סימן קי"ב – שלא להוסיף בשלוש ראשונות ובשלוש אחרונות, ובו ב' סעיפים

תפילה העמידה מחולקת לשלושה חלקים: שלוש הברכות הראשונות, שבהן משבחים את ה' יתברך; שלוש עשרה האמצעיות, שבהן יש בקשה ייחודית בכל ברכה; ושלוש האחרונות, שהן סיום התפילה בבקשות כלליות שה' יקבל כל תפילות עמו, הודאה ותפילת סיום.

בקריאת שמע וברכותיה אין להוסיף כלל על נוסח הברכות, ובסימן ס"ח ראינו שלדעת המחבר גם אין להפסיק בהן בפיוטים. בתפילת עמידה הדין שונה: העמידה היא תחינה אישית, ואפשר להוסיף בברכות האמצעיות בקשות אישיות לפי צורך המתפלל (כמבואר בסימן קי"ט). בסימן זה אנו למדים שאין להוסיף בקשות או פיוטים לא בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות, אלא בברכות האמצעיות בלבד.

סעיף א

^אאל ישאל אדם צרכיו לא בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות (א). ודוקא צרכי יחיד, ^באבל צרכי צבור שרי (ב).

^אברכות ל״ד ע"א.  ^בתוספות ורא״ש.

• ולא בשלוש אחרונות – כפי שביארנו בהקדמה, הברכות האמצעיות הן במהותן בקשות, ולכן אפשר להוסיף בהן בקשה אישית בנוסף לנוסח הבקשה הכתובה. לעומתן הברכות הראשונות הן כולן שבח לה' יתברך, ואין להוסיף לו שבח מדעתנו, והאחרונות הן בקשות כלליות, ואין אפשרות להוסיף בהן בקשה אישית.
• שרי – והתוספות הנהוגות בעשרת ימי תשובה (המבוארות בסימן תקפ"ב) הן מצרכי הציבור, ומותרות בברכות אלו.

סעיף ב

^גאין לומר פיוטים ולא קרובץ (פירוש: קרובות ליוצר. ואחרים פירשו: נוטריקון 'קול רנה וישועה באהלי צדיקים') בתפלה (ג). הגה: ויש מתירין, הואיל וצרכי רבים הם (הרא"ש ותוס' ור' יונה והר"ן ריש פ' בתרא דר"ה והגהות מיימוני פ"י וטור), וכן נוהגים בכל מקום לאמרם (ד).

^ג[הגהות מימונית בשם] ר״ח ור׳ שמחה.

• בתפילה – הכוונה לפיוטים שנוהגים להוסיף בחזרת הש"ץ, בעיקר בימים מיוחדים. אלו תוספות ארוכות המשנות מהותית את נוסח התפילה המקורי, ולכן אוסר המחבר להוסיפם בשלוש הברכות הראשונות.
• לאמרם – כוונתו לכל מקום באשכנז, ששם המנהג היה להוסיף פיוטים בחזרת הש"ץ בראש השנה וביום כיפור, וכן את תפילת גשם ותפילת טל במועדים. ולמעשה האשכנזים מוסיפים פיוטים אלו, והספרדים לא. ויש קהילות ספרדיות שנהגו להוסיפם. וכל אחד יעשה כמנהגו, ויכבד את המנהגים האחרים בבית הכנסת שבו הוא נמצא, כי לכל דעה יש סמך בהלכה, וגדול השלום.

הוספה בברכות הראשונות והאחרונות (קי"ב)

1. אין להוסיף בקשות אישיות בשלוש הברכות הראשונות ובשלוש הברכות האחרונות [א].
2. מנהג אשכנז להתיר להוסיף בברכות אלו פיוטים בחזרת הש"ץ, ומנהג ספרד שלא להוסיפם [ב].