סימן ס"ט – הפורס על שמע, ובו ב' סעיפים

ישנן שתי סיבות להתפלל בציבור: א. משום שהתפילה בציבור נשמעת. וטעם זה מכוון במיוחד  לתפילת העמידה, שאותה יש לומר יחד עם הציבור.  ב. בשביל הדברים הנאמרים רק בציבור: "ברכו", אמן, קדיש וקדושה. סימן זה עוסק בקיום הטעם השני: באלו תנאים ניתן במניין של עשרה אנשים, שחלקם כבר התפללו, לומר "ברכו", קדיש וקדושה ולענות להם.

סעיף א

^אאם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר, וזה נקרא 'פורס על שמע', לשון חתיכה [כמו] פרוסה, שאין אומרים אלא קצת ממנה (א). הגה: ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור, אלא אומרים קדיש וברכו, והם עונים אחריו 'ברוך ה" וכו' (ב). יש אומרים שפורסין בקריאת שמע של ערבית כמו בשחרית (ג) (כל בו, וב"י בשם הר"ן), ולא נהגו כן משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית (ד). ולאחר שסיימו ברכת יוצר אור, אומר אבות וגבורות וקדושה ו'אתה קדוש', וזה נקרא 'עובר לפני התיבה' (ה). ^בואין עושין דברים אלו בפחות מעשרה, משום דהוי דברים שבקדושה. ^גוצריך לחזור אחר שישה שלא שמעו, דהיינו רוב העשרה. ^דואם אינם נמצאים, אפילו בשביל אחד שלא שמע – אומרים (ו). ואפילו מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע, ^המכל מקום אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה – מוטב שיפרוס ויעבור לפני התיבה הוא, משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר שכבר שמע (ז). הגה: ומי שעובר לפני התיבה ואמר שלוש הברכות הראשונות – ישלים כל התפלה ולא יפסיק, אף על פי שכבר התפלל (ח), אבל האחרים יכולין להפסיק אחר כך (ט). וכל שכן שאם לא התפלל הפורס והעובר לפני התיבה תחלה, שישלים תפלתו (י), אף על פי שיצטרך לקרות אחר כך קריאת שמע ולא יסמוך גאולה לתפלה (יא) (ב"י בשם מהר"י אבוהב). ואסור להפסיק בדברים אלו בין גאולה לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה, ולכן אסור לשליח ציבור להפסיק בין קריאת שמע לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה כדי לפרוס על שמע לאותן הבאים לבית הכנסת לאחר שהתפללו הקהל קדיש וברכו והתחיל בברכת יוצר אור. אבל בברכת ערבית שהיא רשות, יכול להפסיק להוציא אחרים ידי חובתם (יב). ומכל מקום איש אחר יכול לפרוס על שמע (יג) או להתפלל בעשרה כל התפלה (יד), אפילו באותו בית הכנסת שכבר התפללו, להוציא אחרים ידי חובתם (טו). רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון, דזהו נראה גנאי לראשונים, דהוי כאילו לא יצאו בראשונה ידי חובתם (תשובת מהר"י מינץ סי' ט"ו). ונראה לי דוקא שעדיין הראשונים בבית הכנסת אלא שהשלימו סדרן, אבל אם יצאו הראשונים יוכל לעמוד החזן אף במקום שעמד הראשון (טז).

^אמגילה כ״ג ע"ב לפירוש הר״ן שם.  ^בשם במשנה.  ^גמסכת סופרים, ורמב"ם בפרק א׳ מהלכות תפילה.  ^דתלמידי רש״י בשמו, והאגור בשם סמ״ק, ורוקח, ומסכת סופרים.  ^הבית יוסף.

• קצת ממנה – הדוגמה הראשונה היא במקרה שהתאספו בבית הכנסת עשרה אנשים שכל אחד מהם כבר התפלל ביחידות, וכבר יצאו ידי חובת תפילה, אולם ברצונם לענות לברכו, לקדיש ולקדושה. המחבר כותב שיתחילו בחצי הקדיש שלאחר ישתבח (אולם ראינו בהלכות הקדיש[1] שהקדיש נאמר דווקא על התפילה שלפניו; לכן נראה שצריך לומר שלושה פסוקים לפני אמירת הקדיש), ואומרים 'ברכו' וברכה ראשונה של קריאת שמע.

