סימן רט"ז – דיני ברכת הריח, ובו י"ד סעיפים

ישנן חמש ברכות שונות על הריח: בורא "עצי בשמים", "עשבי בשמים", "שמן ערב", "מיני בשמים" ו"הנותן ריח טוב בפירות"; דיני ברכות אלו מבוארים בסימן זה. בנוסף, ישנם גם דינים כלליים בעניינה של ברכת הריח שמתבארים בסימן זה בדרך אגב, והעיקריים שבהם: אין מברכים ברכה אחרונה על הריח (סעיף א'), יש לברך רק אם התכוון להריח (ב'), ודין ריח שאין לו עיקר (ו'). שאר הכללים יתבארו בסימן הבא.

סעיף א

^אאסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח (א), ^באבל לאחריו אין לברך כלום (ב).

^אברכות מ״ג ע״ב.  ^בשם מ״ד ע״ב, ונידה נ״א ע״ב.

• שיריח – כיוון שהאיסור ליהנות מהעולם בלא ברכה כולל את הנאת הריח. ובזכות הברכה מפנים האדם שכל הטוב שבעולם הוא מתנת א-להים.
• אין לברך כלום – שכיוון שהנאת הריח היא הנאה מועטה, לא תיקנו חכמים ברכה אחריה. בדומה לאדם האוכל פחות מכשיעור, שכיוון שהנאתו אינה משמעותית מברך לפניה ואינו מברך אחריה.

סעיף ב

^גאם זה שיוצא ממנו הריח עץ או מין עץ (ג), מברך 'בורא עצי בשמים'; ואם הוא עשב, מברך 'בורא עשבי בשמים' (ד); ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב, כמו ^*)המוש"ק (ה), מברך 'בורא מיני בשמים' (ו); ^דואם היה פרי ראוי לאכילה (ז), מברך 'הנותן ריח טוב בפירות'. והני מילי כשנטלו להריח בו (ח) או לאכלו ולהריח בו(ט), ^האבל אם נטלו לאכלו ולא נתכוון להריח בו, אף על פי שהוא מעלה ריח טוב, אינו מברך (י). ועל כולם, אם אמר: 'בורא מיני בשמים', יצא; ^והילכך על כל דבר שהוא מסופק בו, מברך 'בורא מיני בשמים' (יא).

^זעל אגוז מושקאד"ה (יב) ועל קניל"ה (יב) וקלא"וו (יג) וכל בשמים שהם לאכילה, מברך 'הנותן ריח טוב בפירות' (יד).

^גברכות מ״ג ע״א.  ^*)שקורין בפאלאניא פיזס.  ^דשם ע"ב.  ^ה(רמב״ם) והרא״ש והטור.  ^ותוספות שם בע״א, והרמב״ם פ"ט מהל' ברכות.  ^זמרדכי בשם מהר״מ מרוטנבורג, והרא״ש.

• מין עץ – העץ הוא האילן עצמו; מין עץ הוא כל צמח הדומה לעץ. בניגוד לברכת "בורא פרי העץ", בברכות הריח הגדרת העץ רחבה מאוד, וכוללת גם שיחים שגבעוליהם קשים וזקופים, כמו ההדס והוורד.[1]
• בורא עשבי בשמים – כלומר: על צמחים שגבעוליהם קשים וזקופים מברכים "בורא עצי בשמים", ועל צמחים רכים מברכים "עשבי בשמים".
• המושק – בושם המופק מבלוטות של בעלי חיים, בעיקר מסוג איל הנקרא איל המושק (באנגלית Musk).
• בורא מיני בשמים – וכך מברכים גם על בשמים העשויים מתערובות שונות או ממוצרים כימיים[2].
• ראוי לאכילה – ובכלל זה גם פירות האדמה, וכן אתרוג[3].
• להריח בו – כלומר שאין לברך אם רק עבר במקום מסוים ונהנה מהריח, אלא רק אם נטל את הפרי בידו כדי להריחו.
• לאוכלו ולהריח בו – כאן מחדש המחבר שאפילו אם התכוון גם לאכול את הפרי, אם אכן לקח אותו בידו גם בכוונה להריח בו – יברך[4].
• אינו מברך – כיוון שעיקר ייעודו של פרי הוא אכילתו, והריח הוא הנאה מועטת, ובטל לאכילה.
• בורא מיני בשמים – כגון בצמח שקשה להבחין האם ענפיו קשים וברכתו "עצי בשמים", או שהם רכים וברכתו "עשבי בשמים". וכן בברכת הבשמים בהבדלה שבמוצאי שבת, נוהגים רוב האשכנזים לברך "בורא מיני בשמים" על כל מיני הבשמים, כדי שהמון העם שאינם בקיאים בחילוקי ברכות הריח לא יטעו[5].
• אגוז מושקאדה – אגוז מוסקט (בספרדית moscada). מעין אגוז ריחני המשמש גם כתבלין.
• קנילה – קינמון[6]. בין הבא בקנה ובין טחון.
• וקלאוו – ציפורן (בספרדית clavos).
• ריח טוב בפירות – כשהם ראויים גם לאכילה; ואם לאו, ברכתם "בורא עצי בשמים".

