בדין מצוות כתיבת ספר תורה
סימן ר"ע
1. מצוות כתיבת ספר תורה ומקורה
2. שתי הערות על הלימוד מן הפסוק שהגמרא הביאה
3. האם יש מצווה גם בקניית ספר תורה מוכן?
4. דעת הרא"ש שבזמן הזה המצווה מתקיימת בשאר ספרים
5. תמיהת הבית יוסף על הרא"ש – האם חל שינוי במצווה?
6. יישוב הרמב"ם והתורה תמימה על ההערה שבפסוק מדובר על פרשת האזינו
7. הקב"ה ביקש לזכות את משה רבנו בקיום המצווה בגופו לפני מותו
8. ביאור שיטת הרא"ש עלל פי הפרישה – עיקר המצווה לשם תורה שבעל פה
9. הערות
1. מצוות כתיבת ספר תורה ומקורה
כתב הרמב"ם (הלכות ספר תורה ז, א):
מצוות עשה על כל אחד מישראל לכתוב ספר תורה שנאמר 'כתבו לכם את השירה הזאת'.
המקור בתלמוד לחיוב זה נמצא במסכת סנהדרין (כב, ב):
אמר רבה אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצווה לכתוב משלו שנאמר: 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת'.
2. שתי הערות על הלימוד מן הפסוק שהגמרא הביאה
ויש לשאול איך אפשר ללמוד מצווה זו מפסוק זה:
א. הלוא "השירה" היא שירת האזינו כמו שרש"י ורמב"ן פירשו על אתר.
ב. אין מדובר פה במצווה המוטלת על כל ישראל אלא בציווי למשה וליהושע לכתוב פרשת האזינו וללמדה לבני ישראל, כמו שמפורש בפסוק:
עתה כתבו לכם את השירה הזאת, למדה את ישראל, שימה בפיהם, למען תהיה השירה הזאת לעד לבני ישראל (דברים לא, יט).
להבנת העניין נעמוד על שתי נקודות נוספות במצווה זו:
3. האם יש מצווה גם בקניית ספר תורה מוכן?
א. הנה החינוך (מצווה תרי"ג) הסביר טעם המצווה:
כדי שיהיה לכל אחד מישראל ספר ללמוד בו.
ומה שאין אדם מקיים המצווה כשיורש ספר, הסביר החינוך, שכל אחד צריך לדאוג שיהיה לו ספר יפה שאינו בלוי. יוצא לפי דבריו שמי שיקנה ספר חדש בשוק יקיים המצווה. ובאמת כך היא דעת רש"י על הגמרא במנחות (ל, א):
מי שקנה ספר תורה מן השוק כחוטף מצווה והכותבו כאילו קבלו מהר סיני.
ומפרש רש"י על "חוטף מצווה":
מצווה עבד אבל אי כתב הוה מצווה יתירה טפי (הוא קיים מצווה אבל אם כתב בעצמו המצווה יותר גדולה).
אבל הרמ"א (יורה דעה סימן ער, א) חולק על רש"י וכתב שהקונה ספר תורה לא קיים כלל המצווה, וצריך להבין טעמו.
4. דעת הרא"ש שבזמן הזה המצווה מתקיימת בשאר ספרים
ב. הרא"ש (הלכות קטנות לרא"ש – מנחות, הלכות ספר תורה סימן א) כתב על מצווה זו:
שזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותבין ספר תורה ולומדים בה אבל האידנא שכותבים ספר תורה ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים מצוות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חמשה חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהם הוא ובניו כי מצוות כתיבת ספר תורה היא כדי ללמוד בה דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ועל ידי הגמרא ופירושיה ידע פירוש המצוות והדינים על בוריים לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכתבם…
5. תמיהת הבית יוסף על הרא"ש – האם חל שינוי במצווה?
ותמה עליו הבית יוסף וזה לשונו :
ויש לתמוה היאך בא הרא"ש לפטור לאדם ממצוות כתיבת ספר תורה ולהחליפה בחומשים ומשניות וגמרות ופירושיהם…?
ולכן הסביר כוונת הרא"ש שהוא לא צמצם מצוות כתיבת ספר תורה אלא הרחיב אותה וזה לשונו:
לכך נראה לי שלא בא אלא לחדש לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמרות ופירושיהם … שגם זה בכלל מצוות כתיבת ספר תורה ושזה יותר מצווה מלכתוב ספר תורה ולהניחו בבית הכנסת לקרות ברבים אבל לכתוב ספר תורה לקרות בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו עיקר קיום מצוות עשה… (בית יוסף, יורה דעה סימן ער).
אולם הפרישה (יורה דעה, סימן ער), הט"ז (סימן ער ס"ק ד) והש"ך (סימן ער ס"ק ה) חולקים על הבנת הבית יוסף בדברי הרא"ש וטוענים שמלשונו משמע שהיום אין בכלל מצווה בכתיבת ספר תורה וכמו שסיים הרא"ש "והן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם" "הם" ולא ספר תורה.
6. יישוב הרמב"ם והתורה תמימה על ההערה שבפסוק מדובר על פרשת האזינו
הנה על השאלה הראשונה ששאלנו (בפסוק מדובר בשירת האזינו ולא בכל התורה) הסבירו המפרשים שהרמב"ם (הלכות ספר תורה ז, א) כבר תירץ על כך בלשונו הזהב:
מצוות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר 'ועתה כתבו לכם את השירה', כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות.
אם כן אף שהשירה היא "האזינו", יש חובה לכתוב כל התורה כולה כי אסור לכתוב רק פרשה אחת.
