סימן רי"ח – ברכות על הנסים, ובו ט' סעיפים

ברכות הנהנין, שעליהן למדנו בסימנים הקודמים, מטרתן להביא למודעותנו שכל הטבע הוא ברכתו של ה' יתברך לנו. זהו גם טעמן של ברכות השחר וברכות קריאת שמע. בסימן זה נמשיך ונלמד על ברכות שנתקנו על השגחה נסית ישירה, הן לכלל והן לפרט. אף שהברכות הן מתקנת חכמים, החובה להכיר טובה לה' על נסיו היא מהתורה. חז"ל הביאו כמקור לחיוב זה את דברי יתרו (שמות י"ח, י): "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם". ואולם למעשה, סימן זה ברובו אינו מעשי, כפי שנראה בפרטי ההלכות.

סעיף א

^אהרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל (א), ^בכגון: מעברות הים (ב), ומעברות הירדן (ג), ומעברות נחלי ארנון (ד), ואבני אלגביש של בית חורון (ה), ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל (ו), ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק (ז), וחומת יריחו (ח) – מברך 'שעשה נסים לאבותינו במקום הזה' (ט). ^גובין ברכה זו ובין שאר ברכות הראייה הרי הם כשאר ברכות, וכולם בהזכרת שם ומלכות (י).

^אברכות נ״ד ע״א.  ^בשם בגמרא.  ^גתוספות שם בשם ר׳ שמעיה, והרמב״ם בפ״י מהל' ברכות, ורבנו יונה והרא״ש והרשב״א בשם הירושלמי.

• ניסים לישראל – הכוונה למקומות מסוימים שבהם נעשו לישראל הנסים המוזכרים בתורה.
• מעברות הים – המקום שבו נבקע הים ביציאת מצרים, ועברו בו ישראל בחרבה (שמות י"ד).
• ומעברות הירדן – המקום שעמדו בו מי הירדן ועברו בו בני ישראל לארץ (יהושע ג').
• נחלי ארנון – נס הרמוז במקרא בפסוק (במדבר כ"א, יד): "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה': אֶת וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן". הפרוש המילולי של מילים אלו הוא: 'כנסים שהיו בים סוף, כך היה בנחל ארנון'. ומסביר רש"י[1] מהם ניסים אלו: "שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם. לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים זה לזה, אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חברו בהר מזה, והדרך עובר תוך הנחל. אמרו אמוריים: כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור, נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות. והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב, ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ, כיון שבאו ישראל לעבור נזדעזע ההר של ארץ ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום".
• בית חורון – במלחמת יהושע נגד חמשת מלכי האמורי (יהושע י', יא): "וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן, וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה, וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב".
• לזרוק על ישראל – על פי אגדה המובאת במסכת ברכות (נד ע"ב), שעוג מלך הבשן לקח אבן בגודל הר ורצה להפילה על ישראל להשמידם, ונעשה נס, כמסופר שם. אין להבין אגדה זו כפשוטה, אלא כמרמזת לאיומים ולכלי נשק שונים העומדים על כלל ישראל להרגם, וה' יתברך מצילנו מהם. ועל הכול יש להודות לה'.
• בעת מלחמת עמלק – עליה נאמר (שמות י"ז, יב): "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ". אבן זו מזכירה לנו את נס הניצחון על עמלק.
• וחומת יריחו – שרידים מהחומה שנפלה לאחר שישראל הקיפוה שבע פעמים בעת כניסתם לארץ (יהושע ו').
• במקום הזה – ואולם כתבו הפוסקים שבזמן הזה אין אנו יודעים לזהות מקומות אלו, ולכן ברכה זו אינה נוהגת הלכה למעשה.
• שם ומלכות – כלומר שנפסק להלכה שיש להתחיל ברכה זו במילים: "ברוך אתה ה' א-להנו מלך העולם", כשאר ברכות.

סעיף ב

^דעל נס שנעשה לקצת ישראל, כל זמן שלא נעשה לכל ישראל או רובן, ואפילו נעשה לקצת שבטים, אין מברכין עליו (יא).

