שולחן ערוך כפשוטו

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

סימן קע"ח – איזה דברים קרויים הפסק בסעודה, ובו ז' סעיפים

ראינו שאסור ליהנות מעולם הזה בלי ברכה, לכן תיקנו חכמים ברכה לפני האכילה. שהברכה נאמרת כמובן לפני האוכל, והיא כוללת את האכילה כולה. סימן זה דן מה נחשב כהפסקה, ומבטל את חלות הברכה. הדיון העיקרי הוא האם שינוי מקום נחשב הפסק, ובנוסף יוזכר האם תפילה או שינה נחשבים הפסק.

 

סעיף א

(א) אהיה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר, או בשהיה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר – הואיל ושינה מקומו, צריך לברך למפרע על מה שאכל (ב); וחוזר ומברך בתחלה 'המוציא' (ג), ואחר כך יגמור סעודתו. גאבל אם דיבר עמו בתוך הבית, אף על פי ששינה מקומו מפינה לפינה, אין צריך לברך (ד). הגה: ועיין לקמן סימן רע"ג (ה) אם היה דעתו לאכול במקום אחר לא מיקרי שנוי מקום (והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד (ו). ועיין לקמן סימן קפ"ד) (ז).

אפסחים ק״א ע"ב.  בלשון הרמב״ם בפרק ד' מהלכות ברכות.  גבית יוסף מלשון הרמב״ם.

 

  • הקדמה לסעיף – בסעיף זה ובסעיף הבא אנו לומדים ששינוי מקום במהלך האוכל נחשב במקרים מסוימים כסיום וגמר הסעודה, ויש לברך שוב על האכילה במקום החדש. עוד מבואר שאם אדם אכל בחבורה, יציאה ממקום האוכל לא תחשב תמיד כסיום הסעודה, כי הוא עתיד לחזור לחבורה שאוכלת. בדינים אלה יש בגמרא שתי שיטות עיקריות. המחבר פסק כשיטה אחת, והרמ"א כשיטה השניה. חשוב לציין שגם הספרדים נוהגים בכך כרמ"א, ושיטתו היא המכרעת בסימן זה. בסעיף א' ובתחילת סעיף ב' מובאת שיטת המחבר, והרמ"א בסוף סעיף ב' מתחייחס לכל דברי המחבר.
  • על מה שאכל – כלומר: לברך ברכת המזון.
  • ומברך בתחילה 'המוציא' – משום ששינוי המקום נחשב כשינוי הסעודה.
  • אין צריך לברך – כי מעבר מקום בתוך החדר אינו נחשב כשינוי מקום. מעבר מחדר לחדר באותו הבית, למחבר נחשב כשינוי מקום, אולם פוסקים רבים חולקים בכך על המחבר. הלכה למעשה לא מברכים על שינוי מקום באותה דירה. אבל יציאה מהבית, אפילו לחדר המדרגות, נחשבת כשינוי מקום.
  • סימן רע"ג – הנושא שם הוא "קידוש במקום סעודה". בסעיף א' שם מביא המחבר כמה דעות המרחיבות את הגדרת "מקום", ומביא דעה שאם בזמן הקידוש מתכוון לאכול בחדר אחר באותו בית – הדבר נחשב כקידוש במקום סעודה, וכך מכריע שם הרמ"א.
  • בבית אחד – ראינו שלדעת המחבר מעבר מחדר לחדר נחשב כשינוי מקום. ומעיר הרמ"א שבמקרה זה גם לדעת המחבר אם כיוון בעת הברכה לאכול בשתי המקומות, אין בכך שינוי מקום.
  • סימן קפ"ד – בתחילת הסימן, שם מבואר שברכת המזון צריכה להיות במקום האכילה, ומבואר מה דינו של המברך שלא במקום אכילתו.

 

