קיצורי הלכות דברים הנוהגים בסעודה

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

דין שמש הסעודה (סימן קס”ט)

1. חכמינו הקפידו שהשמש (הוא מלצר הסעודה) יקבל מהאוכל שהוא מגיש. כיום אין זה מקובל שהמלצר יאכל תוך כדי הסעודה, ולכן יש להקפיד שהמלצר יקבל קודם תחילת העבודה מהאוכל שהוא עתיד להגיש [קס”ט (הק)].
2. לא ייתן פת למלצר שלא נטל ידיו [א]. וכן נכון להימנע מלתת אוכל למי שידוע שלא יברך, והרמ”א מתיר אם נותן לו בתורת צדקה [ב]. ובזמן הזה, שהדבר עלול לגרום לשנאה, רבים מקלים [(י)].
3. אם בירך ברכה ראשונה, וחשב שלא יאכל עוד: אם משנה את דעתו ורוצה להמשיך לאכול, צריך לחזור ולברך. ואם אוכל אצל אחרים, מקובל לומר שמסתמא דעתו הייתה מראש על כל מה שיביאו לו [קס”ט, ג].

נימוסים בשעת הסעודה (סימן ק”ע)

1. אין לדבר בזמן האכילה ממש [א]; אולם במהלך הסעודה יש לדבר בדברי תורה [(א)].
2. אין להסתכל בצלחת חברו בזמן שאוכל [ד].
3. על האורח לכבד את בעל הבית [ה], ובעל הבית לא יקפיד על אורחיו [ו].
4. אורח לא ידרוש אוכל ממארחיו [יג].
5. אין לאכול מהר מדי, אלא יש לאכול בנחת [ז-ט].
6. אין לנהוג בסעודה באופן המאוס בעיני הסועדים [י, יד-טו], והכול לפי הזמן והמקום.
7. המזמין את חברו לסעוד ומתכנן שגם חברו יזמין אותו בעתיד, לא יאמר זאת בלשון תנאי, משום חשש ריבית, אלא יאמר זאת בלשון הזמנה [יג].
8. אין לשתות מכוס חברו, מחשש למחלות מדבקות [טז].
9. נקיי הדעת לא ישבו בסעודה בחברה שאינה ראויה [כ], אלא אם כן האווירה תתעלה בזכות ישיבתם שם [(מ)].

שלא לנהוג בזיון באוכלין (סימן קע”א)

1. מותר להשתמש בלחם ובשאר מאכלים גם לצרכים שאינם אכילה, כל עוד אינם נמאסים מאכילה בעקבות השימוש [א]. ולכן מותר, למשל, להשתמש בלחם ככף לאכילת דייסה, אם אוכל אחר כך את הלחם [ג].
2. מותר לזרוק על הארץ מאכלים שונים בתנאי שאינם נמאסים; אבל אין לזרוק לחם על הארץ, אף אם אינו נמאס מזריקתו [ב].
3. לכן מותר לזרוק סוכריות ומיני מתיקה בעת שמחות, כל עוד האוכל אינו נמאס [ד-ה].

מי שהכניס אוכל לפיו בלא ברכה (סימן קע”ב)

1. מי שהתחיל בטעות לאכול ללא ברכה, ונזכר כשהאוכל בפיו: אם הוא דבר שאפשר לפלוט ואחר כך להחזירו לפיו – יפלטנו ויברך, ואם לאו – מסלקו לצדי פיו ומברך [ב].
2. ואם מדובר בשתייה, יבלע את המשקה ולא יברך [א].

דין מים אמצעיים (סימן קע”ג)

1. בין מנה ראשונה למנה שנייה נטילת הידיים היא רשות [א].
2. בין בשר לדגים אין צורך ליטול ידיים [(ה), (ז)].
3. הלכות מים אמצעיים דומות להלכות מים אחרונים, כגון שאין צורך ליטול את כל היד, ושלא מברכים עליהם. מלבד עניין היסח הדעת, שפוסל באמצעיים; ומלבד שמים אמצעיים יש לנגב לאחר הנטילה, ומים אחרונים לא [ג].

ברכת היין בסעודה (סימן קע”ד)

1. ברכת הפת אינה פוטרת את היין, ולכן השותה יין בסעודה צריך לברך עליו “הגפן” [א], אולם לא יברך בסעודה על שאר משקים [ז].
2. אם בירך “הגפן” לפני הסעודה, כגון בקידוש, או ששתה יין לפני הסעודה – לא יברך שוב אם שותה בתוך הסעודה [ד].
3. במקרה ששתה משקים לפני הארוחה: אם השתייה היא הקדמה לארוחה – למשל כדי לפתוח את התיאבון, או שהיא סמוכה מאוד לארוחה וניכר שהיא חלק מהארוחה, אינו מברך ברכה אחרונה. ואם לאו – מברך.
4. כשבירך “הגפן” בסעודה בלא כוונה מיוחדת, פטר את כל היין שישתה באותה סעודה. אבל אם כשבירך דעתו הייתה לשתות כוס אחת בלבד, ואחר כך חזר בו ורוצה לשתות עוד – יברך שנית [ה].
5. כשמברך “הגפן” שלא בתוך סעודה, פוטרת ברכה זו את שאר המשקאות שישתה אחריה [ב].
6. מי שאין לו אלא כוס יין אחת לא ישתה אותה בסעודה, אלא ישמרה לברכת המזון [ג].
7. ברכת המזון נחשבת גם כברכה אחרונה עבור יין ששתה בסעודה או לפניה. אולם אם שתה לפני הסעודה שאר משקים בלא קשר לסעודה, הם אינם נפטרים בברכת המזון, ויברך עליהם ברכה אחרונה [ו].
8. גם כשמוזגים יין לסועדים רבים יחד, כל אחד יברך “הגפן” לעצמו [ח].

