סימן קע"ז – דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה, ובו ה' סעיפים

סימן זה מבוסס על ההבנה שברכת "המוציא" אינה על הלחם לבדו, אלא כוללת את כל מה שבא מחמת הסעודה. בסימן זה נלמד בצורה מפורטת מה נכלל בעיקר הסעודה, ומה לא כלול בה.

סעיף א

^אדברים הבאים בתוך הסעודה (א) – אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה (ב), דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: בשר, ודגים, וביצים, וירקות, וגבינה, ודייסא ומיני מלוחים, אפילו אוכלם בלא פת, אין טעונין ברכה לפניהם, דברכת 'המוציא' פוטרתן (ג); ולא לאחריהם, דברכת המזון פוטרתן.

ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת (ד), כגון: תאנים וענבים וכל מיני פירות (ה) (ועיין לעיל סימן קס"ח סעיף ח') (ו), אם אוכל אותם בלא פת (ז), טעונין ברכה לפניהם, דברכת 'המוציא' אינה פוטרתן, דלאו מעיקר סעודה הם; ואינם טעונים ברכה לאחריהם, דכיון שבאו בתוך הסעודה ברכת המזון פוטרתם (ח). ^בואם בתחלת אכילתו אכל הפירות (הגה: עם הפת), ובסוף אכל עמהם פת, אפילו אם בינתיים אכל מהם בלא פת, אינם טעונים ברכה אף לפניהם (ט).

^אברכות מ״א ע"ב לפרוש התוספות והרא״ש, וכן לבעל הלכות גדולות.  ^בהרא״ש[1] לדעת הירושלמי שם.

• דברים הבאים בתוך הסעודה – ביטוי זה מקורו בגמרא, ופירושו: בזמנם לאחר סיום האוכל הורידו את המגשים עליהם אכלו, פעולה הנקראת "עקירת השולחן", ולעיתים לאחריה הביאו אוכל נוסף, לפני ברכת המזון. המחבר כותב בסעיף ב' שדין זה "אינו מצוי בינינו", אלא כל מאכלנו שלפני ברכת המזון נחשבים כאכילה בתוך הסעודה.
• דברים הבאים מחמת הסעודה – כלומר: כל דבר שהוא מעיקר הסעודה, ובא כדי להשביע.
• דברכת 'המוציא' פוטרתן – כי הברכה על הלחם כוללת את כול עיקר הסעודה.
• ללפת בהם את הפת – פירוש הביטוי הוא: ללוות את הלחם. "דברים שלא מלפתים בהם את הפת" הוא כינוי לדברים שאינם מעיקר הסעודה.
• וכל מיני פירות – אלו דוגמאות של דברים הבאים שלא מחמת הסעודה. ואין זה משנה אם ברכתם "בורא פרי העץ" (כפירות), או "בורא פרי אדמה" (כמילון ואבטיח), או "שהכל" (כגון שוקולד). נחלקו הפוסקים האם לברך על גלידה, ולהלכה נראה שיש להבחין בין גלידה פשוטה, שהיא למעשה מעין מים קפואים, ובה מנהג האשכנזים לברך ומנהג הספרדים שלא לברך, כדין כמשקה; לבין גלידה העשויה גם מביצים, פירות וכדומה, שעליה יש לברך, כי נחשבת מנה אחרונה מנה אחרונה חשובה[2].
• קס"ח סעיף ח' – שם דן המחבר בדבר שברכתו "מזונות" שנאכל שלא מחמת הסעודה. וראה גם דברינו שם.
• בלא פת – כלומר: אינו אוכל את הפירות יחד עם הלחם, אלא כקינוח.
• ברכת המזון פוטרתן – כיוון שברכת המזון היא ברכה כללית, ואינה דווקא על הסעודה. לכן פוטרת גם מה שנאכל כקינוח.
• אף לפניהם – כיוון שאכל פירות אלו בסעודה זו שלא מחמת הסעודה, הם נחשבים כחלק מהסעודה, אף אם אכל מהם לבדם. ובדומה אם אכל פירות אלו עם מאכל אחר, כמו בשר שבא עם פרי, הרי שפרי זה נחשב כחלק מהסעודה, ולא יברך עליו.

סעיף ב

^גודברים הבאים לאחר סעודה קודם ברכת המזון, שהיה מנהג בימי חכמי הגמרא שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות, כל מה שמביאים אז לפניהם, בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, ד'המוציא' וברכת המזון אין פוטרין אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה. ודין זה האחרון אינו מצוי בינינו, לפי שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד ברכת המזון (י).

^גברכות מ״א ע"ב לפרוש התוספות והרא״ש.

• עד ברכת המזון – "למשוך ידינו מן הפת" היא פעולת עקירת השולחן אותה הזכרנו בס"ק א'. והיא מסמלת שהסעודה הסתיימה, ואם אוכלים אחריה יש לברך גם ברכה ראשונה וגם ברכה אחרונה. וכיום, לגבי מאכלים המוגשים לאחר סיום המנה העיקרית, נחלקו אחרונים: יש אומרים שדינם כדין הגמרא, כיוון שאינם באים מחמת הסעודה; ויש אומרים שכיוון שאין בזמננו "עקירת שולחן", הם נחשבים כחלק מהסעודה[3]. להלכה נראה שאם מורידים הכל מהשולחן ואף מסירים את המפה, לדברי הכל תמה הסעודה, ואם מגישים דברים נוספים (כגון קפה ועוגה), יש לברך עליהם ברכה ראשונה ואחרונה.

