אור היהדות - פרשת נח

נח ותוצאת דרכו

בזה נשלמה תקופת אדם הראשון באופן טראגי. אמנם אדם נתפשר עם קונו, איחה את הקרע, אבל לא כבתחילה. שערי גן עדן נשארו סגורים לפניו עד יום מותו, ולמצבו הראשון לא חזר, "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו" (תהלים פב, ו־ז). פסוק זה נאמר על אדה"ר. נכזבה תוחלתו של הקב״ה למסור לאדה״ר בניין העולם והנהגתו.

תקופת נח. "ונח מצא חן בעיני ה' " (בראשית ו, ח), שוב ניצנץ שביב תקוה אצל הקב"ה, מה שקילקל אדה"ר יתקן נח. הרי נח איש צדיק תמים בדורותיו. עתה תתחיל תקופה חדשה, כל העמים יקראו בשם ה'. אך שוב אכזבה, תקופת נח היתה לתקופה היותר נוראה בחיי העולם, שואה באה לעולם — מבול.

" 'אלה תולדות נח' — הדא הוא דכתיב: 'פרי צדיק עץ חיים' " וכו' (בראשית רבה ל, ו). הקב"ה תלה תקוות גדולות בנח, לגדולות נוצר, והנה הוא היה עד לשואה הנוראה, בימיו השחית כל בשר דרכו, בימיו הביא הקב"ה מבול על העולם והחריבו, ונח ראה כל זאת ושתק. לא התפלל אל ה' עבור דורו כפי שעשה אברהם ביחס לאנשי סדום. לא הוכיחם תוכחת מוסד שייטיבו דרכם, אולי יעלה בידו להחזירם בתשובה ולא יבוא המבול. נח בנה תיבה, אך רק להציל את נפשו היתה מגמתו. לכן ציוה הקב"ה לנח לבנות תיבה, ולא הצילו באופן אחר, כי הקב"ה ביקש להראות לנח שגם הוא הרבה לחטוא, שלא עשה שום מאמץ להציל את העולם. הסתגר בד' אמותיו, וכל חייו היו חיים של פרישות מן העולם, חיים של אנוכיות, חיים בתוך תיבה. א"ל הקב"ה, אינך ראוי להינצל באופן קל ע"י נס גדול, מחוייב אתה במאמץ ובטרחה יתירה, עליך לבנות תיבה, ואז אולי תבין את קילקולך. חז"ל דרשו אותו לגנאי כי בדורו של אברהם לא היה נחשב לצדיק יען כי לא הלך בדרכו. על אברהם נאמר "וירק את חניכיו" (בראשית יד, יד) שחנכם לדברי תורה. ואילו נח לא רק על אחרים לא השפיע, אלא גם על בניו ועל ביתו לא השפיע מאומה, כפי שמעידה התורה "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה" וכו' (בראשית ט, יח), כלומר נכנסו כמו שיצאו ויצאו כמו שנכנסו, וכל המאורע הגדול של המבול לא פעל עליהם ולא כלום. הצדיקים נשארו בצדקתם והרשעים ברשעתם ולא למדו דבר. וכי לא נח באדישותו אשם בזה! במדרש (זוהר בראשית רנד,ב, השמטה לדף סז,ב, ובילקוט ראובני נח בשם מדרש הנעלם) מסופר כי ביצאו מן התיבה ביקש להתפלל לה', והקב"ה השיבו: עכשיו הנך עומד בתפילה! מדוע לא התפללת עד עתה, לפני המבול, והצלת הרבה נפשות! על כך נאמר "וישאר אך נח" (בראשית ז, כג). מפני שלא ניסה כלל לבטל את מחשבת הקב"ה ולעצור את המבול, אין לו הזכות להיקרא צדיק, רק נח "פשוט". לכן, כפי שאומרים חז"ל, הצוהר שעשה לתיבה לא היה חלון אלא אבן טובה, כי הקב"ה לא נתן לו הרשות להסתכל החוצה ולראות במפלתם של הרשעים, בשעה שגם הוא לא היה נקי, באשר באדישותו גרם הרבה למבול הנורא.

"ויהיו בני נח היוצאים מן התבה" וכו' (בראשית ט, יח) — כמו שנכנסו כן יצאו, לא הרהרו בתשובה, לא למדו דבר מן הרעש הגדול שהיה בעולם. רק היונה למדה, היא היתה הראשונה שקידשה שם שמים, עזבה את התיבה ומסרה נפשה ביד ה' באמרה לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין ויהיו מסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ותלויים ביד בשר ודם" (עירובין יח,ב). דבר גדול אמרה, וביישה את נח ואת בניו שסגרו עצמם בתיבה ולא חפצו לצאת ממנה ולא דאגו כלל לבניין העולם אחרי המבול עד שהקב"ה גער בהם "צא מן התבה אתה ואשתך ובניך" וכו' (בראשית ח, טז). כבר העידה התורה "ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה", ובכל זאת לא יצא עד לפקודת ה'.

ומה היתה עבודתו הראשונה בעד קיום העולם? ויטע כרם!… אין איפוא פלא שאחרי דור המבול בא דור הפלגה, ומה שזרעו נח ובניו קצרו הדורות אחריהם. נח דאג רק לכרמו, ולכן בני בניו, מפני רוב טובה, הרחיקו לכת בדרכים עקלקלות וטיכסו עצה לבנות מגדל וראשו בשמים. אמנם רעיון זר מאד, אך מה יעשה הבן שלא יחטא? "שמנת עבית כסית". לדעת חז"ל דור המבול ודור הפלגה שניהם השחיתו והתעיבו רק מפני רוב טובה שהשפיע ה' עליהם (עי' סנהדרין קח,א ובמדבר רבה ט, כד). אנו בני אדם יש לנו דאגות רבות בענייני הארץ ואין לנו עסק בשמים. השמים שמים לה' אך דור הפלגה לא מצא עוד מקום בעולם, התאוו תאוה. ולא מצאו די סיפוקם בעולם התחתון אלא חיפשו לספק תאוותם בעולמות העליונים. כי לתאוה אין גבול ואין קץ, והעין לא תשבע לראות. זהו פרי החינוך של בני נוח, של מחשבה אנוכית: דור שחוצפתו כלפי שמיא יסגי והעיזו מצח ללחום בה'.

ובזה מתבאר יפה המדרש "שלוש מציאות מצא הקב"ה". נח אינו כלול ברשימה, כי הכזיב תקותו של הקב"ה ובימיו בא האסון הגדול על האנושות, והוא דאג רק להצלתו הוא. לכן, אינו ראוי להימנות בין צדיקי עולם כאברהם ודוד שכל חייהם מסרו נפשם בעד הכלל.