ברכת ‘הטוב והמטיב’ על היין (סימן קע”ה)

1. הביאו לפניו בסעודה סוג יין נוסף, לא יברך עליו “בורא פרי הגפן”,
   שכבר נפטר בברכת הראשון, אלא יברך ברכת “הטוב והמטיב”, הנאמרת על ריבוי היין [א].
2. הברכה אינה נאמרת רק על יין משובח במיוחד, אלא על עצם ריבוי היין, כל עוד היין השני אינו גרוע מהראשון [ב].
3. היו לפניו מראש שני סוגי יינות, שהאחד טוב מחברו – צריך לברך על היין הטוב יותר, לכן אינו מברך “הטוב והמטיב” [ג]. ואם שניהם שווים בטיבם, יברך על הראשון “הגפן” ועל השני “הטוב והמטיב”,  [א].
4. ברכת “הטוב והמטיב” נאמרת רק עם יש אחרים שנהנים עימו מהיין [ד], וכל אחד יברך אותה לעצמו [ה].

הפת והפרפרת (סימן קע”ו)

1. ברכת “המוציא” פוטרת את כל הנאכל בסעודה, כולל דברי מזונות [א].
2. כאשר אוכלים דבר מה לפני הסעודה, יש לברך ברכה אחרונה לפני שייטול ידיו, ובלבד שאין מדובר בהקדמה לסעודה (אך אם לא בירך ברכה אחרונה, יצא בברכת המזון שבירך בסוף הסעודה). ואם אותו המאכל בא לעורר את התיאבון, או שנאכל כהקדמה לסעודה, לא יברך אחריו ברכה אחרונה [(ג)].

מ.    דברים הבאים בתוך הסעודה (סימן קע”ז)

1. ברכת “המוציא” פוטרת כל דבר שהוא חלק מהסעודה ובא כדי להשביע, ואינה פוטרת דברים שאינם באים כדי להשביע, כמו פירות ומנה אחרונה [א]. אולם אם עיקר הסעודה הוא הפירות או המנה האחרונה, לא יברך עליהם, ויאכל בתחילה את הפירות עם מעט לחם [ג].
2. מיני מאכל המוגשים לאחר שפינו את השולחן והורידו את המפה, אינם נחשבים כחלק מהסעודה, ויש לברך עליהם ברכה ראשונה וברכה אחרונה [ב].
3. ברכת “המוציא” פוטרת מאכלים הבאים במהלך הסעודה, אף אם אינם לפניו בשעת הברכה [ד], ואף אם אינם בביתו כשמברך [ה].

שינוי מקום בסעודה (סימן קע”ח)

1. לכתחילה לא יעקור מקומו באמצע הסעודה, מלבד לדבר מצווה [ב].
2. מי ששותה או אוכל פירות וירקות, ויצא חוץ לביתו – כשימשיך באכילתו עליו לחזור ולברך ברכה ראשונה [א]. אבל אם אכל יחד עם חברים וכוונתו לחזור אליהם, אינו חוזר ומברך כשיחזור [ב].
3. מי שקבע סעודה על לחם, ובאמצע הסעודה יצא חוץ לביתו – אינו חייב לחזור ולברך “המוציא”, בין אם ממשיך לאכול במקום אחר, ובין אם אחר כך חוזר לביתו [א].
4. מעבר בתוך הבית, אפילו מחדר לחדר, אינו נחשב כשינוי מקום [(ג)]. וכן אם בירך בגן אילנות על מנת להסתובב בו ולאכול מכמה אילנות [ג].
5. אכילה בדרך: אם אכל במקום אחד, בעת שהפסיק מדרכו – יש בכך קביעות מקום, ויש לברך לפני שממשיך ללכת. אולם אם האכילה נעשית בזמן ההליכה, שינוי המקום אינו נחשב להפסק [(ל)].
6. הפסקת האכילה בעודו בבית, לצורך תפילה, הליכה לשירותים או לנמנום במהלך האוכל, אינה נחשבת להפסק מקום [ו-ז].

היסח הדעת בסעודה (סימן קע”ט)

1. לאחר נטילת מים אחרונים אין לאכול כלל [א], אלא במקום צורך גדול, ואז יש לברך לפני אכילתו ברכה ראשונה [(א)].
2. ברכה ראשונה כוללת כל מה שהיה בדעתו לאכול בזמן הברכה. לכן אם בירך על כוסית שתייה שהציעו לו, ואחר כך הציעו לו עוד כוסית – עליו לשוב ולברך [ד]; אולם אורח שבעל הבית הוא שמציע לו מאכל או משקה נוספים – אינו צריך לחזור ולברך [ה].
3. יש להקפיד על מזונות המספקים לאדם את צרכי גופו, ולהימנע ממזונות מזיקים [ו].

הלכות שאריות הפת (סימן ק”פ)

1. לכתחילה לא יסיר את המפה ואת הלחם שנשאר מהסעודה עד לאחר ברכת המזון [א], אולם אין להביא כיכר חדש לצורך הברכה [ב].
2. אין לזרוק לחם, ובכלל צריך לדאוג שלא להשחית דבר שיכול להועיל למישהו [(י)].
3. בברכת המזון שבימי חול נוהגים שלא להשאיר על השולחן סכין מתכת מגולה [ה].