סימן קמ"ג – הלכות ספר התורה, ובו ה' סעיפים

רובו של סימן זה עוסק בשאלה מהו ספר תורה כשר. להבנת הסימן יש להקדים שההלכה היא שספר תורה שחסר או יתר אפילו אות אחת – פסול[1]. ההבנה הפשוטה היא שהוא פסול לכל דבר, ואין יוצאים בו ידי חובת קריאה בציבור. אלא שיש דעה בראשונים שספר כזה כשר (לפחות בדיעבד) לקריאה בציבור, והפסול שבו נאמר לעניין אחר[2]. המחבר והרמ"א פוסקים כדעה הראשונה, שספר כזה פסול לקריאה; אולם אם הטעות נתגלתה לאחר הקריאה, סומכים לעתים על הדעה המקלה, כפי שמבואר בהמשך הסימן.

סעיף א

^אאין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים בני חורין (א). ^בואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים (ב).

^אמגילה כ״ג ע"ב.  ^בירושלמי מגילה.

• בני חורין – הואיל וקריאת התורה היא תקנה על הציבור (כפי שביארנו בהקדמתנו לסימן קל"ה), ואין ציבור בפחות מעשרה.
• גומרים – על פי הכלל שכל דבר שצריך עשרה, אם התחילו אותו בהיתר, גומרים את העניין[3]. וכל הקריאה נחשבת כיחידה אחת, כולל הקדיש שבסוף הקריאה.

סעיף ב

^גאם כתבו כל חומש לבדו, ^דאפילו בגלילה כספר תורה, אין קורין בו עד שיהיו כל חמשה חומשים תפורים ביחד (ג). הגה: והם כתובים בגלילה כספר תורה, אבל בחומשים שלנו (ד), אפילו כל חמשה ספרים ביחד אין לברך עליהם (ה) (מרדכי סוף פרק הנזקין וס"פ הקומץ, ותשובת הרמב"ן סי' קפ"ז וקצ"ט, ורבנו ירוחם נ"ב ח"ג, ואגור בשם שבולי הלקט, ומהרי"ק שורש ס"ט, וכל בו, ומגדל עוז פ"ט מה' ס"ת). ובמקום שיש ספר תורה ואין שליח ציבור הבקי בנגינה בעל פה, ראיתי נוהגים ששליח הציבור קורא מן החומש בנקוד, והעולה קורא אחריו מן הס"ת הכשר (ו).

^גגיטין ס ע"א.  ^דרש״י שם.

• ביחד – כיוון שצריך לקרוא מספר שלם, שכתובה בו התורה מתחילתה ועד סופה.
• בחומשים שלנו – המודפסים בדפים כספר רגיל.
• אין לברך עליהם – ובמקום שאין ספר תורה כשר, קוראים בחומש בלי לברך.
• הס"ת הכשר – שליח הציבור קורא בלחש, כדי שישמע העולה, והעולה קורא בקול להוציא ידי חובה את הציבור מספר התורה הכשר[4].

סעיף ג

^האפילו בכפרים שאין נמצא להם ספר תורה כשר, אין מברכין עליו (ז).

^התשובת הרשב״א והרא״ש.

• אין מברכין עליו – ואף שיש שיטה בראשונים המכשירה קריאה בספר תורה פסול, אין לסמוך עליה אפילו בשעת הדחק, ואין לברך אם אין ספר כשר.

