סימן קע"ד – דין ברכת היין בסעודה, ובו ח' סעיפים

סימן זה דן בשני דינים השייכים לשתיית יין בסעודה. הראשון: מתי יש לברך על היין שבתוך הסעודה, והשני: מתי ברכה על היין פוטרת מלברך על משקים אחרים. שני נושאים אלו הם קשורים לחשיבות היין: היין הוא משקה חשוב, והוא המשקה היחיד שיש לו ברכה משלו. היין נותן חשיבות למצוות רבות ש"נתקנו על הכוס", כקידוש, הבדלה, וברכות הנישואין והמילה.

סעיף א

^איין שבתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן, ואין הפת פוטרו (א).

^אברכות מ"א ע"ב.

• ואין הפת פוטרו – למרות שברכת שהלחם פוטרת את כל האוכל והמשקים שהם חלק מהסעודה, ברכת "המוציא" אינה פוטרת את היין, כי היין חשוב בפני עצמו, ואינו טפל ללחם.

סעיף ב

^ביין פוטר כל מיני משקין (ב). הגה: אפילו מברכה ראשונה (ג) (ר' יונה פרק כיצד מברכין, וב"י בשם הפוסקים).

^בברכות מ"א ע"ב.

• כל מיני משקין – כלומר: אדם שבירך על היין (שלא בתוך סעודה), ואחר שותה משקאות נוספים שהיו לפניו (או שציפה להם) בזמן הברכה, לא יברך על המשקאות הנוספים. כי מפני חשיבות היין, המשקאות האחרים טפלים לו[1].
• מברכה ראשונה – מברכה אחרונה ודאי שהיין פוטר את שאר המשקין, כי ברכה מעין שלש כוללת יותר משאר ברכות. אבל לכאורה אין קשר בין ברכת "בורא פרי הגפן" לברכת שאר המשקים, לכן מדגיש הרמ"א שדין זה נכון גם בברכה ראשונה.

סעיף ג

^גאם אין לו אלא כוס אחד, מניחו עד לאחר המזון ומברך עליו (ד).

^גברכות נ"א ע"ב.

• ומברך עליו – בתחילת סימן קפ"ב נלמד על החובה "לברך על הכוס", כלומר: למזוג כוס יין לפני ברכת המזון, לברך עליה את ברכת המזון, כפי שנוהגים בקידוש. אולם להלכה המחבר הביא שם כדעה אחרונה: "ויש אומרים שאינה טעונה כוס". מלמדנו כאן המחבר, שהכרעה זו היא דווקא כשאין יין על השולחן, או שלא מתכוונים לשתות יין, אבל אם שותים יין בעודה – יש לברך על כוס. לכן אם יש רק כוס אחת, ואם ישתה אותה בתוך הארוחה לא יוכל לברך ברכת המזון על היין, יניח את הכוס לברכת המזון. שמעתי מאמו"ר זצ"ל ששמע מפי סבו הסבר לדין זה: כשיש יין בשולחן חייבין לברך ברכת המזון על הכוס, כדי שלא יהיה שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם[2].

סעיף ד

^דאם קבע לשתות לפני המזון, אין צריך לברך על יין שבתוך המזון, דְיין שלפני המזון פוטרו (ה). וכן ^היין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון (ו). וכן המבדיל על השלחן, פוטר היין שבתוך המזון; ^וויש אומרים שאין ברכת יין הבדלה פוטר (ז), אלא אם כן נטל ידיו קודם הבדלה (ח), ^זהילכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה (וע"ל סי' רצ"ט סעיף ז') ; ובדיעבד שלא כוון כך, פטר יין שבתוך הסעודה, דספק ברכות דרבנן להקל (ט).

^דברכות מ"ב ע"א.  ^ההרא״ש שם.  ^ותוספות שם.  ^זבית יוסף.

• פוטרו – וברכת "המוציא" לא נחשבת הפסק, אלא היין שבסעודה נחשב המשך לשתייה שלפני הסעודה.
• שבתוך המזון – ואין אנו אומרים שברכת היין שבקידוש באה לצורך המצווה בלבד.
• פוטר – לשיטה זו הבדלה אינה דומה לקידוש, כיוון שהקידוש קשור לסעודה ("אין קידוש אלא במקום סעודה"), אולם ההבדלה אינה קשורה לסעודה שאחריה.
• קודם הבדלה – ומבדילים בתחילת סעודת "מלווה מלכה", דבר שאינו נהוג כיום.
• דרבנן להקל – בכלל זה אנו משתמשים הרבה, וכאן הביאו המחבר[3].