ראינו בעבר שישנה מחלוקת האם יחיד יכול לומר את פסוקי הקדושה שבברכה זו (בסימן נ"ט סעיף ג); לפיכך, את אמירת ברכת "יוצר אור" בפריסה על שמע יש להסביר לפי כל אחת מהדעות[2]:

לסוברים שיחיד אינו אומר את פסוקי הקדושה שבברכה זו, אזי אותם יחידים דילגו על כך בתפילתם הקודמת, ועליהם כעת לומר ברכה זו בשלמותה. לעומתם הסוברים שיחיד אומר את פסוקי הקדושה בברכת 'יוצר', יסבירו שתיקנו לומר ברכה זו מפני שאחרי שאמרו 'ברכו' יש לומר שבח חשוב לה', כדי שאמירת ברכו לא תיראה כשקרית[3].

המשך דברי המחבר מובאים אחר דברי הרמ"א – אחר ברכת "יוצר אור" ממשיכים בתפילת העמידה ובקדושה[4], עד "הא-ל הקדוש".

• 'ברוך ה" וכו' – כלומר שנוהגים שלא "לפרוס על שמע" באופן מלא, כדברי המחבר, אלא מסתפקים בקדיש ובברכו[5].
• כמו בשחרית –לשיטת הרמ"א, שמדובר רק על הוספת קדיש וברכו בסוף התפילה, מוסיפים זאת גם בערבית, כדי להוציא ידי חובה את המאחרים.
• של ערבית – ולכן אין צורך להשלימו. למנהג הספרדים הנוהגים לומר קדיש לפני התפילה, חוזרים ואומרים בערבית קדיש וברכו בסופה, לטובת המאחרים. ואף אצל האשכנזים יש שנהגו לומר קדיש וברכו לאחר תפילת ערבית.
• עובר לפני התיבה – כפי שראינו בס"ק א'. כיום נוהגים גם הספרדים לחשוש לדעה שהביא הרמ"א, ולא לומר שוב את ברכת 'יוצר אור', אלא להוסיף בסוף התפילה רק קדיש וברכו. ואם יש מי שלא התפלל במניין ורוצה להשלים גם קדושה – מתפלל ביחידות כרגיל עד תפילת העמידה, ואז אומר בקול את שלוש הברכות הראשונות בנוכחות עשרה, וכך יכול לומר קדושה. ואם עדיין נשארו עשרה בבית הכנסת – יכול לומר גם את שאר הקדישים. והוא הדין בתפילת ערבית[6]. ואם יש רוב מניין שלא התפלל, אפשר להתפלל תפילה רגילה, כלומר תפילה בלחש ולאחריה חזרת הש"ץ[7].
• אומרים – כלומר שאין לומר קדיש, קדושה וברכו שלא בנוכחות עשרה; ואמנם לכתחילה עדיף שמתוך העשרה יהיו רוב שלא יצאו ידי חובתם, אולם בדיעבד די אפילו באחד שעדיין לא שמע קדיש וקדושה, ומשלימים לו תשעה שכבר שמעו.
• אחר שכבר שמע – המחבר הביא כמה דעות שנאמרו בראשונים לעניין הפריסה על שמע. וכבר אמרנו שכיום נהוג לומר רק ברכו וקדיש בסוף התפילה, שאותם אומרים בכל מקרה, אפילו אם אין מאחרים[8].
• שכבר התפלל – שכיוון שאמר את הברכות הראשונות – עליו לומר את כל התפילה, שכולה חטיבה אחת. כיום אין נוהגים שיאמר זאת מי שכבר התפלל.
• להפסיק אחר כך – האחרים יכולים לצאת לאחר ששמעו את שלוש הברכות הראשונות של העמידה, ואינם צריכים להמתין שהפורס על שמע יגמור את תפילת העמידה.
• שישלים תפילתו – שהלא עדיין לא יצא ידי חובת תפילת העמידה. וזאת על אף שטרם קרא את שמע, כפי שממשיך הרמ"א.
• גאולה לתפילה – גם זה אינו נהוג כיום. וכיום המאחר בשחרית מקצר בתפילתו[9], וכשמגיע לעמידה יאמר בקול רם את שלוש הברכות הראשונות, ואם יש לו עשרה עונים – יוכל לומר קדושה.
• ידי חובתם – וכיום אין נוהגים להפסיק באמצע ערבית כדי לומר קדיש וברכו, וסומכים על הקדיש וברכו שייאמרו בסוף התפילה.
• לפרוס על שמע – ולשיטת הרמ"א הכוונה לאמירת קדיש וברכו, בנוכחות עשרה.
• כל התפילה – היינו שאדם שלא התפלל יכול לפתוח מניין נוסף.
• ידי חובתם – ולא מענישים את המאחרים בכך שלא יוכלו להתפלל במניין.
• במקום שעמד הראשון – תחילה הביא הרמ"א את איסור האחרונים לקיים מניין שני באותו מקום של המניין הראשון, ולאחר מכן הסביר שמדובר דווקא בזמן שהראשונים עדיין בבית הכנסת. וכיום לא חוששים לגנאי זה, מאחר שנהגו במקומות רבים לפתוח מניינים נוספים, וממילא אין בכך אמירה כלשהי על הראשונים. וכן נוהגים להתיר בקריאת התורה להוציא שוב את הספר ולקרוא למאחרים, ואין חוששים לגנאי או לפסול[10]. אמנם אם החבורה הראשונה נשארת ללמוד, כדאי ללכת לאולם אחר או לעמוד בפינה, כדי שלא להפריע ללומדים.