סעיף ד

אם נמצא טעות בספר תורה בשעת קריאה (ח), מוציאין ספר תורה אחרת, ^וומתחילין ממקום שנמצא הטעות (ט), ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה (י). ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא (יא), גומר קריאתו בספר הכשר (יב), ומברך לאחריה, ואינו חוזר לברך לפניה (יג). הגה: ואם כבר קראו עמו שלשה פסוקים ואפשר להפסיק, פוסקים שם, ומברך אחריה, ומשלימים המנין בספר תורה האחר שמוציאין (יד) (מרדכי פ"ב דמגילה). והא דמוציאין אחר, דוקא שנמצא טעות גמור, אבל משום חסירות ויתרות אין להוציא אחר, שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר (טו) (אגור, ופסקי מהרי"א סי' ע' ור"י או"ז, ומהרי"ל פסקו דאין להביא ספר תורה אחרת, וב"י פסק דצריך להוציא ספר תורה אחרת, לכן צריך לחלק כך). ובשעת הדחק, שאין לצבור רק ספר תורה פסול ואין שם מי שיכול לתקנו, יש אומרים דיש לקרות בו בצבור ולברך עליו (טז) (כל בו ואבודרהם), ויש פוסלין (יז) (תשובת הרשב"א סי' תפ"ז ותת"ה, ומיימוני פ"י מהלכות ס"ת). ואם חומש אחד שלם בלא טעות, יש להקל לקרות באותו חומש, אף על פי שיש טעויות באחרים (יח) (ר"ן).

^ובית יוסף בשם רבו מהר״י בי רב.

• בשעת קריאה – ומבחינים בטעות בהפסקה שבין שני עולים.
• ממקום שנמצא הטעות – הפוסקים הסבורים שאין יוצאים ידי חובה בקריאה בציבור בספר תורה פסול, פוסקים במקרה זה שלא עלתה הקריאה בספר הפסול, ויש לקרוא בספר החדש מתחילת הפרשה. אולם כפי שהסברנו בהקדמה לסימן, בדיעבד סומכים על השיטה שיוצאים ידי חובת קריאה מספר תורה פסול, ולכן הקריאה שקראו לפני שנמצאה הטעות נחשבת, וממשיכים בספר תורה השני מהמקום שאליו הגיעו. ואם אין ספר תורה אחר, לא יקראו עולים נוספים בברכה, כפי שיבואר בהמשך.
• שקראו במוטעה – אם למשל עלו שניים לפני שמצאו את הטעות, קוראים עוד חמישה בספר הכשר. שכיוון שלשיטה זו יצאו ידי חובה בדיעבד בקריאה בספר הפסול, גם מונים את העולים בו במניין הקרואים.
• באמצע קריאת הקורא – מכאן ואילך דן המחבר במקרה שבו מבחינים בטעות באמצע הקריאה, ולא בין שני עולים.
• בספר הכשר – כלומר שמחליפים ספר, וממשיכים בספר השני מהמקום שהפסיקו בו בספר הראשון. ויקראו בו לכל הפחות שלושה פסוקים[5].
• לברך לפניה – לשיטת המחבר הברכה הראשונה עלתה, ויברך העולה ברכה אחרונה על הקריאה בספר הכשר.
• שמוציאין – הרמ"א חולק על המחבר, ופוסק שאין לערב את הקריאה של שני הספרים. לשיטתו כשנמצאה טעות באמצע הקריאה יש לברך ברכה אחרונה מיד[6], והעולה הבא יתחיל בספר הכשר מהמקום שבו פסק העולה הקודם. וכך נוהגים האשכנזים. ואם לא קראו עדיין שלושה פסוקים, או שנמצאים במקום שאין לברך בו ברכה אחרונה משום שהוא סמוך להפסק פרשייה – ינהגו כמחבר, ולא יברכו ברכה אחרונה עד שיקראו בספר השני. ואם מצאו את הטעות אחרי שקראו כל שבעת העולים, למנהג אשכנז אין מוציאים ספר תורה בשביל מפטיר של שבת[7], אבל עבור מפטיר של ארבע פרשיות ושל ימים טובים – מוציאים ספר תורה, היות שמפטיר זה הוא מחובת היום. ולמנהג ספרד מוצאים ספר תורה אחר גם עבור מפטיר של שבת רגילה[8].
• יותר כשר – הרמ"א מבחין בין שני סוגי טעויות: הסוג הראשון הוא טעויות כגון אות חסרה או נוספת שמשנה את הקריאה (וכן אם האות אינה חסרה, אלא פגומה), ובכל אלו צריך להוציא ספר אחר. אולם אם המילה נקראת כפי שכתובה כעת, אלא שיש בספר טעות ב"חסרות ויתרות", כלומר שמילה שצריכה להיכתב בכתיב חסר כתובה בכתיב מלא, או להיפך – לדעת הרמ"א אין להחליף את הספר, וכן נוהגים האשכנזים. המחבר חולק על כך, ולדעתו ספר שאינו כתוב על פי המסורה פסול, ככל אות חסרה או יתרה[9].
• ולברך עליו – לדעה זו שעת הדחק דומה לבדיעבד, ואפשר לסמוך בה על שיטת המקלים לקרוא בספר פסול.
• ויש פוסלין – שקודם הקריאה אין זה נחשב "בדיעבד", ואין להכניס את העולים לחשש ברכות לבטלה.

