זמן הנץ החמה לרמ''א
סימן נ"ח
1. הקדמה
2. שיטת הרמ"א
3. הסבר דברי הרמ"א
4. שיטת הרמב"ם
5. להלכה
1. הקדמה
עיקר זמן תפילת עמידה של שחר הוא החל מהנץ החמה[1]. כך מדוייק מכמה סוגיות[2], וכן פסקו הרמב״ם (הלי תפילה ג, א) והשולחן ערוך (או״ח פט, א).
ובשעת הדחק מותר להתפלל לפני הנץ[3], כלשון המחבר (שם, ח).
בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר. וימתין מלקרות ק״ש עד שיגיע זמנה.
ולכן אנו מקפידים לא להתפלל תפילת עמידה לפני הזריחה אם לא בשעת הדחק. ועיין מאמרנו בשאלה זו3*.
אך אחרי העיון בדברי הרמ״א, נראה שלשיטתו אין הדבר כן. הוא אינו חולק על הקביעה שיש להתפלל לכתחילה אחר הנץ החמה, אך נוכיח במאמר שלשיטתו "הנץ החמה" להלכה זו אינו הזריחה, אלא הוא קרוב מאד לזמן עלות השחר.
2. שיטת הרמ״א
כשמבאר המחבר את דין קריאת שמע של ותיקין (נח, א) כותב הרמ״א: שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ.
והקשו עליו המפרשים שהלא דבר זה נוגד את החוש: שעה לפני הנץ החמה השמש עדיין אינה נראית כלל! לכן הציע המ״ב לתקן את גירסת הרמ״א. וזו לשונו (ס״ק ט):
שיעור שעה – ויש גורסין עישור שעה. ועיין בביאור הגר״א שכתב שצ״ל שליש עישור שעה.
אולם אחרי העיון בטור, בב״י ובדרכי משה, מתברר שאי אפשר לתקן כך את לשון הרמ״א.
הדיון נסוב על גירסת דברי הרמב״ם לגבי זמן קריאת שמע של ותיקין (הלי ק״ש א, יא). וציטטו הטור (סימן נח):
וכן כתב הרמב״ם: מצוותה שיתחיל קודם הנץ החמה … ושיעור זה כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה השמש. ע״כ.
ולגירסה זו זמן ק״ש לותיקין הוא שעה קודם הזריחה. והביא הב״י גירסה אחרת ברמב״ם:
ובנוסחא אחת מצאתי בדברי הרמב״ם כתוב במקום 'שיעור שעה אחת׳ – עישור שעה אחת.
ולגירסה זו זמן קריאת שמע הוא שש דקות בלבד קודם הזריחה[4].
הרמ״א בדרכי משה דוחה בשתי ידיים את גירסת הב״י. וזו לשונו (מובא בד״מ הקצר אות ב): ומה שכתב ב״י שמצא נוסחא אחת כוי – אותה נוסחא שמצא היא טעות, דכל היודע מעט בחכמת התכונה יודע שהאמת הוא כך: ששיעור הנץ החמה, דהיינו תחילת זריחת השמש על הארץ עד שיעלה כל גוף השמש, הוא כשיעור שעה אחת. וכן בשקיעת החמה, גוף השמש שוקעת בשעה אחת. ועל כן אותה נוסחה היתה מוטעית, והעישור שבה היה ראוי להיות שיעור, אלא שהחליף לו שי״ן בעי״ן.
אם כן למדנו שני דברים בשיטת הרמ״א:
- כוונת הרמ״א לשעה ממש. ואי אפשר לגרוס בדבריו "עישור שעה" כפי שיש הגורסים ברמב״ם.
- לדעת הרמ״א זמן זה נקרא הנץ החמה, שהרי לשונו "שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ".
3. הסבר דברי הרמ״א
לעניין תוספת שבת פוסק המחבר שהזמן מ״תחילת השקיעה" ועד "בין השמשות" הוא מהלך שלושה מילין ורבע[5].
המחבר פוסק כאן כשיטת רבנו תם, שבא לתרץ שתי גמרות סותרות: במסכת פסחים מבואר שבין השקיעה ללילה יש מהלך 4 מילין[6], ובמסכת שבת מבואר שזמן בין השמשות — מן השקיעה עד הלילה — הוא מהלך % מיל[7]. ומסביר רבנו תם[8] שהגמרא בפסחים מדברת על השקיעה הנראית, שאין לה ערך מבחינה הלכתית. ואילו הגמרא בשבת מדברת "מסוף שקיעה, אחר שנכנסה חמה בעובי הרקיע", וזו השקיעה הקובעת להלכה, והיא מאוחרת מהשקיעה הנראית בזמן הליכת שלושה מילין ורבע.
