אור היהדות - פרשת וישלח

סכנת הדרכים

עוד יש לומר בענין הברכות, כי תחילה לא חפץ יצחק לתת את הברכות ליעקב: הוא פחד, שהברכות ע"ד עושר זמני ותענוגות עוה"ז, יזיקו לנשמתו לחיים הרוחניים של יעקב, שתפקידו הוא לשבת באהלה של תורה ולא לרדוף אחר תענוגות העולם, המוציאים את האדם מן העולם כדברי הכתוב (דברים לב, טו): "וישמן ישורון ויבעט", וכמו שאנו רואים בדברי ימינו, כי כל עוד חיינו על אדמתנו בלי דאגה ופחד, עזבנו מקור מים חיים והלכנו אחר בעלים ואשתרות. אמנם כשגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו והלכנו לגולה, אז קמה נשמת ישראל לתחייה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין כד,א) על הפסוק (איכה ג, ו) "במחשכים הושיבני": זו תלמודה של בבל, כי דוקא בהיותם במחשכים תחת יד נוגש התפתח הרוח הישראלי בבית המדרש באופן נפלא, והודות לתקופה הבבלית זכינו לתלמוד בבלי, הספר הענקי של ישראל.

וע"ז אמרו חז"ל (אבות ג, ב): "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאילמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". כי האדם בטבעו הוא מזיק יותר גדול מחיה, שאינה מזקת את בני מינה, וגם כח ההזק אינו כל כך גדול כהיזקו של אדם המשתמש בכל מיני כלי זיין. ולכן פחד יצחק מאוד בראותו שנכשל ועצתו הופרה, ומעתה יהיה עשו לרועץ ליעקב, ויעקב ישתמש בכלי זיינו של עשו, והתורה מה תהה עליה.

ואכן אנו רואים את התוצאות, כי יעקב אחרי שקיבל את הברכות עזב את שם ועבר, הלך אל לבן, עבד באשה ובאשה שמר ארבע־עשרה שנה, ואח"כ הוסיף עוד שש שנים עבור צאן ובקר. וחז"ל אמרו (מגילה ג,א) שאם פתאום נפל פחד על אדם ידע ש"אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי". וזאת הבין יעקב, אחר שלמרות הבטחות ה' נפל פחד נורא עליו, אז הבין שחטא בזאת שישב בבית לבן ולא עסק בתורה. וזאת כוונת התורה "וישלח יעקב מלאכים … כה תאמרו לאדוני לעשיו" כלומר, לא שיגידו זאת לעשו, כי לאחר שאביו בירך אותו "הוי גביר לאחיך" אין לו רשות לקרוא לעשו אדון, אבל הוא אמר זאת לעצמו, כיוון שאני רואה, כי למרות הברכות נפל עלי פחדו של עשו והוא נעשה האדון ואני העבד. משמע שזה בא לי מפני ש"עם לבן גרתי ואחר עד עתה"; עזבתי את התורה "ויהי לי שור וחמור". באותה שעה החליט לעזוב את עשרו וגדולתו, לפרוש מהם ולחיות חיים פשוטים, להסתפק בלחם לאכול ובבגד ללבוש. וזוהי כוונת התורה "ויותר יעקב לבדו" — אמרו חז"ל (חולין צא,א) ששב לקחת פכים קטנים, לא משום שיעקב היה קמצן וסיכן את עצמו בשביל פכים קטנים; אלא הוא החליט לשוב בתשובה ולהסתפק מכאן ואילך בפכים קטנים. "ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכול לו". ומדוע לא נאבק עם אברהם ועם יצחק, כי ביעקב מצא איזו פירצה; ואף־על־פי־כן ניצחו יעקב בסוף.