סימן תקנ"ו – תשעה באב שחל ביום ראשון, ובו סעיף אחד

כשחל תשעה באב ביום ראשון, יש שאילה לגבי הבדלה, כי בכל מוצאי שבת חובה להבדיל על הכוס, אבל במוצאי שבת זה, כבר החל הצום, והשתייה אסורה. בסימן זה, יסביר המחבר כיצד לקיים את מצות ההבדלה, בה כלולים ארבע ברכות, בורא פרי הגפן, בורא מאורי האש, בורא מיני בשמים, והמבדיל בין קודש לחול.

סעיף א

^אליל תשעה באב שחל באחד בשבת (א), כשרואה הנר אומר: בורא מאורי האש (ב); ואין מברך על הבשמים (ג). ובליל מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס (ד), ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים (ה).

^אטור בשם בה"ג ושכן הסכים הרא"ש וכן כתב רב נטוראי וכן כתבו שארי פוסקים.

(א) שחל באחד בשבת – עיקר ההבדלה נדחית למוצאי הצום. אמנם כדי להתיר עשיית מלאכות, יש לומר הבדלה בתפילה, באמירת "אתה חוננתנו". ומי שאינו מתפלל, כגון נשים, יש להבדיל באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

(ב) בורא מאורי האש – כלומר את ההבדלה על הכוס דוחים למוצאי תשעה באב, אבל את הברכה על הנר יש לברך מיד בצאת שבת. כי ברכה זו קשורה בעובדה שאדם הראשון גילה את יכולת ייצור האש, בצאת השבת, אלא שסודרה ונקבעה עם הבדלה. ואולם אינה קשורה ממש להבדלה, לכן אפשר לאומרה.

(ג) ואין מברך על הבשמים – ניחוחות הבשמים מנחמים את האדם על סילוק הנשמה היתירה שהיתה לו בשבת. כלומר, על המעבר מיום קודש לימי חולין ועבודה. אמנם ליל תשעה באב אינו זמן מתאים לניחומים, לכן לא נהגו להביא בשמים.

(ד) מבדיל על הכוס – בצאת הצום מברכים בורא פרי הגפן וברכת המבדיל.

(ה) ולא על הבשמים – על הנר כבר בירכו, ועל בשמים לא שייך לברך, כי לא יוצאים משבת אלא מתשעה באב.

תשעה באב שחל ביום ראשון (תקנו)

א. היציאה מן השבת נעשית באמירת "אתה חוננתנו" בתפילת עמידה, או באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (א).

ב. את ההבדלה על הכוס דוחים למוצאי תשעה באב.

ג. במוצאי שבת מברכים על הנר.

ד. במוצאי הצום מברכים ברכת בורא פרי הגפן, וברכת המבדיל.

ה. אין לברך על הבשמים, לא במוצאי שבת ולא במוצאי הצום.