אולם בעל התורה תמימה תמה על פירוש זה: הלוא יש הרבה פרשיות בתורה שמצווה לכותבן לבדן כמו הפרשיות שבמזוזות ותפילין. ולכן אם הקב"ה חייב לכתוב פרשת האזינו בנפרד, לא עוברים על האיסור לכתוב התורה פרשיות פרשיות.
לכן התורה תמימה מוסיף ומסביר שמשה רבנו כבר כתב כל התורה עד פרשת האזינו וכוונת החיוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" היא לכתוב פרשת האזינו ובכך להשלים כל התורה כולה, ופירוש זה נרמז בפסוק שבא לומר שמשה קיים ציווי השם: "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת עד תומם".
אולם לפי זה יש לשאול את קושייתנו השנייה ביתר שאת: הלוא מצווה זו התייחסה דווקא למשה ולא לכל ישראל.
נושאים נוספים בהלכות כתבי הקודש
7. הקב"ה ביקש לזכות את משה רבנו בקיום המצווה בגופו לפני מותו
והנראה לומר בזה כי הנה יש לתמוה: מה ראה הקב"ה לבקש ממשה רבנו לכתוב כל התורה ביום מיתתו (הן בפרשת וילך אנו עומדים ביום פטירת משה רבנו), די היה שילמד התורה לעם ישראל, למה שיאבד זמנו היקר לכתוב, מה שיהושע או כל סופר יכולים לעשות? אלא העניין כך הוא: רש"י הסביר על הפסוק "ולא אוכל עוד לצאת ולבוא" (דברים לא, ב), שאין שליטה ביום המוות, שאותו יום נסתמו ממשה רבנו מעיינות החכמה, ואם בכל חייו משה שקול כנגד כל ישראל, באותו יום הוא נהיה עצמו יהודי ככל היהודים, ומשה רבנו הצטער מאד על שנמנע ממנו האספקלריה המאירה. ואז הקב"ה נתן לו המצווה לכתוב ספר תורה – מצווה שאדם מקיים בגופו – בידיו. ובאותה שעה משה רבנו קידש את עצמו כדי לקיים המצווה המעשית. ועל ידי המצווה המעשית הוא זכה להתעלות וחזר למדרגה שנשללה ממנו.
מזה אנו לומדים שלא מספיק ללמוד את התורה, כי מי ידע את התורה יותר טוב ממשה רבנו? צריך גם לכותבה בידיו, להרגיש אותה באיבריו. וכך נפסק בהלכה שמי שכותב ספר תורה צריך לקדש עצמו במקווה לפני שניגש לעבודת הקודש. באותה עת כל התורה נהיתה לשירה גדולה בידיו של משה. הוא הבין את התורה לא רק בשכלו הזך אלא גם בגופו הטהור, ועיין בערוך השולחן שאומר שאפשר לקרוא לכל התורה שירה כי היא שירת החיים. סיפורי התורה הלוא הם התגלות של אדון הכל, ומצוותיה הן האריג של חיינו עלי אדמות.
ואם משה רבנו, גדול הנביאים של כל הדורות, היה צריך להוסיף מצוות כתיבת התורה על מצוות לימוד התורה, כל שכן שכך מצווים כל בני ישראל. ממה שמשה רבנו נצטווה ביום פטירתו אנו לומדים על ציווי לבני ישראל.
וזו היא שיטת הפוסקים שאין אדם מקיים כלל המצווה בקנית ספר תורה וכל שכן בקנית שאר ספרים כי המצווה היא מעשה הכתיבה עצמה.
8. ביאור שיטת הרא"ש על פי הפרישה – עיקר המצווה לשם תורה שבעל פה
הנה הפרישה (שם) הסביר כוונת הרא"ש וזה לשונו :
נראה דהכי קאמר שהמצוות עשה נאמר דווקא באלו ולא בספר תורה, דדווקא בימיהם שהיו לומדים תורה שבעל פה שלא מן הכתב כי אם על פה היו צריכים ללמוד מספר תורה המתוייגת כהלכתה ומדויקת בחסרות ויתירות ופסקי טעמים כי הם כולם רמזים הם לזכור על ידם תורה שבעל פה כדאמרו על רבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, לכן היה מצווה על כל איש מישראל שיהיה לו ספר תורה, אבל בזמנינו שנתמעטו הלבבות ואמרו עת לעשות לה' הפרו תורתך וכתבו התלמוד בספר… אם כן למה לנו לזלזל בכבוד ספר תורה לחינם ללמוד מתוכו שלא לצורך כיוון שאין אנו לומדים כלום מחסירות ויתירות ותגין ופיסוק טעמים כבימיהם.
זאת אומרת שמצוות כתיבת ספר תורה היא מצווה שמטרתה לתת חשיבות לאותיות הנכתבות כי מעבר למשמעות המילים והמשפטים יש ללמוד מצורת האותיות. המצווה הזו באה לתת חשיבות לתורה שבעל פה הרמוזה באותיות ולכן יש מצווה לכתוב כל אות. ומעתה, היום שאין אנו לומדים ההלכות מצורת האותיות, להמשיך ולומר: "שיש מצווה בכתיבתה" יכול להטעות הציבור ולתת לו לחשוב שהעיקר הוא התורה שבכתב. והאמת אינו כן. כי התורה שבכתב בלי התורה שבעל היא כספר חתום. לכן היום מקיימים ממש המצווה של כתיבת ספר תורה על ידי לימוד דברי חז"ל שהם שמגלים לנו את פירוש התורה שבכתב.
[1] דברים שנאמרו לרגל הכנסת ספר תורה בטל מנשה ערב הושענא רבא. בעריכת הרב יצחק קושיבלסקי. גם רוב ההערות מפרי עטו.