סימן ע"ה – שלא לקרא שמע כנגד הערווה, ובו ו' סעיפים

סימן זה עוסק באיסורים של חשש הרהור בזמן קריאת שמע. להבנת הנושא נקדים  שאסור לאדם לגרום לעצמו הרהור מיני בכל עת, ולכן אסור להסתכל באישה כדי ליהנות מראייתה, והדבר אסור בכל חלקי גופה, בין אם הם גלויים בדרך כלל ובין אם הם מכוסים. איסור זה נלמד מהפסוק "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא י"ח, כ)[1]; היינו שלא רק קיום היחסים נאסר, אלא גם "קרבה", כחיבוק ונישוק למשל (לחלק מן הראשונים זהו איסור דאורייתא, ולחלק מדרבנן). איסור ההסתכלות הוא הרחבת חכמים לאיסור זה, והחמירו בו מאוד, עד שאמרו (שבת ס"ד ע"ב):"כל המסתכל באצבע קטנה של אישה – כאילו מסתכל במקום התורפה". אדם כזה אינו מכבד את  האישה, ובמקום לראות בה אדם רואה בה חפץ להנאתו.

ראינו בסימנים הקודמים שבנוסף לאיסור הכללי, הקיים בכל עת, אסור מהתורה לקרוא קריאת שמע כשרואה ערווה, אפילו אם אינו מסתכל בה כדי ליהנות, שנאמר "ולא יראה בך ערות דבר"[2]. חכמים הוסיפו שבזמן קריאת שמע לא יראה כלל מקומות בגוף האישה היכולים לגרום לו להרהור, ואף אם אינו מכוון ליהנות מראייה זו. ואף שהיה מקום לגזור בכל עת, משום שתמיד אין להרהר, לא ראו חכמים להחמיר עד כדי כך, שהרי העולם חציו גברים וחציו נשים, ואין מקום להפרדה מוחלטת ביניהם.

סעיף א

^אטפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו (א), אפילו היא אשתו, אסור לקרות קריאת שמע כנגדה (ב). הגה:  ויש אומרים דוקא באשתו, אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה (ג) (הגהות מיימוני פ"ג). ונראה מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה אפילו לאשה אחרת, רק שבעצמה יכולה לקרות אף על פי שהיא ערומה (ד), כדלעיל סי' ע"ד.

^אברכות כ״ד ע"א.

• שדרכה לכסותו – כגון רגליה מעל הברך, וזרועותיה מעל המרפק[3].
• כנגדה – גם כשאינו מסתכל כדי ליהנות, כיוון שחוששים שראייה זו תביאנו שלא ברצוננו לידי הרהור, ורוצים חכמים למנוע זאת בשעה שאדם קורא קריאת שמע. ואם קרא שמע כשראה את הערווה, צריך לחזור ולקרוא[4]. האחרונים דנו האם חוזר רק בראיית ערווה ממש (שאז האיסור הוא מהתורה), או גם בראיית טפח מגולה[5]. ונראה שיחזור רק בראיית ערווה ממש[6].
• הוי ערווה – כיוון שיש בכך חשש הרהור. והמחבר חולק על חומרה זו.
• שהיא ערומה – לדעת הרמ"א גם באישה שייך חשש הרהור, ולכן גם לאישה אסור לקרוא קריאת שמע בפני מקום מגולה של אישה אחרת, או בפני ערוות איש. ויש חולקים על דין זה, וסוברים שלא שייך חשש הרהור באישה[7]. וכתב הגר"א שגם הרמ"א אינו מחמיר על הנשים, וצריך לשנות את הגרסה בדבריו, ובמקום "אפילו לאשה אחרת" יש לגרוס אפילו לאחרים, וכוונת הרמ"א לומר שהרא"ש חולק על הדברים שהביא במשפט הקודם, ולשיטתו ראיית פחות מטפח בעת קריאת שמע מותרת גם לגברים אחרים, ולא לבעלה בלבד[8].

סעיף ב

^בשער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו (ה). הגה: אפילו אשתו (ו). ^גאבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר. הגה: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן (ז) (ב"י בשם הרשב"א), וכל שכן פאה נכרית, אפילו דרכה לכסות (ח) (הגהות אלפסי החדשים).

^בברכות כ״ד ע"א.  ^גהרא״ש והמרדכי והגהות מיימוניות.

