש חודש".
הרי כי השוה הבית יוסף בין חנוכה לפורים לענין זה, ומשום ששמחה מדרבנן אינה דוחה אבלות.
4. הסבר שיטת הרא"ש שלא מתאבלים בפורים
למעשה השולחן ערוך מחלק בין חנוכה לפורים, ופסק כי בחנוכה מתאבלים בעוד שבפורים אין להתאבל[9]. פשר החילוק הוסבר בלחם משנה (על הרמב"ם הלכות אבל פרק יא, הלכה ג) וזה לשונו:
"ואין זו קושיא דכבר פירשו הטעם כמבואר בפסקי הרא"ש, משום דבפורים כתיב יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה מה שאין כן באינך".
מבואר כי החילוק בין חנוכה לפורים הוא, שימי החנוכה כלל לא נזכרו בכתובים, בעוד שימי הפורים כתובים באסתר, לכן קיבלו ימים אלה משנה תוקף, כי גדר תקנתם היא "דברי קבלה", כלומר תוקף וחוזק הציווי הנכתב באסתר דומה כעין דאורייתא[10]. לכן הדעת נותנת שהאבלות תידחה.
יתירה מזו. הטור הביא דעה (בסימן תרצו, בשם בעל השאילתות) שלא זו בלבד ששמחת הפורים דוחה אבלות, היא גם מפסיקתו ומבטלתו. ואף שלהלכה לא נפסק כמותו, אבל מבואר בדבריו, שבפורים אין אבלות, וניתן לצרף זאת אל הנ"ל.
5. דין משתה ביום ט"ז בפורים משולש
אולם כל מה שצידדנו שאין להתאבל בפורים נוגע רק ליום הפורים עצמו, מאחר והוא מדברי קבלה וכנתבאר. אבל בפורים משולש, אין השמחה שנהגו לעשות ביום ט"ז בעלת תוקף של "דברי קבלה", שהרי אין בכתובי המגילה כל הוראה לגבי יום ט"ז. אלא שכך אמרו בירושלמי (מגילה פרק א הלכה ד):
"באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, קריאת מגילה ותרומת שקלים, מקדימין ולא מאחרין. סעודת ראש חדש וסעודת פורים, מאחרין ולא מקדימין. ר' זעירה בעא קומי ר' אבהו, ויעשו אותן שבת? אמר ליה (אסתר ט, כב) "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים".
הסבר הדבר, ראה בפני משה שם שביאר:
סעודת ראש חדש: שהיו נוהגין לעשות ביום שקדשו החדש, כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין.
וסעודת פורים: אם חל בשבת, מאחרין לאחר השבת לעשות הסעודה, ולא מקדימין.
ויעשו אותן בשבת: אם הזמינו הכל מלפני השבת.
אמר ליה וכו' את ששמחתו תלויה בבית דין: כלומר, ימי משתה ושמחה באותן הימים הוקבעו על ידי שקבלו עליהם לעשות, ובית דין שבאותו הדור הסכימו לכך. יצא זה יום השבת וכן ראש חדש עצמו, שמחתו תלויה בידי שמים היא, שעל ידי שהיום שבת, ונצטוינו מן השמים עליה, ויש רמז גם כן מהכתוב על השלש סעודות בשבת, וכן ראש חדש נצטוינו לקדש החדש, וע"י כך עושין הסעודה".
מבואר כי תיקנו חכמים לאחר את סעודת הפורים ולדחותה משבת ליום ראשון, כמו שאת סעודת ראש חודש דוחים משבת ליום ראשון. לפי זה יוצא, כי תוקף סעודת ושמחת יום ט"ז אינה בדרגת "דברי קבלה" אלא בדרגת "תקנה דרבנן". ושווה תקנה זו לתקנתם בחנוכה, ואין בכוחה לבטל אבלות שתוקנה בידי משה רבנו, ותוקפה רב יותר.
6. המסקנה להלכה
למסקנה נראה שהלכה כדעות שאבלות נוהגת בט"ז. כי במקור התקנה, לא הוגדר יום זה כאחד מימי הפורים, כמוכח ממספר מקורות, וכפי שנסכם בקצרה.
א. אין אומרים בו על הנסים.
ב. ראשונים רבים, והרמב"ם ביניהם, סבורים כי אבלות נוהגת אף בימי הפורים (י"ד וט"ו אדר), והשולחן ערוך גם נקט כך במקום אחד. ואף שלמעשה נוהגים שהאבלות נדחית בפורים, אבל ודאי שיש בדעתם כדי להכריע שלא להוסיף שמחה גם בט"ז.
ג. מלבד זאת סבורים ראשונים רבים, שזמן הסעודה בט"ו שחל בשבת הוא או בערב שבת או בשבת, ולא ביום ט"ז.
