זמן תפילה בבוקר בשעת הדוחק

6. כיצד יש לנהוג בפועל?

מן האמור עולה, כי בשעת הדחק, זמן התפילה יכול להיות החל מזמן עלות השחר, ומותר גם להניח תפילין ללא ברכה. ולאחר התפילה, משהגיע זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר", יש לברך על התפילין.

עצה זו, הנוגעת להנחת תפילין, הובאה הלכה למעשה, בשולחן ערוך (סימן ל, סעיפים ב-ג):

אסור להניח תפילין בלילה, שמא ישכחם ויישן בהם. אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הם עליו כל הלילה, מותר, ואין מורין כן. אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה, מפני שלא היה לו מקום לשמרן, ונמצאו עליו כדי לשמרן, מותר. ומורין כן.

היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה, מניחם, וכשיגיע זמנן, ימשמש בהם ויברך. דליכא למיחש שמא יישן בהם, כיון שהשכים ויצא לדרך.

מעתה יש לעיין, כיצד פסק השולחן ערוך לגבי קריאת שמע ותפילה. לגבי תפילה, כתב כמו הטור (שולחן ערוך סימן פט סעיף א):

זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה). ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, יצא.

ובשעת הדחק, התיר אפילו לכתחילה, להתפלל מעמוד השחר (שם סעיף ח):

בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה. (אם אפשר לו לקרות קריאת שמע על הדרך, דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון וכמו שנתבאר לעיל סימן נ"ח) (ב"י בשם הרשב"א), ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה, הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד, ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה.

מבואר בדבריו כי בשעת הדחק, ניתן להתפלל לכתחילה אחר עלות השחר. ואולם עוד משמע, שלא התיר לקרוא קריאת שמע טרם זמנה. ולכן את העמידה יאמר לאחר עמוד השחר, אבל את קריאת שמע לא יאמר, עד שיבא זמנה. כי אכן, אין כזה קושי לומר קריאת שמע בזמן.

מצינו אמנם שהתיר המחבר להקדים את זמן קריאתה, אבל רק במקרה קיצון של סכנה לאדם, שאז לא יוכל לקוראה כלל בזמנה, בזה התיר לאומרה עם ברכותיה, החל מעמוד השחר [ובדיעבד, אם קראה מעלות השחר, שלא בשעת הדחק, יצא ידי חובתו] (שם סימן נח סעיפים ג-ד):

ומי שהוא אנוס, כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים, שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו פרשה ראשונה, ואפילו עד (על) לבבך, (דברים ו, ו) או שבני השיירא (קראבאנא בלע"ז) הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל, יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך (דברים ו, ז) וגם שפיר מקרי יוצר אור. אבל אם אינו במקום גדודי חיה וליסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך, אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר, אינו קורא עד שיגיע זמנה.

סעיף ד : אם קראה משעלה עמוד השחר, אף על פי שלא היה אנוס, יצא בדיעבד. ואם קראה בלא ברכות יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות. ועיין לקמן סימן ס' (ב"י סי' מ"ו).

מבואר כי במקום שיש סכנה לאדם, וממש בלתי אפשרי לקרוא שמע בזמנה, ניתן להקדים קריאתה מעלות השחר. והנה בארץ ישראל, כאמור, אין מציאות כזו שבלתי אפשרי לקרוא בדרכים, כי לא נמצאים במקום גדודי חיות ולסטים. ובדרך כלל אפשר לאחר קצת את הנחת התפילין, ולהתפלל בדרכים. אמנם בחוץ לארץ דומה המצב, מצד אי היכולת, למקום גדודי חיות ולסטים, כי ברוב המקומות, אין אדם יכול להתפלל בתחבורה הציבורית, או במקום עבודתו. לכן נראה כי רשאים יהודי חוץ לארץ להתפלל מיד בעלות השחר, תפילה רגילה, ולסיים אחר זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר". ואז יוכל לחזור ולומר קריאת שמע, ללא ברכות.

ומה שהורה השולחן ערוך להפוך את הסדר, ולהתפלל עמידה לפני קריאת שמע וברכותיה, זהו רק אם בסוף התפילה לא יגיע אפילו זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר", ולא יוכל להניח תפילין אחר התפילה. אבל אם יבוא זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר" מיד אחר התפילה, התיר המחבר להניח תפילין לפני הזמן, ובתנאי שיהיו מונחים עליו, בבוא זמנם.

נמצא כי אם יסיים את העמידה לפני זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר", לא יאמר קריאת שמע לפני תפילת העמידה, כי יוכל לומר קריאת שמע בדרך^[1]. אבל אם חלק מהתפילה, אפילו חלקה האחרון, יהיה לאחר הגעת זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר", יעשה כעצת השולחן ערוך בסימן ל, ויתפלל כל התפילה לפי הסדר. ובסיומה, יחזור ויאמר קריאת שמע, בזמנה העיקרי.