• אסור לקרות כנגדו – כיוון שגם בשער ישנו חשש הרהור. יש מקלים בכך בזמננו[9], כיוון שנשים רבות אינן מקפידות על דין זה, וגם משום שהרווקות אינן מכסות את ראשן, ולכן אין כל כך חשש הרהור. ומשום כך, אם קרא כנגד שער מגולה אינו צריך לחזור ולקרוא.
• אפילו אשתו – מאחר שאף שבביתה אינה צריכה לכסות ראשה, וממילא בעלה רגיל בשערה, בכל זאת יש חשש הרהור, והדבר אסור בזמן קריאת שמע. ונראה שהמחבר אינו מסכים לחומרה זו[10].
• מחוץ לצמתן – הנשים אינן חייבות לכסות את כל השער, ולכן אין בכך חשש שיבוא לידי הרהור.
• אפילו דרכה לכסות – משמע מדברי הרמ"א כאן שמותר לאישה לצאת בפאה נכרית. ואולם רבים יצאו נגד דין זה ואסרו את הדבר[11], במיוחד בזמננו, שישנן פאות נכריות שאין ניתן להבחין בינן לבין השער עצמו. אמנם, מאחר שהדבר לא נאסר מדין התלמוד, אין בכוחנו ליצור איסורים ולאסור בצורה גורפת. ולגבי אמירת קריאת שמע כנגד פאה – ודאי שאפשר להקל, מאחר שאפשר לצרף את שיטות הרי"ף והרמב"ם, שלא הביאו להלכה את האיסור לקרוא שמע בפני שער מגולה.

סעיף ג

^דיש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע (ט). הגה: ואפילו באשתו (י). אבל קול הרגיל בו אינו ערוה (יא) (ב"י בשם אהל מועד והגהות מיימוני).

^דמרדכי בשם רבנו האי ושאר פוסקים.

• בשעת קריאת שמע – שמיעת קול זמר של אישה אסורה בזמן קריאת שמע[12]. המחבר כתב זאת בלשון "יש ליזהר" משום שלדעת ראשונים רבים אין איסור בשמיעה בזמן קריאת שמע, אלא האיסור הוא רק בהקשבה. ובדיעבד נראה שאינו צריך לחזור ולקרוא[13].
• ואפילו באשתו – המחבר חולק על כך, וסבור שאין חשש הרהור בשמיעת קול זמר של אשתו.
• אינו ערווה – כוונת הרמ"א היא לקול דיבור, שאינו "קול זמר", והוא אינו ערווה אפילו לעניין קריאת שמע. עולה מכאן שאף שאסור ללכת ולשמוע אישה ששרה, אין איסור לשמוע אישה המעבירה הרצאה.

סעיף ד

^האסור לקרות כנגד ערוה, אפילו של גוי. וכן כנגד ערות קטן אסור (יב). הגה: ויש מתירין נגד ערות קטן, כל זמן שאינו ראוי לביאה (יג)  (ר' ירוחם ור' יונה סוף פרק מי שמתו, ומהר"א מפראג), וכן עיקר. ועיין ביו"ד סימן רס"ה (סעיף ח).

^הברכות כ״ה ע"ב.

• אסור – מכיוון שהאיסור הוא משום שהערווה עלולה להביא להרהור, אין חשיבות לשאלה אם הערווה היא של יהודי או של אינו יהודי, של גדול או של קטן.
• שאינו ראוי לביאה – כי ערווה בגיל הזה אינה גורמת להרהור לרוב בני האדם. הבית יוסף כתב שלכתחילה יש לחשוש לשיטה האוסרת, ולכן בברית מילה טוב לכסות את מקום הברית בזמן הברכה אם הדבר מתאפשר. אולם הרמ"א בדרכי משה כתב שאין כלל איסור בקטן שאינו ראוי לביאה (ילד עד גיל תשע וילדה עד שלוש).

סעיף ה

^וערוה בעששית (יד) ורואה אותה דרך דפנותיה, אסור לקרות כנגדה, דכתיב: 'ולא יראה בך ערות דבר' (דברים כג, טו) והא מתחזיא (טו).

^וברכות כ״ה ע"ב.

• בעששית – היא כלי מזכוכית.
• והא מתחזיא – כיוון שאיסור קריאת שמע בפני ערווה הוא משום שהראייה מביאה לידי הרהור, אין זה משנה אם היא מאחורי זכוכית[14]. ונראה שבכלל זה קריאת שמע כנגד תמונות שאינן צנועות.

סעיף ו

^זהיתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא בלילה, או שהוא סומא – מותר לקרות, דבראייה תלה רחמנא, והא לא חזי לה (טז).

 ^זרמב״ם.