ד. גם לשיטות שפורים דוחה אבלות, הסיבה היא, שתקנת השמחה מקורה בדברי קבלה, אלא שזה תוקן רק לי"ד וט"ו הכתובים במגילה, ולא לט"ז.
כך נראה לי. אבל עשה כהבנתך, ואם תקל בענין זה אין חשש שתטעה, כי יש על מי לסמוך[11].
[1] כמובא בגמ' (ערובין מו ע"א). יש להעיר, כי לשיטת רדב"ז, המצוטט בהמשך, לא נאמר כלל זה במחלוקת הפוסקים, ועיין עוד להלן בהערה 8.
[2] במכתב ששלח אלי.
[3] אור לציון ח"א תשובה מט.
[4] והרב עובדיה יוסף בחזון עובדיה פורים כתב להחמיר בעמוד רכז וחזר בו בחזון עובדיה ח"ג, וכתב "אע"פ שבחזון עובדיה (פורים עמוד רכז) כתבתי להחמיר, כעת נ"ל שהמיקל יש לו על מה שיסמוך.
[5] ודבריו מתאימים למובא בסוגיות הש"ס, שם דנו ארוכות אם נוהגת אבלות בשבת ומועדים. ולא כללו את פורים בדיונים אלה.
[6] יש שרצו לתרץ את סתירת דברי השולחן ערוך, והסבירו כי בהלכות פורים דן על יום ראשון של אבלות שארע בפורים, ולכן מתאבל. אבל בהלכות אבלות דן במי שנעשה אבל לפני פורים. אמנם תירוץ זה לא נתקבל על הפוסקים, כי משמעות השולחן ערוך אינה כן. ומה שנראה לי לתרץ, שאכן עיקר ההלכה היא, ששמחת הפורים אינה דוחה אבלות, וכשיטת הרמב"ם, שהיא פשטות התלמוד, בה לא כללו את הפורים במועדים שהאבלות אינה נוהגת בהם. אבל בהלכות אבלות כתב את הפסיקה למעשה, שכיון שבכל עניני אבלות, פוסקים הלכה כדברי המיקל, כפי שכותב בבית יוסף שם, לכן גם בפורים יש להקל שלא להתאבל.
ונראה, כי דעתו אינה מסכמת לדעת הרדב"ז המובא בהערה 8, שבמחלוקת הפוסקים לא אומרים כלל זה "הלכה כדברי המיקל באבל".
[7] מועד קטן כז.
[8] על הרמב"ם (הלכות אבל פרק א הלכה ג), והובא לשונו להלן בהערה 8.
[9] בשולחן ערוך (יורה דעה סימן תא סעיף ז, וברמ"א אורח חיים סימן תרצו סעיף ד).
מֵת לוֹ מֵת קֹדֶם פּוּרִים, וּפָגַע בּוֹ פּוּרִים, אֵינוֹ מַפְסִיק הָאֲבֵלוּת; וּמִכָּל מָקוֹם אֵין אֲבֵלוּת נוֹהֵג בּוֹ, לֹא בְּי"ד וְלֹא בְּט"ו
[10] כמבואר בגמרא (ראש השנה יט ע"א) "דברי קבלה כדברי תורה דמו".
[11] יתכן שפוסקי ספרד נוטים יותר להחמיר כי פוסקים כמו הרמב"ם ואף שלא פסקו למעשה כמו הרמב"ם בי"ד וט"ו, ברקע נשארה שיטתו ודי לחלוק עליו בי"ד וט"ו וזה לשון הרדב"ז:
אבל נוהגין בהן וכו'. רבינו השוה מדותיו וי"א דבפורים אינו נוהג אלא דברים שבצנעא ויש מחלקים בין אם פגע בו יום פורים לאם מת ביום פורים ורבינו לא חילק ולא מבעיא ביום ראשון אלא אפי' פגע בו באחד משאר הימים נוהג אבלות אפי' דברים שבפרהסיא. וראיתי לאחד מן האחרונים שכתב ולענין הלכה נקטינן דאין פורים מבטל האבלות וכמו שהסכימו הרמב"ם והר"ם והרא"ש ולנהוג בו אבלות נקטינן כדברי הר"ם והרא"ש דלגבי הרמב"ם רבים נינהו ובתראי ומקילין באבלות עכ"ל. ואין זה נכון. חדא דכתב המרדכי במ"ק בשם ר"ג כדברי רבינו והרי תרי ותרי נינהו.
ותו דהרמב"ם ז"ל חייבין אנו לנהוג בכל חומרותיו דאתריה דמר הוא שהרי בכל זה המלכות קבלוהו עליהם לרב ובדברי הפוסקים לא אמרינן הלכה כדברי המיקל הלכך הנכון להחמיר כדברי רבינו.