סימן קס"ג – מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים, ובו ב' סעיפים

סעיף א

^אאם אין מים מצויים לפניו (א) ברחוק יותר מארבעה מילין (ב), ולאחריו (ג) מיל, יטול ידיו במפה (ד) ואוכל פת או דבר שטיבולו במשקה (ה). הגה: או אוכל על ידי כף (ו).

^ארמב״ם בפרק ו' מהלכות ברכות הי"ח.

• לפניו – מדובר כאן על ההולך בדרך, ו"לפניו" היינו בדרך שבה מתכוון ללכת.
• מילין – מיל הוא כקילומטר.
• ולאחריו – בדרך שכבר הלך, וחוזר בעבור נטילת הידיים.
• במפה – כלומר: יכסה את ידיו במפה (או ילבש כפפות), כך שלא יגע באוכל[1].
• דבר שטיבולו במשקה – שגם עליו יש ליטול ידיים (כפי שראינו בסימן קנ"ח סעיף ד).
• על ידי כף – כיוון שהאוכל על ידי סכו"ם אינו נוגע באוכל, כמו האוכל על ידי מפית. אלו דברי הרמ"א, אולם המחבר אינו מתיר לאכול בכף ומזלג בלי נטילה גם כשאין מים, אלא רק על ידי מפית המכסה את ידיו. וכתב כף החיים שבשעת הדחק אפשר לסמוך על דברי הרמ"א.

סעיף ב

המאכיל לאחרים אין צריך נטילת ידים; והאוכל, צריך נטילת ידים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל (ז), והוא הדין לאוכל במגריפה (ח) (פירוש: כלי שיש לו שינים, פירו"ן בלע"ז) שצריך נטילת ידים. הגה: ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, משום 'לפני עור לא תתן מכשול' (ט) (רבנו יונה שם).

^בחולין ק"ז ע"ב.  ^גרבנו יונה סוף פרק ח' דברכות.

• ואינו נוגע במאכל – כלומר: תקנת חכמים ליטול ידיים היא על האדם האוכל, ולא על הנוגע במאכל. כפי שהסברנו בתחילת הלכות נטילת ידיים, שיש בנטילה מימד של קדושת האכילה.
• במגריפה – מזלג. ואף הרמ"א בסוף הסעיף הקודם לא דיבר אלא במקום שאין בו מים.
• לא תתן מכשול – במילה "להאכיל" כאן אין הכוונה לתת לו אוכל, אלא לתת את האוכל לתוך פיו, כמו בתחילת הסעיף. דין זה מוסכם על המחבר, ומובא בבית יוסף.

האיסור "לפני עור לא תתן מכשול" כולל איסור לגרום לאדם לחטוא, וכשמכניס את הלחם לתוך פיו של אדם שלא נטל ידיו, נמצא גורם לו לאכול ללא נטילת ידיים. אולם אם רק מניח בפניו, אינו מונע ממנו ליטול ידיו, והנטילה באחריות המקבל, ולכן אינו עובר בכך על האיסור[2].

נטילת ידיים למי שאינו נוגע באוכל (קס"ג)

1. החייב בנטילת ידיים הוא האדם האוכל, ולא האדם שנוגע באוכל. לכן כשאדם מאכיל מישהו אחר, המאכיל פטור מנטילה והאוכל חייב. וכן האוכל לחם בעזרת סכו"ם ואינו נוגע באוכל – חייב בנטילה [ב].
2. דברים אלו לכתחילה. אבל הפטור מנטילת ידיים כיוון שאין לו מים – יאכל בלי לגעת באוכל בידיו. לדעת המחבר יש לכסות את ידיו במפית, ולדעת הרמ"א אם אינו נוגע בלחם אפשר גם ללא כיסוי הידיים, כגון לאוכלו במזלג [א].
3. מי שאין לו מים לנטילת ידיים, חייב ללכת עבורם במיוחד עד קילומטר. ואם נמצא בדרך, ויש מים בהמשך דרכו – צריך להמתין עם אכילתו עד ארבעה קילומטרים [א].
4. אסור לתת לחם לתוך פיו של אדם שלא נטל ידיים, משום שגורם לו לחטוא [ב]. אבל מותר להניח לפניו את הלחם [(י)].

[1] ברמב"ם ובמהדורות ראשונות של השולחן ערוך כתוב "לט ידיו במפה"

[2] עיין מה שנכתוב בע"ה בסימן קס"ט סעיף ב; ועיין מה שכתבנו בספרנו "בעקבות המחבר" עמוד ק"י.