^דשם בגמרא לפירוש ר׳ יונה.

• אין מברכין עליו – ברכה זו. ויש להודות לה' על נס כזה בדרך אחרת, כגון על ידי סעודת מצווה שיש בה דברי תורה, ולהזכיר בסעודתו את טובתו של ה' יתברך.

סעיף ג

^הכל אלו הדברים אינם אלא כשרואה אותם משלושים לשלושים יום, ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה (יב).

^ההרא״ש שם.

• כמו בפעם הראשונה – וכאמור, כל זה אינו נוהג למעשה כיום, כשמקומות אלו אינם מוכרים לנו.

סעיף ד

^והרואה מקום שנעשה נס ליחיד, אינו מברך. אבל הוא עצמו מברך 'שעשה לי נס במקום הזה'; ^זוכל יוצאי ירכו גם כן מברכין 'שעשה נס לאבי במקום הזה' (יג).

^וברכות נ״ד ע״א לגירסת הרי״ף ורב האי והרמב״ם שם.  ^זטור בשם יש מפרשים, והרשב״א.

• במקום הזה – בעוד שנס לאומי מברך עליו כל אחד מהציבור את ברכת "שעשה ניסים לאבותינו", שהרי אבותיהם של כל ישראל נהנו מהנס, על נס של יחיד מברך רק הנהנה מהנס, היינו בעל הנס ויוצאי חלציו. להלן בסעיף ט' יתבאר שברכה זו מברכים רק על נס גדול.

סעיף ה

^חמי שנעשה לו נסים הרבה, בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות, ויכלול כולם בברכה אחת (יד).

^חהרא״ש מעובדא דמר בריה דרבינא שם.

• בברכה אחת – כדי שלא תישמע מדבריו כפיות טובה, כאילו נעשה לו נס זה בלבד.

סעיף ו

^טעל נס של רבו צריך לברך כשם שהוא מברך על נס של אביו (טו). הגה: יש אומרים דהוא הדין אם רואה האדם שנעשה לו הנס – מברך עליו, כמו שמברך על המקום שנעשה בו הנס (טז) (אבודרהם).

^טירושלמי לדעת הרא״ש והרמב״ן בס׳ תורת האדם.

• של אביו – רבו של אדם נחשב כאביו לעניינים רבים, משום שרבו הביאו לעולם הבא בזכות התורה שלימדו. אולם דין זה קיים דווקא ב'רבו המובהק', מושג שכמעט ואינו קיים היום, כיוון שבדרך כלל אדם לומד תורה במשך חייו מרבנים וממורים רבים.
• שנעשה בו הנס – כלומר: לדעה זו כשמברך ברכה זו על נס שנעשה לאחרים, כגון על נס לרבים, או נס לאביו או לרבו – מברך ברכה זו גם על ראיית אותם האנשים, ולא רק על ראיית אותו המקום. ובמקרה כזה מברך: "שעשה נס לאדם זה".

סעיף ז

^יעל נס של אדם מסויים, כיואב בן צרויה וחבריו, וכן על נס של אדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל וחביריו, מברך (יז). לפיכך הרואה גוב אריות של דניאל, וכבשן האש של חנניה מישאל ועזריה, מברך: 'שעשה נס לצדיקים במקום הזה' (יח).

^יירושלמי לדעת הרא״ש.

• מברך – כשרואה את מקומם.
• במקום זה – גם ברכות אלו אינן נוהגות למעשה, שהרי איננו יודעים את מיקומם המדויק של מקומות אלו המוזכרים בספרי המקרא השונים.

סעיף ח

^כהרואה אשתו של לוט (יט) מברך שתים: עליה אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם דיין האמת' (כ), ועל לוט אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם זוכר הצדיקים' (כא).

^כברכות נ״ד ע״ב.