• והא לא חזי לה – תרגום: שבראייה תלתה זאת התורה, והוא אינו רואה. בכך שהדין תלוי בראייה ישנה חומרא וקולא. החומרא: האיסור הוא אפילו אם הערווה ברשות אחרת, כל עוד רואה אותה; והקולא: אם אינו רואה את הערווה, אף שהיא כנגדו, מותר. על פי זה מותר ללמוד במקומות שיש נשים שאינן לבושות בצניעות, כגון באוטובוס, היות שעיניו מופנות לסידור ולספר. ועל פי זה התירו לרב המחתן זוג, ויש בציבור גם נשים לא צנועות, שיברך כשאינו רואה אותן, אף שהן בסביבתו. וכן מותר ללמוד ולברך בנוכחות אישה המניקה[15].

נוסיף שהאיסור הוא דווקא האמירה, שנאמר: "לא יראה בך ערות דבר"[16], אבל להרהר בדברי תורה מותר, גם כשרואה ערווה. לכן כתבו הפוסקים שאדם שמתרחץ בחדר אמבטיה שאין בו בית כיסא מותר לו להרהר בדברי תורה, ואף לשמוע קלטות של דברי תורה ומוסר[17].

[1] וכן מהפסוק הדומה שנאמר על הנידה (שם פס' יט). וראה למשל ספרא אחרי מות פרשה ט פרק י"ג: "אין לי אלא שלא יגלה, מניין שלא תקרב, תלמוד לומר: 'לא תקרב'".

[2] ודרשו (ירושלמי תרומות פ"א ה"ד): "ולא יראה בך ערות דבר – ערות דיבור". וכן ברש"י (שבת רש"י דף קנ ע"א), ועוד.

[3] השולחן ערוך לא קבע מה יש לכסות, אלא תלה זאת ב"דרך המקום". הדוגמאות שהבאנו הן על פי המשנה ברורה בדבר "זרועותיה ושוקה" (ס"ק ב'). ויש מחמירים יותר.

[4] על פי סימן ע"ו סעיף ח.

[5] ראה משנה ברורה ס"ק ד', כף החיים בסימן זה אות ל"ח, ובסימן ע"ג אות ח'. ובבה"ל ריש סי' ע"ד כתב על ערוות עצמו: "ואם קרא וערוותו מגולה צריך לחזור ולקרות". וכן על נגיעה, ראה סי' ע"ג ס"ק ד.

[6] כך מסקנת המשנה ברורה ס"ק ד.

[7] כך דעת הרשב"א, וכתב במשנה ברורה (ס"ק ח') שכך גם הסכמת האחרונים.

[8] ונראה שבשעת הצורך אפשר לסמוך על המקלים לנשים באיסור זה שהוא מדרבנן. וכן צריך להבחין בין ערווה ממש, ובין המקומות שבדרך כלל מכוסים; שבערווה ממש יש יותר לחשוש, אך אין להחמיר לנשים בטפח מגולה.

[9] ערוך השולחן ע"ה, ז; בן איש חי שנה א פרשת בא אות יב; והסכים עמו הרב עובדיה יוסף, הליכות עולם חלק א' עמוד קכ"ב.

[10] בבית יוסף אף הביא בשם הרמב"ם ששער אישה כלל אינו ערווה, ובפנים אסר בשער אשת רעהו כחומרה.

[11] עיין מ"ב ס"ק ט"ו המסתייג מהיתר זה, ועיין יביע אומר ח"ה אבן העזר סימן ה, הכותב בסיכום דבריו: "והעיקר כדברי רוב ככל האחרונים הנ"ל לאסור בזה, ומצווה רבה לפרסם האיסור ברבים … ומצווה להודיען שזוהי פרצה חמורה בגדר הצניעות של בנות ישראל הכשרות".

[12] שלא בזמן קריאת שמע האיסור הוא רק אם מקשיב כדי ליהנות. ראה בספרי "בעקבות המחבר" את הפרק "בעניין קול באישה", החל מעמוד ס'.

[13] כף החיים אות כז. והמ"ב (ס"ק טז) כתב שיחזור ויקרא בלי הברכות.

[14] בניגוד לצואה, כפי שיתבאר בתחילת הסימן הבא.

[15] המשנה ברורה הביא שיטות החולקות על דברי המחבר וסוברות שהאיסור לקרוא כנגד הערווה הוא גם אם אינו רואה אותה; אולם נראה בברור שאפשר לסמוך על דין המוסכם על המחבר והרמ"א. וכן כתב הרב עובדיה יוסף בהליכות עולם חלק א' עמוד קכ"ב.

[16] ראה הערה 2.

[17] כך משמע ממ"ב ס"ק כט, וכך הביא בהגהות איש מצליח בשם ילקוט יוסף עמוד קכ"ו.