סעיף ג

על הורד (טז), ועל הקנמון שהוא עור הנדי (יז), ועל מי הורד (יח), ועל הלבונה (יט) והמצטיכי (כ) וכיוצא בהם – 'בורא עצי בשמים'.

^חרמב״ם שם.

• הורד – שיח הוורד נחשב כעץ לעניין ברכת הריח, כיוון שהוא רב שנתי וענפיו קשים.
• עור הנדי – ביאר הגר"א כאן: "צריך להיות עוד בדל"ת… הנדי – מהודו, ועוד הוא בלשונם עץ"[7].
• מי הורד – נוזל המיוצר ממיצוי או מזיקוק (הידרוסול) הורד. כשם שברכת הוורד עצמו "עצי בשמים" כך גם מי הוורדים, שאינם מאבדים את ברכתם המקורית.
• הלבונה – בושם המופק משרף עצי הלבונה. והוא אחד המרכיבים של הקטורת.
• והמצטיכי – שרף עץ אלת המסטיק, שריחו טוב ואף הפיקו ממנו בעבר בושם.

סעיף ד

^טעל שמן אפרסמון מברך 'בורא שמן ערב' (כא).

^טברכות מ״ג ע״א וכר׳ יוחנן.

• בורא שמן ערב – מהאפרסמון המקראי (שאינו האפרסמון שלנו) הכינו שמן שריחו מיוחד במינו, הקובע ברכה לעצמו.

סעיף ה

^ישמן זית שכתשו או טחנו עד שחזר ריחו נודף (כב), מברך עליו 'בורא עצי בשמים' (כג).

^יברכות שם וכנהרדעי.

• ריחו נודף – לפרי הזית אין ריח מיוחד, אבל לשמן המופק מהזית יש ריח ערב.
• עצי בשמים – ולא "הנותן ריח טוב בפירות" כבשאר הפירות, כיוון שברכה זו מיועדת לפרי שיש לו ריח מעצמו, ואילו בזית הריח אינו מהפרי כפי שהוא באופן טבעי, ולכן ברכתו כשאר ברכות על דברים הבאים מהעץ.

סעיף ו

^כשמן שבשמו כמו שמן המשחה (כד), אם בעצי בשמים מברך 'בורא עצי בשמים'; ואם בעשבי בשמים מברך 'בורא עשבי בשמים' (כה); ואם היו בו עצים ועשבים, מברך 'בורא מיני בשמים' (כו). ואם סיננו והוציא ממנו הבשמים, ^ליש אומרים שמברך 'בורא שמן ערב' (כז), ^מויש אומרים שאינו מברך עליו כלל, דהוי ריח שאין לו עיקר (כח); וכיון שספק הוא, נכון ליזהר מלהריח בו (כט).

^כ[ב"י] לדעת הרמב״ם שם והרא״ש שם.  ^לטור בשם י״א.  ^משם.

• כמו שמן המשחה – את שמן המשחה הכין משה כמתואר בתורה (שמות ל', לא-לב), והוא שמן זית שהוסיפו לו בשמים שונים (מור, קינמון, קידה וקנה בושם). בשמן זה משחו את כלי המשכן לפני שימושם הראשון, וכן את המלכים והכוהנים הגדולים שנכנסו לתפקידם. בסעיף זה עוסק המחבר בשמן שבשֹמו בבשמים שנותנים לו ריח.
• עשבי בשמים – כיון שבמקרים אלו הריח בא מעצי או מעשבי הבשמים.
• בורא מיני בשמים – כמו בשאר המקרים שמריח יחד הן עצי בשמים והן עשבי בשמים.
• בורא שמן ערב – כיוון שכעת לפנינו רק השמן. ולדעה זו שמן שאין בו כעת בשמים אך ריחו טוב, מברכים על השמן עצמו.
• שאין לו עיקר – בדומה לבגד שספג ריח טוב, שיתבאר בסימן הבא שאין מברכים עליו.
• מלהריח בו – כוונת המחבר היא שלא ייקח את השמן בידו כדי להריח בו, אבל אם מריח ממילא – מותר. ולשון "נכון להיזהר" משמעה שיש בכך מידת חסידות. ואם בכל זאת מריח, אינו מברך על כך.

