סימן ר"ט – טעות וספק בברכת היין, ובו ג' סעיפים

בכל ברכה ישנם שני חלקים: החלק הראשון הוא המילים "ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם"; בחלק זה מצויים המאפיינים ההכרחיים לברכה ("שם ומלכות"), והוא שווה בכל הברכות. החלק השני שונה בכל ברכה, כגון "שהכול נהיה בדברו" או "בורא פרי הגפן". כדי שהחלק הראשון ייחשב כברכה, צריך המברך לדעת מה הוא עתיד לומר בחלק השני. ודין זה הוא לכתחילה, אך בדיעבד יצא אם אמר את המילים הנכונות, אף אם לא כיוון בחלק הראשון לברכה הנכונה; וכן יצא בדיעבד אם כיוון בחלק הראשון לברכה הנכונה, אף אם טעה במילים כשאמר את החלק השני.

סעיף א

^אלקח כוס של שכר או של מים, ופתח ואמר 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם' על דעת לומר 'שהכל', וטעה ואמר: 'בורא פרי הגפן' – אין מחזירין אותו, מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין (א). ^בויש אומרים שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין, ופתח 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם' על דעת לומר 'בורא פרי הגפן', ונזכר שהוא שכר או מים וסיים 'שהכל' – יצא (ב). הגה: וכל שכן אם היה בידו יין וסבור שהוא מים ופתח אדעתא לומר 'שהכל', ונזכר ובירך 'בורא פרי הגפן' שיוצא, שהרי אף אם סיים 'שהכל' יצא (טור).

^אברכות י״ג ע״א לפי׳ הרמב״ם בפ״ח מהל' ברכות.  ^ברש״י ותוס׳ שם ושאר פוסקים.

• לאותו המין – בחלק הראשון של הברכה כוונתו הייתה לברכה הנכונה, ולכן יצא ידי חובה אף שהוציא מפיו בסופו של דבר את המילים הלא נכונות, כפי שהסברנו בהקדמה.
• יצא – אף שטעה בכוונתו בחלק הראשון, היות וסיים במילים הנכונות – יצא. ואף שיש חולקים, והמחבר הביא דין זה בשם "יש אומרים", הלכה למעשה סומכים על שיטה זו ואין חוזרים ומברכים, הן האשכנזים והן הספרדים.

סעיף ב

^גלקח כוס של שכר או מים, ובירך 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם בורא פרי הגפן' (ג), ותוך כדי דיבור נזכר שטעה, ואמר 'שהכל נהיה בדברו', וכך היתה אמירתו: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו' – יצא (ד). הגה: ואם היו אחרים שותים גם כן ויין לפניהם, ודעתו גם כן על יין שהיה סבור שבכוסו יין, ובירך 'בורא פרי הגפן', ונמצא אחר כך שבכוסו מים או שכר (ה) – כשחוזר ושותה אחר כך יין אין צריך לחזור ולברך, ויוצא בברכה שבירך על כוסו אף על פי שהיתה בטעות, דהא דעתו היה לשתות גם כן שאר יין (ו), גם הוציא האחרים ששותין שם (ז), ולכן ברכתו ברכה (תשובת מהרי"ל סי' צ"ב).

^גהרי״ף לפי פירוש הרא״ש, וכין כתב המרדכי בשם ר״מ [מאיברא].

• בורא פרי הגפן – ונמצא שטעה הן בכוונת החלק הראשון והן במילים בחלק השני.
• יצא – כיוון שחזר בו תוך כדי דיבור ותיקן את אמירתו, ולכן יצא ידי חובה – כמו במקרה השני בסעיף הקודם.
• מים או שכר – במקרים הקודמים המברך ידע מה לפניו, אלא שטעה בברכתו. במקרה זה סבר המברך שלפניו יין, אך כשטעם גילה שלפניו מים. ועוד חידוש במקרה זה, שבירך "הגפן" לא רק בעבור עצמו, אלא גם כדי להוציא אחרים שלפניהם יין.
• שאר יין – הרמ"א מבאר שבמקרה זה יוצא משום שמצטרפים כאן שני תנאים להקל: התנאי הראשון הוא שדעתו בברכה הייתה גם על עוד יין שיביאו לו בהמשך; וזהו תנאי נצרך אבל אינו מספיק לבדו.
• ששותין שם – וזו סיבה נוספת לכך שברכתו אינה לבטלה ויש לה על מה לחול[1].

סעיף ג

^דכל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף (ח), חוץ מברכת המזון מפני שהוא של תורה (ט).

^דהרמב״ם שם.

• ולא בסוף – והכלל בדבר: "ספק ברכות להקל".
• של תורה – וספק דאורייתא לחומרא. דין זה הובא כבר בהלכות ברכת המזון, סימן קפ"ד סעיף ד[2], ונשנה כאן אגב תחילת הסעיף, שבשאר ברכות אינו חוזר ומברך.

[1] כך עולה מלשון הרמ"א כאן, וכן מפורש בדרכי משה. ומקשים המפרשים על הרמ"א, שהדבר דומה למברך על פרי שהיה לפניו ונפל ונמאס, שאם כוונתו גם לפירות אחרים שלפניו, לפי הרמ"א עולה לו ברכתו (ולמחבר לא), כפי שהתבאר בסימן ר"ו סעיף ו' (וראה דברינו שם ס"ק כב); ולכן לפי הרמ"א התנאי הראשון צריך להספיק לבדו. ונראה ששם יוצא כיוון שכשבירך היה הפרי לפניו, ומתחילה היה לברכה על מה לחול, ואז גם אם לבסוף לא יאכל את הפרי, סוף הברכה לחול על פירות אחרים; מה שאין כן כאן, שברך "הגפן" כשמים בידו, ולכן אין די בכך שדעתו על יין נוסף. ועיין ערוך השולחן הלכה יא, שמסביר שכאן אין די בתנאי זה בגלל שהפסיק בשתיית המים שהיו בכוסו בין ברכת היין לשתייתו.

[2] וראו שם בס"ק יב דיוננו בפרטי הלכה זו, כגון שזהו הדין דווקא אם אכל עד ששבע, והאם הדין כולל ברכה שלישית, ודין אישה המסופקת אם בירכה.