הלכה למעשה, כאשר נמצא הספר פסול ואין שם ספר אחר כשר ימשיכו לקרוא ללא ברכה (כפסק המחבר בסעיף ג'). ולמנהג אשכנז, אם נמצאה הטעות באמצע עלייה, ממשיכים לקרוא לאותו עולה עד סוף הקריאה, ויברך בסוף[10]. וימשיכו לקרוא בלי ברכה.

• באחרים ­– ישנה שיטה בראשונים שכאשר ישנה טעות בספר תורה, הרי שרק אותו חומש נפסל בכך, כי החומשים אינם מעכבים זה את זה; ולדעת הרמ"א סומכים על שיטה זו בשעת הדחק. למנהג הספרדים אין לסמוך על כך, וכשאין בררה יקראו בלי לברך.

סעיף ה

^זבית הכנסת שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד, יברך ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם, וחוזר לברך תחילה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם, וכן יעשה כמה פעמים, כמספר העולים של אותו היום (יט).

^זתוספתא מגילה, והביאו הרי״ף והרא״ש והטור.

• אותו היום – סעיף זה עוסק במקום שנוהגים בו שכל עולה קורא לעצמו, ולכן אם רק אחד יודע לקרוא הוא זה שיעלה בכל העליות. אולם כיום במצב כזה היודע לקרוא יקרא עבור שאר העולים.

[1] רמב"ם הלכות תפילין וס"ת פ"י ה"א.

[2] שבעלי ספר כזה לא יצאו ידי חובת מצוות עשה של כתיבת ספר תורה. המחלוקת מובאת בבית יוסף יו"ד סימן רע"ט אות ב', ובהרחבה במשנ"ב ובה"ל אצלנו סעיף ד.

[3] כפי שהתבאר בסימן נ"ה סעיפים ב-ג.

[4] וראה שו"ע סימן קמ"א סעיף ג.

[5] כף החיים אות כא.

[6] ואף  שכעת אנו יודעים שספר התורה פסול, מותר לברך ברכה אחרונה, כי בדיעבד סומכים על השיטות הסוברות שמותר לקרוא בספר תורה פסול, והיות שכבר קראו – מותר לברך.

[7] ויאמרו את הקדיש אחרי סיום הברכות שבסוף ההפטרה. ואם כבר אמרו קדיש, יקראו את המפטיר בלי ברכה (על פי המשנה ברורה).

[8] ואם נמצאה טעות באמצע מפטיר של שבת רגילה, שיש בו רק שלושה פסוקים, למנהג ספרד יקראו את כל שלושת הפסוקים בספר השני בלי ברכה ראשונה, אבל יברכו ברכה אחרונה. ולמנהג אשכנז יגמרו את הקריאה בספר התורה הפסול, ולא יברכו ברכה אחרונה, ולא יוציאו ספר תורה אחר.

[9] בהקשר זה יש להעיר שישנם הבדלים פעוטים בין ספרי תורה אשכנזים וספרדים מצד אחד ותימניים מצד שני, והבדלים אלו אינם פוסלים את הספר גם לשיטת המחבר, כי כל המנהגים הללו מבוססים על מסורת.

[10] נראה שזו השיטה העיקרית, וראה שיטות נוספות במשנ"ב ס"ק כ"ט.