סעיף ה

(י) ^חכל מה ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת (יא), ^טאלא אם כן כשבירך לא היה דעתו לשתות אלא אותו הכוס ונמלך לשתות אחר (יב). הגה: וכן מי שבא לסעודה ומושיטין לו הרבה כוסות, מברך על כל אחד ואחד דהוי נמלך (יג) (כל בו), ועיין לקמן סי' קע"ט (סעיף ג). וכן מי שבירך על כוס ברכת נישואין ואינו יודע להיכן יגיע הכוס, כל אחד צריך לברך, דמקרי נמלך (יג) (אגודה פרק ערבי פסחים), ועיין לקמן סימן ק"צ (סעיף ה).

^חפסחים ק״ג ע"ב.  ^טשם בפסחים וכאמימר.

• הקדמה לסעיף – סעיף זה עוסק במברך "בורא פרי הגפן" בסעודה, ושותה כמה כוסות, האם צריך לברך. העיקרון הוא שמה שבעת הברכה היה בדעתו לשתות, יצא בו ידי חובתו בברכה. ואם שינה דעתו והחליט לשתות יותר, כוסות אלו אינם נכללים בברכתו, וצריך לחזור ולברך עליהם.
• בברכה אחת – כי אנו מניחים שהברכה שבירך תחילה הייתה על כל היין שיבוא בארוחה.
• כוס אחר – ואז הכוס הנוספת אינה כלולה בברכתו הראשונה, ויחזור ויברך "הגפן".
• דהוי כנמלך – כיוון שלא ידע בכל פעם שיתנו לו כוס נוספת.
• דמקרי נמלך – כלומר" כשעוברת "כוס של ברכה" והמסובים שתים ממנה, אמנם המברך התכוון להוציא את מי שישתה. אולם גם השותה צריך להתכוון לצאת, לכן מי שלא ידע שהכוס תגיע אליו לא יצא בברכת המברך, וצריך לברך לפני ששותה.

סעיף ו

^יאין לברך אחר היין שבסעודה, דברכת המזון פוטרתו (טו). וכן ^כפוטרת יין שלפני המזון, ואפילו לא היה לו יין בתוך המזון (טז) (ועיין לקמן סוף סימן רע"ב, ולענין יין של הבדלה שלפני המזון ועיין לקמן סימן רצ"ט סעיף ח').

^יפסחים ק״ג ע"ב.  ^כהרא״ש בפרק י' דפסחים.

• פוטרתו – כיוון שהיין הוא חלק מהסעודה. וחייב בברכה ראשונה רק מפאת חשיבותו.
• בתוך המזון – כי היין שלפני המזון נועד לפתוח את התיאבון, לכן נחשב כחלק מן הסעודה. ולגבי שאר משקים שלפני המזון, רבו המחלוקות בין הפוסקים. הכלל העולה מדבריהם למעשה הוא שאם השתיה קשורה לארוחה, לא יברך ברכה אחרונה; ואם אינה קשורה לארוחה, כגון אם שותה לצומאו בלי קשר לארוחה – יברך ברכה אחרונה[4].

סעיף ז

^לאם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה, אין לברך עליהם, דחשיבי כבאים מחמת הסעודה, לפי שאין דרך לאכול בלא שתייה (יז). ואף יין לא היה צריך ברכה לפניו, אלא מפני שהוא חשוב קובע ברכה לעצמו (יח), אבל מים או שאר משקים לא חשיבי (יט), ואינם טעונים ברכה. ^מואפילו אם היה צמא קודם סעודה, כיון שלא רצה לשתות אז, כדי שלא יזיקו לו המים, נמצא כי שתיית המים בסבת הפת היא, ופת פוטרתם. ^נויש אומרים לברך על המים שבסעודה (כ); ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם, דסתמא נמלך הוא בכל פעם (כא). ^סוהרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו, ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו (כב). הגה: והמנהג כסברא הראשונה (כג).

^לברכות מ״א ע"ב לדעת רש״י ורבנו תם וגדולי הצרפתים.  ^מרבנו יונה.  ^נהרשב״א בשם הראב״ד לדעת יש מפרשים.  ^סהרא״ש שם ובתשובות כלל ד', והגהות מימוני פרק ד' מהלכות ברכות.

• בלא שתיה – שהלא הברכה על הלחם כוללת את כל הסעודה.
• קובע ברכה לעצמו – כפי שהסברנו בהקדמה.
• לא חשיבי – כדי לקבוע ברכה לעצמם, אלא טפלים לארוחה.
• על המים שבסעודה – לדעה זו שתיה אינה נחשבת כמלווה את הלחם, לכן לא נכללת בברכת "המוציא".
• בכל פעם – שהלא שותה את המים לצמאו, ולא יודע בשתיה הראשונה שיצמא שוב.
• בתוך סעודתו – וכך על המים שלפני הסעודה ודאי יברך, וברכה זו פוטרת את המים שבתוך הסעודה.
• כסברא הראשונה – שאין לברך על שאר המשקים שבסעודה. וכך נוהגים גם הספרדים.