סעיף ב

^וסומא (יז), אף על פי שלא ראה מאורות מימיו, פורס על שמע ומברך 'יוצר המאורות', ^זשהוא נהנה במאורות שרואין אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה (יח).

^ומגילה כ״ד ע"א וכתנא קמא.  ^זשם בגמרא ע"ב.

• סומא – אדם עיוור חייב בכל המצוות, אלא שיש מספר מצוות נקודתיות שהוא אינו יכול לקיים, כמו קריאת התורה, שאינו יכול להוציא בה אחרים משום שאינו קורא מתוך הספר[11]. ואומר לנו המחבר שהעיוור יכול לברך יוצר המאורות, וכן להוציא בה אחרים, אף שאינו רואה.
• אשר ילך בה – ולשיטת הרמ"א שראינו לעיל, שהפורס על שמע אינו מברך "יוצר המאורות", קל וחומר שעיוור יכול לפרוס על שמע.

[1] ראה סימן נ"ד סעיף ג' בדברי הרמ"א, ובדברינו בסימן נ"ה ס"ק א.

[2] מוסבר על פי הבית יוסף.

[3] ואף שבעלייה לתורה מסתפקים אחר "ברכו בעניית "ברוך ה' המבורך", שונה הדבר ב"ברכו" של תפילה, ששם בדרך כלל יש מהלך ארוך של תשבחות לה' יתברך, מה שאין כן בפורס על שמע.

[4] ואין מסתפקים בקדושה שבברכת "יוצר", שרק מתארת את המלאכים המקדשים את השם.

[5] לנוסח אשכנז, האומרים "עלינו לשבח" לפני שיר של יום, מוסיפים זאת בסוף התפילה ממש (מלבד בימים שקוראים בהם בתורה, כיוון שהמאחרים כבר ענו ל"ברכו" שבקריאת התורה). ולנוסח ספרד ועדות המזרח, האומרים "עלינו לשבח" בסוף, מוסיפים "ברכו" לפני "עלינו לשבח".

[6] מ"ב ס"ק ו. אמנם לשיטת המ"ב יכול לומר "קדיש תתקבל" רק אם יש רוב מניין שלא התפלל.

[7] מ"ב ס"ק ח.

[8] למרות האמור לעיל יש מקומות שנוהגים לומר את הקדיש הזה רק אם יש שם יתום או אדם אחר המחויב לומר קדיש על נפטר. ויש הנוהגים שאם אין יתום, שליח ציבור אומר קדיש זה וברכו.

[9] יכול לדלג בפסוקי דזמרה כפי שפורט בסימן נ"ב: לדעת הרמ"א יאמר לפחות "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח"; ולדעת המחבר גם "הללו א-ל בקדשו".

[10] ראה משנה ברורה ס"ק י"ח.

[11] שו"ע סימן קל"ט סוף סעיף ג.