סעיף ב

דחברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה – אם הניחו שם מקצתן, חוזרים למקומם וגומרין סעודתן, ואינם צריכין לברך שנייה (ח); ואם לא הניחו שם אדם, כשהם יוצאים צריכים ברכה למפרע, וכשהם חוזרים צריכים ברכה לכתחלה (ט); וכן אם היו מסובין לשתיה או לאכול פירות (י), שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו, ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך שנית על מה שהוא צריך לאכול (יא). והמשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד, אינו צריך לחזור ולברך (יב). האכל במזרחה של תאנה זו ובא לאכול במערבה, *צריך לברך (יג). הגה: ויש חולקים בכל מה שכתוב בסימן זה (יד), רק סוברים ששנוי מקום אינו אלא כהיסח הדעת (טו), ולכן אם שינה מקומו למקום אחר אין צריך לברך אלא לפני מה שרוצה לאכול, אבל לא על מה שכבר אכל (טז) (תוספות ורשב"ם והרא"ש ומרדכי פרק ערבי פסחים וטור). ודוקא שלא הניח מקצת חברים בסעודה ואכל מדברים שאינן צריכין ברכה במקומם (יז), אבל אם הניח מקצת חברים (יח), או אפילו לא הניח ואכל דברים שצריכין ברכה במקומם (יט), אפילו מה שרוצה לאכול אחר כך אין צריך לברך. ולכן מי שפסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראו חברו לדבר עמו אפילו לפתח ביתו או למקום אחר, כשחוזר לסעודה אין צריך לברך כלל, דהא פת צריך ברכה במקומו לכולי עלמא (כ) (סמ"ק ואו"ז). מיהו אם הסיח דעתו (כא), כשחוזר ודאי צריך לברך על מה שרוצה לאכול אחר כך (ב"י ורשב"א). ואין חילוק בין חזר למקום שאכל כבר, ובין סיים סעודתו במקום אחר (כב) (רמב"ם פ"ד ור"ן), וכן נוהגין במדינות אלו (כג). מכל מקום לכתחלה לא יעקור ממקומו בלא ברכה, דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכול (הר"ר מנוח ור"ן[1]); מיהו לצורך מצוה עוברת, כגון שהגיע זמן תפלה, מותר (כד) (כל בו הל' פסח) ועיין סימן קפ"ד (כה).

דפסחים ק״א ע"ב, ולשון הרמב״ם שם.  ה[רמב"ם] שם, והוא מהירושלמי.  *והוא שלא היה דעתו מתחילה לכך (הראב״ד, וכדלקמן סעיף ג').

 