סעיף ח

^עעל יין שבתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו, אפילו הסיבו יחד (כד). הגה: דלא יכולין לענות אמן (כה) (טור), משום דחיישינן שמא יקדים קנה לוושט (כו). הגה: ויש אומרים דאם אמר להם 'סברי רבותי' (כז), וישמעו ויכוונו לברכה ולא יאכלו אז ויענו אמן, אחד מברך לכולם (כח), וכן נוהגין (הגהת מיימוניות פ"ז מהלכות ברכות, ומרדכי סוף פרק כיצד מברכין, וטור בשם רש"י). ויאמר: 'סברי רבותי', רוצה לומר: סוברים אתם לצאת בברכה זו, ולא יאמר 'ברשות רבותי' (כט), וכן כל מקום שמברכין על היין, משום ברכת היין שבתוך הסעודה אין אומרים 'ברשות' אלא סברי, מטעם שנתבאר (ל) (בית יוסף סימן קס"ז בשם שבולי הלקט).

^עברכות מ"ב ע"ב.

• הסיבו יחד – ולא כבברכת "המוציא", בא ראינו שכשהסבו יחד מעיקר הדין טוב שאחד יברך לכולם.
• לענות אמן – הרמ"א מסביר את דברי המחבר.
• קנה לושט – כפי שהתבאר בתחילת סימן ק"ע.
• סברי רבותי – הרמ"א מביא בהמשך את משמעות מלים אלו.
• אחד מברך לכולם – כיוון שכך אין חשש של הקדמת קנה לוושט.
• ברשות רבותי – כפי שנוהגים לומר בעת הזימון[5], כי במילה "ברשות" רק מבקש את רשותם לברך, והאמירה "סברי" נאמרת כשרוצים להוציא את הנוכחים ידי חובה. הלכה למעשה יש בכך מנהגים שונים, וכל אחד ינהג כמנהגו.
• מטעם שנתבאר – כלומר: כדי להדגיש שכוונתו להוציאם ידי חובה. למעשה נוהגים היום שכל אחד מברך לעצמו תמיד, וכל שכן בתוך הסעודה.

ברכת היין בסעודה (קע"ד)

1. ברכת הפת אינה פוטרת את היין, לכן השותה יין בסעודה צריך לברך עליו "הגפן" [א], אולם לא יברך בסעודה על שאר משקים [ז].
2. אם ברך "הגפן" לפני הסעודה, כגן בקידוש, או ששתה יין לפני הסעודה – אינו מברך שוב אם שותה בתוך הסעודה [ד].
3. אם שתה משקים לפבי הארוחה, אם השתיה קשורה לארוחה, לפתוח התיאבון או היא סמוכה מאוד לארוחה וניכר שזה חלק מהארוחה אינו מברך ברכה אחרונה, ואם לאו מברך.
4. כשברך "הגפן" בסתם, פטר את כל היין שישתה באותה סעודה. אבל אם כשברך דעתו היתה לשות כוס אחת בלבד, ואחר כך חזר בו ושותה עוד – שב ומברך [ה].
5. כשמברך "הגפן" שלא בסעודה, פוטרת ברכה זו את שאר המשקאות שישתה אחריה [ב].
6. מי שאין לו אלא כוס יין אחת, לא ישתה אותה בסעודה, אלא ישמרה לברכת המזון [ג].
7. ברכת המזון נחשבת גם כברכה אחרונה עבור יין ששתה בסעודה או לפניה. אולם אם שתה לפני הסעודה שאר משקים בלי קשר לסעודה, הם אינם נפטרים בברכת המזון, ויברך עליהם ברכה אחרונה [ו].
8. גם כשמוזגים יין לסועדים רבים יחד, כל אחד יברך "הגפן" לעצמו [ח].

[1] המחבר לא חילק בין שתיה מרובה למעטה. אולם יש שכתבו שרק שיעור של מלוא לוגמיו (44 מ"ל) פוטר משקים אחרים. לכן ראוי לכתחילה לשתות שיור זה (כך מסקנת האחרונים. והחיי אדם סובר שרק אם קביעות לשתיית יין פוטרת שאר משקים, אך להלכה גם בשתיית יין ללא קביעות לא יברך על שאר משקים)

[2] ביטוי זה נזכר בחז"ל בדרך כלל בנושא הקורבנות בחג. ראו למשל תוספתא חגיגה פ"ב ה"י; ביצה דף כ ע"ב; ועוד.

[3] כלל זה מובא במחבר גם ברס"ג, ח; וברמ"א י"ח א; ר"י ב.

[4] עיין ביאור הלכה ד"ה "ואפילו", כף החיים אות מז, "הליכות עולם" חלק ב פרשת נשא אות ב.

[5] ראה למשל בדברי הרמ"א קס"ז, יד.