מצינו בפוסקים האחרונים, הרחבה של היתר קריאת שמע לפני "מִשֶּׁיַּכִּיר", שאינו רק במקום גדודי חיה ולסטים, אלא הותר גם לעוסקים במצוות, וללומדי תורה בלילה. שגם הם רשאים לומר קריאת שמע וברכותיה, טרם זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר".

ראה לשון המשנה ברורה (שם ס"ק יב):

והוא הדין כשיש קבורת מת בעיר, או מילה, או יום ערבה, דְּמַפְּשֵׁי ברחמים, וצריך להקדים את עצמו, יכול לקרותה משעלה עמוד השחר[2].

המילים "יום ערבה" פירושם – יום הושענא רבה, אז נהגו ליטול "ערבה", ולהרבות בתחנונים על המים. התפילה ביום זה מתארכת מאד, לכן התירו לקרוא שמע בברכותיה, לפני זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר"^[3].

וכן כתב ערוך השולחן (סימן נח סעיף ט):

וכן אם יש דבר נחוץ בעיר שמוכרחים לקרות קריאת שמע במוקדם האפשרי, כגון שיש מת או ברית מילה, או ביום הושענא רבה שמרבים בתחנונים, יכולים לקרותה מיד אחר עלות השחר, וכן המתפללים באור בוקר ביום א' דשבועות.

כך כתב גם כף החיים (סימן נח אות יד):

והוא הדין אם יש בעיר קבורת המת או מילה או יום ערבה דְּמַפְּשֵׁי ברחמי, יכולין לקרות תיכף שעלה עמוד השחר.

ומכאן יש ללמוד, שמותר גם לעובד, הממהר להגיע לעבודתו בזמן, להקדים ולקרוא קריאת שמע משעלה השחר, כמו שכתב כף החיים בנוגע למשכים לדרך (שם אות טו):

אפילו לדרך רשות.

על כן הנחפז לעבודתו, ודאי רשאי לעשות כן, ויתחיל את התפילה אחר עלות השחר, כדי לסיימה מעט אחר זמן מִשֶּׁיַּכִּיר, ויוכל לברך על התפילין. ואם בא זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר" מוקדם יותר, עדיף להניח את התפילין לפני ברכת יוצר אור^[4].

הלכה למעשה נראה, שאפשר להתעטף בטלית ולהניח תפילין לפני התפילה, אבל ללא ברכה. ויתחיל להתפלל עם טלית ותפילין כרגיל. וכשיגיע זמנם, יברכו עליהם. אלא שאם אמרו קריאת שמע לפני "מִשֶּׁיַּכִּיר", יחזרו ויקראו בזמנה.

[1].    ויאמר קריאת שמע ללא תפילין. וכשיזדמן לו, יניח תפילין ויברך עליהם, בכל שלב ביום.

[2].    דברי משנה ברורה הם העתק לשון המחבר, בכסף משנה על הרמב"ם (הלכות קריאת שמע פרק ראשון הלכה יב).

[3].    אי אפשר שלא להתפלא על דין זה, כי הוא תמוה מאוד. הלא תפילה בזמנה, היא וודאי חיוב דרבנן. וכיצד עקרו את התפילה מזמנה, והקדימוה לזמן מוקדם, רק מפאת התחנונים של הושענא רבה, הלא אינם אלא מנהג. יותר ראוי היה, לכאורה, להקדים את התחנונים לשעת בוקר מוקדמת, לפני זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר", ולקיים את חובת התפילה בזמנה.

      יתכן להסביר שמתקני סדר התפילה הבינו, כי עדיפה הקדמת התפילה ועקירתה מזמנה הרגיל, על פני הקדמת תחנוני הושענא רבא, וקביעתם לפני התפילה. לולי כן, עלול שינוי סדרי התפילה להזיק לכל אווירת התחנונים של הושענא רבא. גם עיכוב המתפללים בבית הכנסת, לזמן ממושך, יותר מן הרגיל, בלתי אפשרי, כי רוב הציבור עובדים, ומוכרחים לצאת לעבודה. על כן, הגדירו יום זה כ"שעת הדחק", וסמכו על הדעה המאפשרת להניח תפילין ואף לומר קריאת שמע, לפני זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר".

[4].    ועיין ב"יחווה דעת" חלק ד סימן נח, שפסק לעשות כן. ולא כתבנו את דברינו אלא כאשר פתרון זה, לא ישים. לדעת הרב עובדיה, מותר גם להתחיל את התפילה אחר עלות השחר הראשון.