סעיף ז

^נסימלק וחילפי דימא, מברך 'בורא עצי בשמים'; ^ססימלק יש מפרשים רוסמארי"ן (ל), ^עויש מפרשים יאסמי"ן (לא), ^פויש מפרשים שהוא עשב שיש לו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו ולכל שורה שלש עלין (לב). וחילפי דימא הוא שבולת נרד (לג) שקורין אישפי"ק.

^נברכות מ"ג ע"ב.  ^סר׳ יונה.  ^ער׳ ירוחם.  ^פרש״י מ"ג ע"ב.

• רוסמארין – ויש גורסים רו"ש מארי"ן. הרוזמרין הוא צמח רב שנתי שענפיו קשים, וכפי שראינו שיחים אלו נחשבים כעצים לעניין ברכת הריח.
• יאסמין – גם היסמין הוא צמח רב שנתי שענפיו קשים.
• שלש עלין – כך תיאר רש"י[8] את הצמח ששמו סימלק. ואף שהוא רך, היות שהגזע נשאר משנה לשנה הוא נחשב כעץ בשמים[9].
• שבולת נרד – אחד מסממני הקטורת. הזיהוי המקובל הוא שזהו האזוביון, ששמו הלועזי לָבֶנְדֶּר.

סעיף ח

^צסיגלי, והם ויאול"ש (לד) – 'בורא עשבי בשמים'.

^צברכות מ"ג ע"ב.

• ויאול"ש – הסיגליות, Violets בלע"ז, הוא צמח ללא גבעול קשה שאינו מתחדש משנה לשנה, ולכן נחשב כעשב.

סעיף ט

^קנרגיס, והוא ^רחבצלת (לה) ^שויש אומרים שהוא ליריי"ו, ^תאם גדל בגנה מברך 'בורא עצי בשמים' (לו), ואם הוא גדל בשדה מברך 'בורא עשבי בשמים' (לז).

^קברכות מ"ג ע"ב.  ^ררש״י בשם בה״ג.  ^שר׳ יונה.  ^תברכות מ"ג ע"ב.

• חבצלת – החבצלת שלנו היא פרח ממשפחת הנרקיסים, והוא הדין לשאר מיני הנרקיס.
• עצי בשמים – כיוון שבזכות הטיפול הצמח אינו נובל משנה לשנה, וגבעולו קשיח.
• עשבי בשמים – מפני שכאשר הוא צמח בר ללא השקייה הפרח אינו מתחדש בכל שנה, וגבעולו רך, לכן נחשב כעשב.

סעיף י

^אהיו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים, מברך על כל אחד ברכה הראויה לו (לח). הגה: ואם בירך על כולם 'מיני בשמים', יצא (לט) (טור ריש הסימן). ואם צריך להקדים של עץ לשל עשבי בשמים, עיין לעיל סי' רי"א (מ).

^אהרמב״ם שם, ורב עמרם.

• ברכה הראויה לו – ואין אומרים שיברך "בורא מיני בשמים" ויפטור את כולם כדי למעט בברכות, אלא עדיף שיברך על כל מין את ברכתו הראויה.
• יצא – בדיעבד. ודין זה מוסכם על המחבר.
• סימן רי"א – סעיף ג. שם למדנו שאם מונחים לפניו מאכל שברכתו "העץ" ומאכל שברכתו "שהכול", יברך "שהכול" בסוף; ולפי זה יברך את ברכת "מיני בשמים" בסוף. וכן יש להקדים ברכת "עצי בשמים" ל"עשבי בשמים" הואיל ועץ חשוב יותר מעשב[10]. וכך גם דעת המחבר, כפי שעולה מדבריו בסעיף הבא.

סעיף יא

^בהביאו לפניו הדס ושמן להריח בהם: אם ברכותיהן שוות (מא) מברך על ההדס ופוטר את השמן (מב), ^גואם אינם שוות (מג) מברך על ההדס תחילה (מד).

