אור היהדות - פרשת ויצא

תורה ודרך ארץ

אפשר לבאר את חלומו של יעקב באופן אחר.

הנה בחגיגה (יב,א) מובאת מחלוקת של בית שמאי ובית הלל מה נברא תחילה. בית שמאי אומרים, שמים נבראו תחילה ואחר כך הארץ, שנאמר "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א, א), ובית הלל אומרים, ארץ נבראת תחילה ואחר כך שמים, שנאמר "ביום עשות ה'ד אלוקים ארץ ושמים" (שם ב, ד). וחכמים הכריעו ששניהם נבראו ביחד. במה נחלקו שני ההרים הגבוהים?

הנה מצינו בפרקי אבות (ג, יז) שתי הנחות: א. אם אין קמח אין תורה; ב. אם אין תורה אין קמח, ושתיהן צודקות. השיטה הראשונה היא, כי האדם צריך תחילה לדאוג לצרכי גופו ולעשות לו בסיס חמרי עבור החיים הגשמיים, כי בלעדי זאת במה יפרנס עצמו, ואם יהיה תמיד מלא דאגות חומריות לא תהיה לו דעה צלולה לעסוק בתורה, וטוב תורה עם דרך ארץ.

השיטה השנייה אומרת להיפך, שתחילה יעסוק האדם בלימוד תורה, כי אם אין תורה אין קמח. ואם יתחיל לעסוק בעניינים חומריים, לעולם לא יפסיק, כי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, ומרבה נכסים מרבה דאגה, והתורה מה תהא עליה?

ובכן אין עצה אחרת אלא לדאוג עבור שניהם יחד, כמאמר החכם: "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך" (קהלת ז, יח), ולא להסיח את דעתו מהשני כשיעסוק בראשון. כי שניהם יחד הם לתועלת האדם, ובלעדיהם אי־אפשר לו להשיג את אושר החיים.

ולזה התכוונו שמאי והלל.

שמאי אמר, שמים נבראו תחילה — האדם צריך להתחיל את פרשת החיים שלו בעניינים שמימיים ורוחניים, כי זה כל האדם. על זה שאל הלל, אפשר אדם בונה עלייה ואחר כך את הבית? איך יתחיל לעסוק בדברים רמים ונשגבים בשעה שאין לו עדיין בסיס תחת רגליו, כי במה יפרנס את ביתו? וכן יעקב אבינו התפלל תחילה שיתן לו ה' לחם לאכול ובגד ללבוש, ואחר כך "והיה ה' לי לאלוקים". האדם צריך להתחיל את סדרי החיים מלמטה למעלה.

אולם בית שמאי לא הסכימו לשיטה זאת ושאלו, אפשר שאדם עושה שרפרף ואחר כך כסא? הנביא אומר "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (ישעיה סו, א), ואיך יתחיל ה' מן השרפרף? כלומר, הקב"ה הראה לנו מידת דרך ארץ, שרק על אדני התורה והחכמה יבנה האדם את ביתו, ובלי זאת יהיה כתולה ארץ על בלימה ויחסר לו היסוד העיקרי.

ולזה כיוונה התורה בחלום יעקב, כפי שהכריעו החכמים, ששניהם יחדיו נבראו, מאחר שאי־אפשר לזה בלי זה. ושניהם ביחד המה בבחינת גוף ונשמה, ואחד מסייע לחברו ומחזקו.

כמו שאומר הפתגם, לכל תיזה יש אנטיתיזה, וכדי להשלים בין שתיהן באה הסינתיזה.

כמו כן ישתדל האדם להשלים בין שתי הקצוות שלא תהיינה מתנגדות זו לזו אלא אחת תסייע לחברתה לאשרו של האדם.

וראה יעקב איך הסלם — זה סיני — מוצב ארצה. כי אי־אפשר לעלות לשמים מבלי לעמוד תחילה על הארץ; וכך יסדר האדם את חייו לדאוג לעניינים ארציים, אבל לא יעשה אותם עיקר ויסיח דעתו מן הקניינים הרוחניים שהם כאויר לנשימה. וישתדל לעלות במדריגות סולם התורה והחכמה שראשה מגיע השמיטה. אך גם בזה יהיה זהיר ונזהר שלא יעלה גבוה גבוה לחקור ולפלסף בעניינים שהם למעלה מן השכל, כי אז יביא את עצמו לידי סכנה, כמו בן־עזאי שהציץ ונפגע, או אלישע בן אבויה שקיצץ בנטיעות. ואל ישכח שסכנה גדולה מרחפת עליו אם יתחיל בחקירות, וגדולים וטובים נכשלו בזה. ועל זה אמר הכתוב "ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו", כלומר יש לו האפשרות לעלות, אבל מאידך יש גם סכנה לירידה. לכן יחזק את עצמו בכל כוחו — "והנה ה' ניצב עליו": כלומר, האמונה הטהורה אל תעזוב אותו אף רגע, ואז יצליח.