שולחן ערוך כפשוטו

הלכות נטילת ידים

סימן קס"ה – העושה צרכיו ורוצה לאכול, ובו ב' סעיפים

 

סעיף א

אהעושה צרכיו ורוצה לאכול, יטול שתי פעמים: על הראשונה מברך 'אשר יצר', ועל השנייה מברך 'על נטילת ידים' (א). בואם אינו רוצה ליטול אלא פעם אחת, לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף (ב), יברך 'אשר יצר', ואחר כך בשעת ניגוב יברך 'על נטילת ידים' (ג).

אטור בשם רש״י בשם ר״י בר יקר, והגהות מיימוני פרק ו' מהלכות ברכות.  בתשובת הרא״ש כלל ד׳, והטור.

 

  • על נטילת ידיים – ואין חוששים לברכה לבטלה (שלכאורה כבר יצא ידי חובתו בנטילה הראשונה, ואיך יברך על הנטילה השנייה?), כיוון שהנטילה הראשונה נחשבת לרחיצת הידיים לאחר השירותים, ורק השנייה היא ממצות חכמים ליטול ידיים לפני האוכל, ונתקנה גם כשהידיים נקיות[1].
  • ומשפשף – שפשוף הידיים התבאר בכמה מקומות בסימן קס"ב, ועיקרו כדי להביא את המים לכל היד.
  • על נטילת ידיים – ואין זה בעייתי שמברך שתי ברכות על נטילה אחת.

 

סעיף ב

גאם רבים מסובין בסעודה, הגדול נוטל ידיו תחילה (ד). והרא"ש היה רגיל ליטול באחרונה, שלא להפסיק ושלא לדבר (ה).

גברכות מ״ו ע"ב [ומעשה הרא"ש מקורו בטור בסימן הבא].

 

  • תחילה – משום כבודו. המונח "גדול" כאן כולל הן את אב המשפחה או האח הגדול, והן גדול בתורה.
  • ושלא לדבר – האיסור לדבר לאחר נטילת ידיים מפורט בסימן הבא. ומנהג זה נוגע לסדר הנטילה דווקא כשבעל הבית מוציא את המסובים בברכתו, כפי שאנו נוהגים בעיקר בשבתות ובימים טובים, שבעל הבית מוציא בהם את המסובים ידי חובת "לחם משנה". ואז לדעת הרא"ש ישנו כבוד דווקא בנטילה באחרונה, כדי שהגדול לא יצטרך להמתין[2].

 

(קס"ה)

  1. העושה צרכיו ומיד אחר כך רוצה לאכול, עומדות לפניו שתי אפשרויות. האחת: ליטול ידיו פעמיים; לאחר הנטילה הראשונה יברך "אשר יצר", ולאחר השנייה יברך "על נטילת ידיים". האפשרות השנייה היא ליטול פעם אחת, לברך תחילה "אשר יצר", ובעת ניגוב הידיים לברך "על נטילת ידיים" [א].
  2. אם רבים מסובים בסעודה, מכבוד הגדול בהם שייטול ידיו תחילה. אולם אם זו סעודה שאחד מהמסובים בוצע לחם לכולם, יש נוהגים שהגדול ייטול ידיו דווקא אחרון, כדי שלא יצטרך להמתין לברכת "המוציא" [ב].

[1] יש שכתבו שאת הנטילה הראשונה ירחץ ללא כלי, כדי שלא יצא ידי חובה כבר בברכה הראשונה. אבל מלשון המחבר נראה שאין צורך להקפיד על כך.

[2] [בעבר הנוהג היה ככל הנראה שבסעודות מכובדות המסובים נשארים לשבת, ומישהו מביא מים ונוטל להם ידיהם (וזהו נוסח תיאור הנטילה "מתחילין מן הגדול" בתוספתא המובאת בברכות דף מו ע"ב). ושם הדבר משמעותי יותר].

דילוג לתוכן