^בברכות מ"ג ע"ב לגירסת הרי״ף.  ^גשם לגירסת הרא״ש.

• ברכותיהן שוות – כלומר: אם בישמו את השמן בבשמים שברכתם "עצי בשמים", כברכת ההדס.
• ופוטר את השמן – כיוון שעדיף לברך על גוף הדבר הנותן ריח, ולא על השמן שקיבל ריחו מדבר אחר[11].
• אינם שוות – כגון שבישמו השמן בדבר שברכתו "עשבי בשמים".
• על ההדס תחילה – שיש להקדים "עצי בשמים", כפי שראינו בסעיף הקודם.

סעיף יב

^דמברכין על המוגמר (פירוש: בשמים שמשימים על הגחלים להריח בהם) משיעלה קיטור עשנו קודם שיגיע לו הריח (מה), אבל לא יברך קודם שיעלה קיטור העשן (מו).

^דברכות מ"ג ע"א.

• הריח – שהרי צריך לברך לפני שנהנה מהריח.
• קיטור העשן – כדי שלא יעבור זמן רב מדי בין הברכה להנאה.

סעיף יג

^ההמוגמר, אם הוא של עץ מברך 'בורא עצי בשמים', ואם של עשב 'בורא עשבי בשמים' (מז), ואם של שאר מינים 'בורא מיני בשמים'.

^הברכות מ"ג ע"ב ופירוש הטור.

• עשבי בשמים – אף על פי שגוף הצמח כלה[12].

סעיף יד

המריח באתרוג של מצוה ^ומברך עליו, ^זויש אומרים שאינו מברך (מה), לכך נכון שלא להריח בו. הגה: יש אומרים דהמריח בפת חם יש לו לברך 'שנתן ריח טוב בפת' (מו) (אבודרהם, וב"י סוף סימן רצ"ו בשם א"ח), ויש אומרים דאין לברך עליו (מז) (ב"י), לכך אין להריח בו (מח).

^וטור בשם אבי העזרי.  ^זשם בשם רבנו שמחה.

• שאינו מברך – שמשום שהוא מיועד למצווה אין להתייחס אליו כפרי שנועד להנאה.
• בפת – כיוון שנהנה מהריח. אך משום שאין זה בושם אין לברך כאן "בורא מיני בשמים".
• דאין לברך עליו – כיוון שאין לברך ברכות שלא נזכרו בתלמוד ובמקורות חז"ל.
• אין להריח בו – כלומר: מידת חסידות שלא ליטול את הפת כדי להריחה. אבל אין איסור להריחה ממילא.

ברכת הריח (רט"ז)

1. חובה לברך לפני הנאה מריח [א].
2. על ריח הבא מצמח רב שנתי או מצמח שענפיו קשים, מברכים "בורא עצי בשמים", ובכלל זה ההדס והוורד. ועל צמח שגבעולו רך ואינו צמח רב שנתי מברכים "בורא עשבי בשמים".
3. צמח שראוי לאכילה, אם נוטלו כדי להריחו יברך "הנותן ריח טוב בפירות", ואף אם מתכוון גם לאוכלו [ב].
4. ברכה כללית על בשמים היא "בורא מיני בשמים". מברכים אותה על בושם המופק מהחי [א], על בושם סינטטי [(ו)], וכן כאשר הוא מסתפק אם לברך "עצי בשמים" או "עשבי בשמים" [א].
5. היו לפניו מספר מיני בשמים, יברך תחילה "עצי בשמים", אחר כך "עשבי בשמים", ולבסוף "בורא מיני בשמים" [י].
6. שמן מבוסם שהצמח שנתן לו את ריחו נמצא בו, יברך עליו את ברכת אותו הצמח [ו].
7. שמן מבושם שהצמח שנתן לו את ריחו אינו נמצא בו, נחלקו הפוסקים האם לברך עליו כלל; ומורה המחבר שמידת חסידות היא שלא לטלו כדי להריח בו [ו]. והוא הדין לאתרוג של מצווה [יד].