  • לברך שניה – בסעיף הקודם ראינו שהפסק מקום מצריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל, וברכה ראשונה על מה שיאכל כשחוזר. כאן מתבאר שזה דווקא לאוכל לבדו, אבל אם אכל בחבורה ונשארו אפילו מקצתן, כששב למקומו נחשב כהמשך הסעודה, ואין בכך הפסק.
  • צריכים ברכה לכתחילה – ה"ברכה למפרע" היא ברכת המזון, וה"ברכה לכתחילה" היא ברכה ראשונה, כפי שלמדנו בסעיף הקודם.
  • לאכול פירות – גם בשתייה ובפירות אם יצאו חייבים לברך ברכה אחרונה לפני היציאה וברכה ראשונה כשחוזרים. ונראה שבאכילת פירות אפילו אם השאיר מקצת חברים חייב לברך[2].
  • צריך לאכול – וכאמור, כל זה לדעת המחבר, אבל בהמשך יתבאר שלא נוהגים כך.
  • אינו צריך לחזור ולברך – כפי שראינו בסעיף א'.
  • צריך לברך – כיוון שדווקא בְבית מעבר בתוכו לא נחשב שינוי מקום, אולם בחוץ שני צידי העץ נחשבים כשני מקומות.
  • שכתוב בסימן זה – הרמ"א חולק על המחבר בשתי נקודות עיקריות: א. שינוי מקום אינו מחייב לברך ברכה אחרונה לפני שמשנה את מקומו, אלא רק לברך ברכה ראשונה באכילתו החדשה.  ב. לשיטת הרמ"א, באכילת לחם שינוי מקום אינו מצריך לשוב ולברך "המוציא"[3], ודין עקירת מקום בסעודה נאמר רק באכילת פירות ובשתייה. בשתי נקודות אלה גם הספרדים נוהגים כרמ"א.
  • כהיסח הדעת – כלומר: הדבר לא נחשב כסיום הסעודה, שמחייב לברך ברכה אחרונה, אלא רק הפסקה שמחייבת לברך שוב את הברכה הראשונה.
  • על מה שכבר אכל – זו נקודת המחלוקת הראשונה על המחבר. לשיטת הרמ"א ברכה אחרונה אינה נצרכת אפילו במקרים בהם יצטרכו לברך שוב ברכה ראשונה, אלא הברכה האחרונה שתאמר לאחר האכילה השנייה עולה על שתי האכילות.
  • על מה שכבר אכל – זו המחלוקת השניה. לפי הרמ"א אם אכל לחם או כל דבר שמחייב לברך במקומו אינו צריך לברך אפילו ברכה ראשונה כשחוזר. הרמ"א מסכם שישנם שני תנאים, שרק אם התמלאו שניהם הדבר נחשב כשינוי מקום. הראשון: שאכל דברים ש"אין קובעים מקום לסעודה", כלומר דברים שלא צריך לחזור למקום האכילה כדי לברך עליהם ברכה אחרונה, והם פירות וירקות ודברים שברכתם "שהכל"[4]. השני הוא שלא נותרו סועדים במקום הראשון, אולם אם חוזר לחבריו הדבר אינו נחשב שינוי מקום, כפי שראינו בתחילת הסעיף. לכן לשיטת הרמ"א אם בירך על תפוח בביתו לבד, ויצא החוצה, אם רוצה להמשיך באכילת תפוח – עליו לשוב ולברך "בורא פרי העץ", בין אם ממשיך באכילה בחוץ, ובין אם חוזר לביתו. וכשיסיים אכילתו יברך ברכה אחרונה, וברכתו תכלול גם את האכילה לפני שיצא. ואם אכל לחם, אפילו אם אוכל לבד אינו צריך לברך אפילו ברכה ראשונה כשחוזר.
  • הניח מקצת חברים – כמובן שכוונתו שחוזר למקום החברים. ואם אינו חוזר, צריך לברך שנית. ונראה לי שגם אם לא השאיר חברים, אבל יצא לצורך פועלו כשברור שעתיד לחזור, כגון אם יצא להביא לעצמו עוד אוכל, או קפץ לרגע להביא ספר כי הוא באמצע לימודו, שגם אז אינו צריך לברך[5].
  • שצריכין ברכה במקומם – כלומר: שהברכה האחרונה צריכה להיות במקום האכילה, כמו לחם, שברכת המזון צריכה להיות במקום בו אכל. בסעיף ה' יפורטו מהם הדברים שצריכים ברכה במקומם.
  • לכולי עלמא – תרגום: לכל הדעות. ומציין זאת הרמ"א כיוון שבהמשך מתבאר שיש מחלוקת האם ברכה מעין שלוש חייב לברך במקום שאכל, משמיענו הרמ"א שבברכת המזון אין מחלוקת, ולכל הדעות עליו לברך במקום שאכל.
  • הסיח דעתו – כלומר: גמר בדעתו להפסיק לאכול.
  • במקום אחר – שאם המשיך לאכול במקום השני, אינו צריך לחזור על הברכה ראשונה, ויברך ברכת המזון במקום השני.
  • במדינות אלו – וכאמור, גם מנהג הספרדים לא לברך ברכה אחרונה לפני שעוקר מקום, אלא רק לברך שוב ברכה ראשונה. וגם על הברכה הראשונה אינו חוזר באכילת לחם.
  • מותר – לכתחילה להפסיק סעודתו בלי לברך. אבל אם יוצא לדבר הרשות, אף שמתכוון לחזור כדי לברך, לא נכון לעשות כן. ואם מתכוון להמשיך לאכול, כגון שלא הספיק לסיים את סעודתו ונאלץ לצאת, עדיף שלא יברך כדי לא להרבות בברכות.
  • סימן קפ"ד – ההפניה עולה על דבריו שלכתחילה לא יעקור ממקומו בלי לברך, שכלל זה נידון במחבר בתחילת סימן קפ"ד.

 

סעיף ג

ויש מי שאומר שאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן, כיון שברך על אילן אחד אין צריך לברך על האחרים (כו), והוא שבשעה שברך היה דעתו לאכול מאותם האחרים. אבל מגן לגן צריך לברך, אפילו אם הם סמוכים, ואפילו אם כשבירך תחלה היה דעתו על הכל (כז).

וארחות חיים.

 

  • על האחרים – אף שראינו בסעיף א' שהליכה מצד אחד של האילן לצידו האחר נחשבת עקירת מקום, זה דווקא כשלא כיוון לכך בעת הברכה; אבל כאן, כשמראש רצה לאכול בכל הגן, אינו צריך לחזור ולברך, כי כוונתו בעת הברכה הופכת את הגן למקום אחד[6].
  • דעתו על הכל – כפי שראינו בסעיף א', שכוונה מועילה רק כדי לא לברך מחדר לחדר באותה בית, אולם אינה מועילה לעקירת מקום.

 

סעיף ד

זאם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר (כח), אינו מברך ברכת המזון אלא במקום השני (כט), כמו שנהגו הולכי דרכים, שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכין במקום סיום אכילתם (ל).