• אשתו של לוט ­ – הכוונה לנציב מלח, שמסורת הייתה בידי חז"ל שזו אשתו של לוט. ואין זה המקום בהר סדום שכיום מדריכי הטיולים קוראים לו "אשת לוט".
• דיין האמת – כיוון שאף שנענשה על חטאה, יש לציין את דינו של ה' בעולם, ולברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. מכאן למדנו שאף על פי שמות הרשעים יש בו הצלה לעולם, אין שמחה בכך שהם נענשים, כיוון שסוף סוף כל האנושות היא מכלול אחד, ויש להצטער על כישלון הבריאה. ומכאן גם נלמד שאין זה טוב להביט על פורענות, וכאשר נתקלים בתאונת דרכים אין להביט על הפצועים השוכבים על הרצפה, ובוודאי שלא לצלמם או לשתף את צילומיהם לרבים.
• זוכר הצדיקים – כיוון שהצלת לוט ומשפחתו התרחשה בזכותו של אברהם, שנאמר (בראשית י"ט, כט): "וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם, וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה". גם מקום זה אינו ידוע לנו כיום, ולכן ברכות אלו אינן נוהגות למעשה.

סעיף ט

^ליש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם, אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו [עליו] גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול, וכיוצא בזה, אינו חייב לברך (כב). ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות (כג).

^להר"ד אבודרהם בשם הרא״ש מלוניל.

• אינו חייב לברך – קשה להגדיר מתי מדובר בנס החורג ממנהג העולם. אם הכוונה רק לנסים שיש בהם שינוי הטבע, כדוגמת יציאת מצרים, אזי אין מקום כלל לברכה זו כיום, כיוון שהנסים שנעשים לנו הם בגדר הטבע. אולם גם כיום יש מקרים שעל פי חוקי ההסתברות היה נראה שאותו אדם לא ייצא מהם בחיים – כגון שקליעים שרקו סביבו בעת קרב – ובחסדי ה' יצא ללא פגע. ונראה שמקרה כזה הוא נס גם לדעה זו, וחייב לברך בשם ומלכות. ומביא לכך כף החיים (אות ל"ח) ראיה, שבפורים מברכים בקריאת המגילה "שעשה ניסים לאבותינו", אף שהנס היה בדרך הטבע[2].
• שם ומלכות – וגם אם קשה להבחין האם זהו ממש נס, מברכים בלי שם ומלכות. ובוודאי שמן הראוי להוסיף סעודה ולימוד תורה כהודאה על ההשגחה המיוחדת. וזו לשון המשנה ברורה ס"ק לב: "כתבו האחרונים: מי שנעשה לו נס יש לו להפריש לצדקה כפי השגת ידו, ויחלק ללומדי תורה ויאמר: הריני נותן זה לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש. וראוי לומר פרשת תודה. וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר, ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך ולשמוח ולספר חסדו".

ברכות על הנסים (רי"ח)

1. בזמן חז"ל, כאשר אדם הגיע למקום שנעשה בו נס המתואר בתנ"ך, הוא בירך ברכה על הנס [א, ז]. אולי כיום איננו יודעים את המקומות המדויקים שנעשו בהם הנסים, ואין מברכים ברכה זו.
2. הרואה מקום שנעשה לו נס, מברך בשם ומלכות "שעשה לי נס במקום הזה", וזרעו מברך: "שעשה נס לאבי במקום הזה" [ד]. מברכים ברכה זו רק אם נעשה לו נס יוצא מגדר הרגיל, כגון ששרקו כדורים סביבו וניצל; אבל בהצלה בדרך הטבע, כגון שבאו גנבים בלילה ולא פגעו בו, יברך בלא שם ומלכות ויעשה סעודת הודיה [ט].

[1] על פי מדרש תנחומא, חוקת סימן כ'.

[2] אמנם הביאור הלכה כותב שרק נס הדומה לנסי יציאת מצרים נקרא "שלא כדרך הטבע", ואם כך בטלה הברכה למעשה. ונראה שאפשר לסמוך ולברך כמו שכתבתי בפנים, כיוון שכל מהות הברכה היא שנבחין שדברים שממש אינם צפויים הם יד ההשגחה העליונה.