[1] ישנם פוסקים (מובאים בביאור הלכה סעיף ג' ד"ה "עצי בשמים") הסוברים שההגדרה דומה לברכת הפירות. לדעתם אין לברך "עצי בשמים" אלא אם הגזע נשאר משנה לשנה, והצמח יציב ועומד (אך אף הם מודים שאין הגזע צריך להיות קשה כגזע אילן). כשמתמלא רק תנאי אחד, כלומר אם הצמח נשאר משנה לשנה או שגבעולו יציב, לשיטתם יברך "בורא מיני בשמים". ודעת השולחן ערוך שדי בתנאי אחד לברך 'בורא עצי בשמים': או שהצמח רב שנתי, או שגבעולו קשה (הפוסקים דנים בדעת הרשב"א המובאת בב"י, שכתב שגם אם הגבעול רך "כיון דמוציא עלין מעצו מברכים בורא עצי בשמים". ונראה שלא בא להתעלם מהכלל של קשיות הגבעול, אלא לומר לנו שאם הגזע נשאר, גם אם הצמח רך ברכתו "עצי בשמים". עקר הדיון הוא בסעיף ז', ושם נראה שזו גם דעת המגן אברהם (ס"ק יד) שציטט את הרשב"א ומסביר שה"סימלק" גבעולו יציב, לכן מברכים עליו "עצי בשמים" אף שלחלק מהפירושים הוא עשב.

[2] יש הפוסקים שאין לברך על בושם ממקור כימי, ולשיטתם הוא נחשב כ"ריח שאין לו עיקר" (מושג שיתבאר בסימן הבא בסעיף ג'). אולם יש המבחינים ביניהם, ופוסקים ש"ריח שאין לו עיקר" היינו רק כשמריחים בגד או חפץ שספג את הריח ממקור חיצוני, אבל לא כשהבושם עצמו הוא מקור הריח. וכך פסק הרב עובדיה ב"חזון עובדיה" ברכות, הלכות ברכות הריח אות ג'.

[3] ואתרוג של מצווה ברכתו מתבארת בסעיף יד.

[4] לכן אם נוטל קפה גם כדי להריחו, מברך "הנותן ריח טוב בפירות". ויש חולקים בדין זה על המחבר, וסוברים שאם מתכוון גם לאוכלו – אינו מברך. עיין בביאור הלכה ד"ה "או", שמביא את השיטות בדבר, ומסקנתו שאין לזוז מפסיקת המחבר. וכן דעת היביע אומר חלק י' סימן נ"ה (קובץ הערות והארות על שו"ת רב פעלים) ח"ב חאו"ח אות טו.

[5] משנ"ב רצ"ז ס"ק א.

[6] זהו הזיהוי המקובל. אלא שקצת קשה שהקינמון מוזכר בסעיף הבא. ולכן יש שהציעו שהקנילה הוא קנה בושם, ועוד יש שהציעו שהקינמון בסעיף הבא אינו הקינמון שלנו. ראו בספר "מזהב ומפז" לרב פנחס זביחי, ח"ב סוף עמ' ר"נ.

[7] על סמני הקטורת כתב הרמב"ם (הל' כלי המקדש א', ג): "והקנמון הוא העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב". וביאר שם מרן בכסף משנה: "והקנמון … הוא נקרא בערבי עוד הנדי, וכ"כ בפירוש המשנה" (כוונתו לפירוש המשניות כריתות פרק א' סוף משנה א, וגרסאות שונות לדברי הרמב"ם שם).

[8] ברכות מג ע"ב ד"ה סמלק.

[9] זה המקור לדעת המחבר שדי בתנאי אחד כדי לברך "עצי בשמים": או גבעול קשה, או ענפים שנשארים משנה לשנה.

[10] גם זה עולה מסימן רי"א, מכך ששם יש אומרים שיש להקדים "העץ" ל"האדמה", וכן הלכה. אלא שיש הפרש ביניהם, שבאכילה אפשר לפטור את פרי העץ בברכת "האדמה", אבל בברכות הריח אי אפשר לפטור עץ בשמים בברכת "עשבי בשמים".

[11] על פי בה"ג ושיטה מקובצת לברכות מג ע"ב, הביאם במשנה ברורה ס"ק מ"ג. ובמעדני יום טוב כתב שהוא משום שההדס חשוב מפני שהתורה ייחדתו למצוות ארבעת המינים, ולפי פירושו הדבר נכון דווקא בהדס, ולא בשאר בשמים. ואין הלכה כמותו.

[12] נחלקו הפוסקים האם יש לברך על עישון טבק ונרגילה, בדומה למוגמר. ולעניות דעתי אין לברך עליהם, משום שאסור לעשן, וכל קרבה לחומרים אלה מקרבת את מיתתו של האדם. ודומה לריחות האסורים, שמתבאר בסימן הבא שאין מברכים עליהם.