סעיף ג

^דואם קובע ליפתן סעודתו על הפירות (יא), הוו ליה הפירות כדברים הבאים מחמת הסעודה; ואפילו אם אוכל מהפירות בתחלת סעודתו בלא פת, אינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם (יב); ^הויש חולקין (יג). ולכן טוב שיאכל בתחלה מהפירות עם פת, ואז אפילו אם אחר כך יאכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה כלל (יד). הגה: ואף על פי שאינו חוזר לבסוף לאכול עמהם פת, מאחר שעיקר קביעות היה עלייהו (טו) (ב"י בשם ר' יונה).

^דטור בשם הרא״ש.   ^ה(סמ״ג והגהת מימוני) [רבינו יונה כט ע"ב].

• על הפירות – כלומר: בסעודה זו אוכל רק פת ופירות.
• לא לפניהם ולא לאחריהם – כיוון שהם נחשבים כעת כבאים מחמת הסעודה.
• ויש חולקים – לשיטת החולקים היות ורוב בני אדם לא אוכלים פירות כעיקר הסעודה, הולכים אחרי הרוב, ויש לברך עליהם גם כאשר אוכלם כעיקר הסעודה, אם לא אוכל מהם עם לחם בתחילת הסעודה.
• אינם טעונים ברכה כלל – כפי שהתבאר בסוף סעיף א', שאם אוכל פירות עם פת, לא מברך עליהם בסעודה זו. ואם אוכל פירות כעיקר הסעודה בלא פת, להלכה לא יברך עליהם, כדעה ראשונה, משום "ספק ברכות להקל".
• היה עלייהו – דעת הרמ"א כ"יש חולקים", שאף אם קובע סעודתו על פירות, יש לברך עליהם ברכה ראשונה, אלא אם אוכלם בהתחלה עם לחם. אולם אף שראינו בסוף סעיף א' שצריך לאכול את הפרי עם הלחם תחילה וסוף, זה דווקא כשהפירות אינם עיקר הסעודה. אבל כשהפירות הם העיקר, די באכילה עם הלחם בתחילת הסעודה.

סעיף ד

^ואף על פי שלא היו הפירות לפניו בשעה שבירך על הפת, כיון דללפת את הפת הם באים אינם טעונים ברכה כלל (טז).

^והרשב״א בשם הר״ר זרחיהו.

• אינם טעונים ברכה כלל ­ ­– מדובר כאן על פירות הפטורים מברכה ראשונה כיוון שאוכל אותם עם הלחם (כפי שהתבאר בסעיף א'). ומבאר המחבר שאין צורך שיהיו על לפניו בשעת ברכת "המוציא", אלא בכל מקרה הם נכללים בברכת הפת.

סעיף ה

^זאם אחר שבירך על הפת שלחו לו [דורון] מבית אחרים שאינו סמוך עליהם, ולא היה דעתו על הדורון, אפילו מדברים שדרכן לבא ללפת את הפת – צריך לברך עליהן, כדין נמלך (יז). הגה: ולא ראיתי נזהרים בזה, ואפשר דטעמא דסתם דעת האדם על כל מה שמביאין לו בסעודה (יח) ועיין לקמן סימן ר"ו (סעיף ה).

^זבית יוסף, וכן מצא בספר הפרדס.

• כדין נמלך – כיוון שכשבירך לא ידע על האוכל הזה[4].
• שמביאין לו בסעודה – כלומר: בברכת "המוציא" כוונת המברך לכול מה שעתיד לבוא בסעודה, ואין לברך גם על מה שלא היה בביתו בשעת הברכה. למעשה גם ספרדים לא נוהגים לברך על אוכל בתוך הסעודה, ו"ספק ברכות להקל".

דברים הבאים בתוך הסעודה (קע"ז)

1. ברכת "המוציא" פוטרת כל דבר שהוא חלק מהסעודה, ובא כדי להשביע. ואינה פוטרת דברים שלא באים כי להשביע, כמו פירות ומנה אחרונה [א]. אולם אם עיקר הסעודה הוא הפירות או המנה האחרונה, לא יברך עליהם, ויאכל בהתחלה את הפירות עם מעט לחם [ג].
2. דברים המוגשים לאחר שפינו את השולחן והורידו את המפה, אינם נחשבים כחלק מהסעודה, ויש לברך עליהם ברכה ראשונה וברכה אחרונה [ב].
3. ברכת "המוציא" פוטרת דברים הבאים בהמשך הסעודה, אף אם אינם לפניו בשעת הברכה [ד], ואף אם אינם בביתו כשמברך [ה].

[1] [עיקר דין זה אינו מדברי הרא"ש, אלא מרבינו יונה, כמו שכתב כאן המג"א ס"ק ג'.]

[2] הבחנה זו בין סוגי הגלידה הובאה ב"אור לציון" לרב אבא שאול בן ציון, תשובות כרך ב' פרק י"ב אות י"ב (מעמ' ק"ג). וראה באריכות בדין ברכת הגלידה בסעודה ב"הלכה ברורה" לרב דוד יוסף ח"ט, על סעיף זה, מעמ' קצ"ג.

[3] ראה בה"ל ד"ה "שאין אנו רגילין".

[4] דין "נמלך" התבאר כבר כמה פעמים. ראה למשל דברינו בסימן קס"ט ס"ק ג.