ז[הגהות] סמ״ק בסימן קנ״א.

 

  • במקום אחר – דבר שאינו כדין לדעת המחבר, כיוון שהיה עליו לברך ברכת המזון לפני שאכל במקום השני[7].
  • במקום השני – גם לדעת מחבר לא צריך לברך פעמיים ברכת המזון, ולא צריך לחזור למקום הראשון כדי לברך גם על אכילתו הראשונה. ובסימן קפ"ד נראה שאם אינו אוכל במקום השני – חייב לחזור למקום הראשון לברך. ושם יבוארו פרטי דין זה.
  • במקום סיום אכילתם – דרך אגב השמיע לנו המחבר כאן את דין הולכי דרכים. מכאן למדנו שהאיסור לצאת בלי לברך הוא רק כשקבע עצמו לאכול במקום מסוים, אבל אם בזמן הברכה הראשונה לא קבע מקום, אלא אוכל בהליכה, אזי שינויי מקום לא נחשבים כעקירת מקום לעניין חיוב ברכות. דין זה מצוי בטיולים, שאם חונים לצורך אכילה ושתייה, צריך לברך ברכה אחרונה בסוף האכילה והשתייה, ובעצירה הבאה יש לשוב ולברך ברכה ראשונה וברכה אחרונה, אבל אם מנשנשים בדרך או שותים בדרך בלי לעצור ממש, שינויי המקום אינו נחשב הפסק. וכל זה בהליכה ברגל, אולם אדם שאוכל במכונית, באוטובוס או ברכבת, הנסיעה אינה נחשבת כשינוי מקום, אלא מקום אכילתו הוא ברכב.

 

סעיף ה

(לא) יש אומרים ששבעת המינים (לב) טעונים ברכה לאחריהם במקומם, ויש אומרים דדוקא מיני דגן (לג). הגה: ויש אומרים דוקא פת לבד (לד) (הגהות מיימוני פ"ד[8]).

חהרמב״ם בפרק ד', וכדעת הרשב״ם.  טהרא"ש.

  • הקדמה לסעיף – בסימן קפ"ד נלמד על החובה לברך ברכה אחרונה במקום הסעודה. נחלקו שם האם חיוב זה הוא דווקא בלחם, או גם בעוגה, או אפילו בכל שבעת המינים. סעיף זה מובא כאן, כיוון שמחלוקת זו קשורה גם לדין עקירת מקום בסעודה[9].
  • ששבעת המינים – הכוונה כאן לפירות שבעת המינים: כלומר ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים.
  • מיני דגן – כלומר: עוגות שברכתן "בורא מיני מזונות".
  • פת לבד – לדעה זו דווקא בלחם היציאה אינה נחשבת עקירת מקום. הלכה למעשה מקילים כדעה זו, שאפילו בשבעת המינים אין היציאה נחשבת כעקירת מקום אפילו כשאוכל לבד, כי שבעת המנים דינם כלחם. וכך נוהגים גם הספרדים, כיוון שספק ברכות להקל[10]. ולעניין ברכה במקום שאכל, לכתחילה יש להחמיר ולברך במקום שאכל גם בשבעת המינים. ואם יצא בלי לברך, חייב לחזור רק אם אכל לחם[11], כפי שנראה בע"ה בסימן קפ"ד.

 

סעיף ו

ימי שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל (לה), אפילו אם אין שהות לגמור סעודתו ולהתפלל (לו), שחייב להפסיק ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל, עם כל זה לא הוי הפסק (לז).

יהתוספות והרא״ש שם ובפרק כסוי הדם.

 

  • ועמד והתפלל – במקומו. לדעת המחבר במקרה כזה עדיף שלא לעקור ממקומו. להלכה אין צריך לחזור ולברך אפילו אם עקר ממקומו לצורך התפילה, ולרמ"א מותר לכתחילה לצאת לבית הכנסת באמצע הסעודה.
  • ולהתפלל – כלומר: ההלכה שתתבאר בהמשך, שהתפילה אינה נחשבת הפסקה, נכונה אפילו אם חייב להתפלל כדי שלא יעבור זמן תפילה. למרות שהיה מקום לומר שהחובה להתפלל כעת נחשבת הפסקה, אין הלכה כך, אלא לא יחזור ויברך[12].
  • לא הוי הפסק – משום שכוונתו הייתה להמשיך לאכול אחר התפילה.

 

סעיף ז

כאדם שישן בתוך סעודתו שינת עראי, לא הוי הפסק (לח). הגה: וכן אם הפסיק בשאר דברי רשות, כגון שהוצרך לנקביו (לט) וכיוצא בזה.

