סימן קע"ו – שהפת פוטר את הפרפרת, ובו סעיף אחד 

סעיף א

^אברך על הפת – פוטר את הפרפרת (א), דהיינו: ^בפירורי פת דק דק שדיבקם עם מרק או דבש (ב). ^גברך על הפרפרת – לא פטר את הפת (ג). הגה: בירך על הפרפרת, פוטר מעשה קדרה, שהוא דייסא וכיוצא בו (ד); וכן אם בירך על מעשה קדרה, פוטר את הפרפרת (ה) (גמרא פרק כיצד מברכין, ורמב"ם בפירוש המשנה).

^אברכות מ״ב ע"א.  ^ברבינו יונה.  ^גשם בגמרא.

• פוטר את הפרפרת – זו לשון המשנה. וממשיך המחבר ומסביר מהי הפרפרת.
• או דבש – הברכה על הפרפרת היא "בורא מיני מזונות"[1]. ואף שהיא מתוקה, היא אינה מנה אחרונה, אלא חלק מהסעודה. והברכה על לחם פוטרת אותה, כפי שפוטרת את כל המאכלים הבאים בתוך הסעודה.
• את הפת – שהלא ברכת "מזונות" לא פוטרת את הלחם. אלא אם ברך "מזונות" ורוצה לאכול לחם, יברך "על המחיה", אחר ייטול ידיו ויברך על הלחם. ואם לא עשה כך, וברך "המוציא" ולא ברך "על המחיה", יצא בברכת המזון. ואם אכל זאת סמוך לסעודה וניכר שהדבר חלק מהסעודה, לא יברך ברכה אחרונה[2].

על פירות שאוכל לפני הסעודה, אם באים על מנת להגביר את התיאבון, הם נחשבים כחלק מהסעודה, ולא יברך אחריהם ברכת אחרונה. ואם אכל אותם בלי קשר לסעודה, יברך ברכה אחרונה לפני שנוטל ידיים. ואם שכח לברך, יברך בתוך הסעודה[3]. ובירקות שלא באים לעורר את התיאבון, יברך ברכה אחרונה. הכלל הוא שעל אכילה הקשורה לסעודה לא יברך ברכה אחרונה, ועל אכילה שאינה קשורה יברך. וכך הדין במשקים, כפי שהסברנו בסימן קע"ד סעיף ו' ס"ק טז.

• וכיוצא בו – אם ברך "מזונות" על הפרפרת שלא בסעודה, פטר שאר מיני מזונות.
• פוטר את הפרפרת – בכל ההלכות של ברכה הנכללת בחברתה, מדובר שבעת הברכה הראשונה המאכל השני היה לפניו, או שהיה בדעתו לאכול אותו.

הפת והפרפרת (קע"ו)

1. ברכת "המוציא" פוטרת את כל הנאכל בסעודה, כולל דברי מזונות [א].
2. אם אכל לפני הסעודה, אם האוכל אינו קשור לסעודה , יש לברך ברכה אחרונה לפני שייטול ידיו (אך אם לא ברך ברכה אחרונה, יצא בברכת המזון שברך בסוף הסעודה). ואם האוכל קשור לסעודה, כגון שבא לעורר את התיאבון או שנאכל כהקדמה לסעודה, לא יברך אחריו ברכה אחרונה [(ג)].

[1] זו החביצא שדינה התבאר בסימן קס"ח סעיף י.

[2] בדין זה רבו הדעות והמחלוקות. היחווה דעת (ח"א סימן פב) פסק שלא יברך ברכה אחרונה על "מזונות" שאכל לפני הסעודה, ואילו כף החיים (סימן קע"ד סעיף לה) כתב שיברך. ונראה שהרב עובדיה יוסף מודה שאם אכילה זו אינה סמוכה לארוחה, שיברך ברכה אחרונה לפני שיטול ידיו. ומהמשנה ברורה כאן משמע כמו שכתבנו. ויש שכתבו שטוב להימנע מלהיכנס לספק זה, לכן הציעו שלא לאכול לפני הסעודה.

[3] מה שאין כן  בדברים שברכתם "מזונות", שאם שכח לברך לפני שנטל ידיו – יסמוך על ברכת המזון. ותמרים דינם כ"מזונות" שהם באים לזון.