אור היהדות - פרשת וישב

יוסף נאבק עם היצר

התורה מעידה על יוסף: "והוא נער את בני בלהה", ומבאר רש"י את הכתוב: "שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה".

וספורנו מוסיף ש"מפני נערותו חטא להביא דיבת אחיו לאביהם". כי "לא התבונן לאחרית דבר אף על פי שהיה אז משכיל מאד… וזה כאמרם ז"ל (שבת פט,ב), 'ולא בדרדקי עצה' ".

והנה יוסף היה העיקר של שבטי י-ה כמו שמבאר המדרש על הפסוק "אלה תולדות יעקב יוסף". שהוא היה דומה ליעקב ועיקר תולדותיו בחיר השבטים. וגם הנביא (עובדיה א, יח) אומר: "בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש". תעודתו לעתיד היתה חשובה מאד ורבת אחריות והוא חייב להיות אחד ומיוחד, מורם מעם, דגול מרבבה, טהור ונקי ומזוקק שבעתים, שלא יהיה על נפשו שום פגם, שמץ ודופי, אולם כיוון שע״י מעשה הנערות הורעה חזקת הכשרות שלו, על־כן נגזר עליו להיות נמכר לעבד, ושם בגלות, בצר לו, ישוב אל ה' בתשובה שלימה ויטהר את עצמו מכל סיג ופגם, עד שיתעלה למדריגת האדם השלם, למדריגת בכור שורו הדר לו וכו' והכל היה לטובתו, לצרפו ולתקנו ולקשר את נפשו בשכינה.

וכה מספרת לנו התורה את הסיפור הנפלא של אשת פוטיפר, כדברה אליו יום יום ולא שמע אליה עד שתפשה בבגדו, והוא עזב את בגדו ונס החוצה. ולא פעם אחת או שתיים אלא יום יום, זמן רב דיברה על לבו וגירתה בו את היצר, ובכל זאת עמד כסלע איתן ולא פנה אל דבריה; כל יום כבש את יצרו ועמד בנסיונו. והנה פתאום "ותתפשהו בבגדו", עלה בידה להתקרב אליו מעט, לעורר תאוותו, לסמא את עיניו וליצור בו חששות וספיקות. אך הוא התעורר מתרדמתו, התגבר כארי; הבינה והשכל הישר גברו על התאוה ורוחו של יעקב אביו שבה אליו — ראה דמות דיוקנו של אביו, ותשב באיתן קשתו יפוזו זרועי ידיו, התגבר כארי על יצרו עד שניצחו — וינס ויצא החוצה, וכגיבור יריע אף יצריח שניצל מן הפח וכבש את יצרו. וכה הוכתר בכתר ובמעלה של צדיק, מה שלא זכה אף אחד אחר מן השבטים, כי נתקיים בו המאמר הכתוב אצל יעקב אביו "ויאבק איש עמו עד עלות השחר". היצר נאבק עם כל אדם תמיד רק עד עלות השחר, בשעה שחושך ואפלה שוררים מסביב, כמאמרם ז"ל (סוטה ג,א): "אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות", רוח עועים. היצר מסמא את עיניו ומוליכו הנה והנה והוא מושל ברוחו של אדם אבל רק עד עלות השחר, עד שהתורה מאירה את עיניו כעלות השחר, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נב, ב): "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש". כן נאבק יוסף יום יום עם יצרו, נפל וקם, נפל וקם, והשטן נתן לו מנוחה עד שפרש לפניו רשת ומצודה גדולה וקיוה ללכדו בה — ותתפשהו בבגדו. תחילה עמד יוסף נבוך ואובד עצות, ולא ידע להשמאיל או להימין, התעמק במחשבתו ולמד פרשה שלימה של מוסר, פרשת עגלה ערופה (דברים כא, א) "כי ימצא חלל" והרי על זה אמר דוד (תהלים קט, כב): "לבי חלל בקרבי" כלומר, שצריך להמית את היצר. יוסף ראה דמות דיוקנו של אביו, איך נאבק גם הוא כל הלילה ותחילה עלה ביד המלאך לנגוע בכף ירכו של יעקב, אבל בסוף ניצחו יעקב "ויאמר שלחני", אחרי שלא היתה עוד ליצר שום תקוה להביאו לידי חטא. כן ראה יוסף שלשה דברים שנישנו במשנה, ראה את תוצאותיה המרות והקשות של הנאת רגע אחד, אשר כל באיה לא ישובו; ראה את תפקידו הרם בעתיד בעם ישראל, וראה, שאם ילך אחר תאוותו יימחק שמו מן החושן והאפוד. כל אלה עודדוהו והאינסטינקט הבריא שלו ניצח את התאוה. השכל האלוקי גבר על הרצון, בן־יעקב משל בנחש הקדמוני ובתרועת נצחון יצא החוצה, כלומר מחוץ למחיצתו של היצר, שנפל עד שלא הוסיף עוד לקום כנגדו.

כל אלה היו התוצאות הטובות והיפות של מכירת יוסף; רכוש גדול של שבטי ה', של אבני הפינה, אשר מהם יצאו תורה ואורה, ועליהם נבנה ונשען כל בית ישראל. וזוהי כוונת חז"ל באמרם שבשעה שהיו השבטים עסוקים במכירתו של יוסף עסק הקב"ה בבריאת אורו של משיח.

כי רק עתה הוכשרה השעה להניח את אבן הפינה לביאת המשיח, עתה שבני יעקב נתגלו בזיוום, בהודם ובהדרם, בכוחם העז, בהתגברם על כל תחבולות היצר. "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז). הצדיק גם אם יפול לפעמים ברשת היצר ישוב ויקום, בכוחות עלומים הוא מתגבר על תאוותו ומתקשר ומתדבק עוד יותר בה'; כבן קטן שנפל פעם על הקרקע ידבק באמו ויחזיק בה בכל כוחו כדי שלא ליפול עוד. כל העובדה של מכירת יוסף היתה מוכשרת ומזומנת כאבן בוחן לפני השבטים, לראות עד כמה ידם מגעת; מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, ועל־ידה הראו השבטים את רוח גבורתם, את מעלותיהם הרוחניות ואת ידם החזקה, וקידשו שם שמים ברבים. וזכותם תעמוד לנו שנזכה במהרה לאורו של משיח.