כהרא״ש בפרק קמא דתענית (בשם הראב״ד).

 

  • לא הוי הפסק – כיוון שלא התכוון לסיים את הסעודה, אלא נאנס ונרדם.
  • שהוצרך לנקביו – כלומר: יציאה לשירותים אינה הפסקה, ואחריה ממשיך לאכול ללא ברכה. כיוון שלא התכוון להפסיק סעודתו. דין זה הוא בארוחה שברכו בה "המוציא", אבל על שאר מאכלים כתבו הפוסקים שיציאה לשירותים היא כיציאה מהבית, עליה יש לברך שנית ברכה ראשונה. אולם זה בימיהם, שהשירותים היו מחוץ לבית, אולם שירותים שבתוך הבית הרי הם כיציאה מחדר לחדר, שלמעשה אינה נחשבת כהפסק מקום. ונראה שאכן המנהג לא לחזור גם על פירות ומזונות אם נפנה שירותים.

 

שינוי מקום בסעודה (קע"ח)

  1. לכתחילה לא יעקור מקומו באמצע הסעודה, מלבד לדבר מצווה [ב].
  2. מי שאוכל פירות וירקות, או שותה, ויצא חוץ לביתו – כשממשיך באכילתו עליו לחזור ולברך ברכה ראשונה [א]. אבל אם אכל ביחד עם חברים וחוזר אליהם, אינו חוזר ומברך [ב].
  3. מי שקבע סעודה על לחם, ובאמצע הסעדה יצא מחוץ לביתו – אינו חייב לחזור ולברך "המוציא", בין אם ממשיך לאכול במקום אחר, ובין אם אחר-כך חוזר לביתו [א].
  4. מעבר מתוך הבית, אפילו מחדר לחדר, אינו נחשב כשינוי מקום [(ג)]. וכן אם ברך בגן אילנות על מנת לאכול מכמה אילנות [ג].
  5. אכילה בדרך: אם האכילה נעשתה בהפסקה מההליכה – יש בה קביעות מקום, ויש לברך לפני שממשיך ללכת. אולם אם האכילה נעשית בזמן ההליכה – שינוי המקום אינו נחשב הפסק באכילה זו [(ל)].
  6. הפסקה בבית לצורך תפילה או הליכה לשירותים, וכן נמנום בזמן האוכל, אינם נחשבים הפסק מקום [ו-ז].

[1] [לעניין דעת הר"ן בכך, יעויין בהגהות רעק"א כאן, ובבה"ל ד"ה "בלא ברכה"]

[2] כך פירש הב"ח, ולפי זה יש הבדל בין לחם לפירות. כך מובן מדוע המחבר הפריד כאן בין שני הדינים, וגם מתורץ מדוע מובאת בסימן זה (סעיף ה') הגדרת דברים שצריכים ברכה לאחריהם במקומם. ויש המפרשים את המחבר אחרת. אולם אין הבדל הלכתי, כי כאמור המנהג כרמ"א.

[3] כי חייבים לחזור למקום הראשון כדי לברך ברכת המזון, לכן בלחם היציאה לא נחשבת עקירת מקום.

[4] כפי שיתבאר בסעיף ה'.

[5] כי כשמשאיר חברים לא צריך לברך משום שיציאתו אינה סיום הסעודה כי עתיד לחזור אליהם. ובדומה מי שיוצא לצורך פועלו.

[6] כך באר המשנ"ב בביאורו השני, והסכים עם פרוש זה ה"איש מצליח". ובלשון המחבר פירוש זה מסתבר יותר מאשר הצעת המפרשים שמדובר כאן בגן המוקף גדר.

[7] על פי כף החיים אות ל"ב.

[8] [על ציון זה ראה בשו"ע השלם הערה כ"ג]

[9] לרמ"א ההבדל גדול, שהלא לשיטתו בדברים שצריכים ברכה במקומם היציאה אינה נחשבת הפסקת הסעודה. אולם גם למחבר יש הבדל, בדין האוכל בחבורה, שדווקא בדברים הצריכים ברכה במקומם אינו חייב לברך בזכות החבורה, מה שאין כן בדברים שאינם צריכים ברכה במקומם, כפי שראינו בסעיף קטן י' ובהערה 2.

[10] כף החיים אות ל"ד.

[11] מ"ב ס"ק מה.

[12] לשיטת המחבר בתנאי שלא יצא מהבית להתפלל.

דילוג לתוכן