שולחן ערוך כפשוטו
הלכות דברים הנוהגים בסעודה
סימן קע"ב – מי שהכניס אוכלין ומשקין לפיו בלא ברכה, ובו ב' סעיפים
אדם ששכח לברך, ונזכר אחר שאכל, אינו יכול תקן זאת. סימן זה דן במי שנזכר שלא ברך בעת שהאוכל עדיין בתוך פיו, כיצד ינהג.
סעיף א
אשכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה – בולען, בואינו מברך עליהם ברכה ראשונה (א). הגה: ויש אומרים דמברך עליהם (ב) (הרשב"א בשם הראב"ד והרא"ש פרק שלשה שאכלו, וכן נראה דברי הרמב"ם פ"ח מהל' ברכות), וכן נראה עיקר .
אברכות נ׳ ע"ב. ברש״י, ור״ח, והרמב״ם פרק ח' מהלכות ברכות לדעת הבית יוסף.
- ברכה ראשונה – כי משקה, בניגוד למאכל, אי אפשר לפלוט ולשתות מחדש, וכן אי אפשר לברך כשהמשקה עדיין בפיו.
- דמברך עליהם – אחרי ששתה. ואמנם אין לברך ברכה ראשונה לאחר שסיים ליהנות, אך כאן בשעה שנזכר רצה לברך, אלא שנמנע ממנו, לכן כשמברך מיד לאחר ששתה נחשב כברכה לפני השתייה. והלכה למעשה כתב המשנה ברורה שלא מברכים, ככל ספק בברכות.
סעיף ב
גשכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, אם הוא דבר שאינו נמאס אם יפלטנו – יפלטנו ויברך עליו (ג); ואם הוא דבר שנמאס – מסלקו לצד אחר ומברך (ד).
גשם בגמרא.
- ויברך עליו – כי לא מכבוד הברכה לברך כשהפה מלא אוכל. וסמכו חכמים את הדבר לפסוק 'יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ' (תהלים ע"א, ח). כשמהללים את השם יש לעשות זאת בפה מלא, ללא אוכל.
- ומברך – כי במקרה זה אי אפשר לברך ללא אוכל בפה.
מי שהכניס אוכל לפיו בלא ברכה (קע"ב)
- מי שבטעות התחיל לאכול ללא ברכה, ונזכר כשהאוכל בפיו, אם הוא דבר שאפשר לפלוט ואחר כך להחזירו לפיו – יפלנו ויברך, ואם לאו – מסלקו לצידי פיו ומברך [ב].
- ואם מדובר בשתייה, ישתה ולא יברך [א].