לפי זה אפשר להסביר בנקל דברי את הרמ״א, באם נקביל בין השקיעה לבין הזריחה: כשם שבערב השקיעה ההלכתית היא שלושה מילין ורבע אחרי השקיעה הנראית, כך הנץ החמה ההלכתי הוא שלושה מילין ורבע לפני הנץ הנראה. ועל פי החשבון הרגיל בו זמן הילוך מיל הוא 18 דקות[9], 3% מילין הרי הם 58/2 דקות.
זמן זה הוא עד תחילת עליית השמש. ועלינו להוסיף את זמן עלית גלגל החמה עצמו, דבר שלוקח שתי דקות[10]. וסה״כ הזמן מ״הזריחה הראשונה" עד שיעלה גוף השמש על הארץ הוא בדיוק 60 דקות וחצי. ובזה מתבארים במדוייק דברי הרמ״א "שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ"[11].
ועלינו לומר שלרמ״א "הנץ החמה" אינו רק הרגע שבני אדם רואים את השמש, אלא הזמן שבו בזכות השמש יש קצת אור[12], וזמן זה סמוך לעלות השחר.
4. שיטת הרמב״ם
כפי שראינו, נחלקו המפרשים כיצד לגרוס ברמב״ם לעניין זמן ק״ש של ותיקין: האם לגרוס "שיעור שעה" או "עישור שעה". ולפי דברינו, שגירסת "שיעור שעה" יוצרת הקבלה בין הזריחה לשקיעה לדעת ר״ת, הרי לדעת הגורסים "שיעור שעה" נראה שסבר הרמב״ם כר״ת, שהשקיעה ההלכתית היא זמן הליכת שלושה מילין ורבע אחרי השקיעה הנראית, בעוד לגורסים "עישור שעה" נראה שסבר כדעת הגאונים, שהשקיעה הנראית היא השקיעה ההלכתית.
ובאמת נחלקו הפוסקים האם פסק הרמב״ם כגאונים או כר״ת בזמן השקיעה[13]. ראינו שהביא הב״י את הגירסה "עישור שעה", ובכס״מ בהלכות קריאת שמע הכריע שגירסה זו היא הגירסה הנכונה. מזה אפשר ללמוד שהב״י סובר ששיטת הרמב״ם כשיטת הגאונים (ולא כרבנו תם). אולם אין להסיק מכאן שהמחבר חולק על הרמ״א, כי בהלכות שבת פסק מפורשות כרבנו תם, ולא כשיטת הרמב״ם. כלומר: הבין ב״י את הרמב״ם כשיטת הגאונים, אך לא פסק כמותו, אלא פסק כר״ת.
אולם לפי הסבר זה קשה להבין את מנהג הוותיקין המתחילים את תפילת העמידה בהנץ החמה. שהרי עמוד השחר הוא 72 דקות לפני הזריחה[14], ולכן מעמוד השחר עד הנץ החמה לשיטה זו יש 13 דקות וחצי (מהלך % מיל). נמצא שאפילו אם מתחילים להתפלל מיד בעמוד השחר (אם כי לצורך טלית ותפילין יש לחכות לזמן "משיכיר", שהוא ודאי אחרי עמוד השחר[15]) — קשה להספיק לומר את ברכות השחר, קרבנות, פסוקי דזימרא וקריאת שמע וברכותיה בזמן כל כך מועט.
וראיתי בספר "שמן ששון" שמביא את מנהג המקובלים בישיבת בית אל, שהיו מתחילים את התפילה כשעתיים לפני זריחת החמה, והיו מתפללים את העמידה כשעה לפני עליית השמש, כוותיקין על פי שיטת הרמ״א שהבאנו למעלה[16].
ונראה לי שאפשר להסביר את המנהג רק על פי שיטת הרמ״א לפי הסברנו: לשיטת המקובלים הנ״ל עלות השחר הוא כ־72 דקות (מהלך ארבעה מילים) לפני הזריחה, והנץ עצמו הוא כשעה לפני הזריחה.
5. להלכה
אם כנים דברינו, לפי שיטת הרמ״א אין צורך להחמיר ולהימנע מלהתפלל לפני זריחת החמה. ואף שלגבי כניסת ויציאת השבת נהגו עם ישראל כשיטת הגאונים בין לקולא ובין לחומרא, נגד פסקם של המחבר והרמ״א, הואיל ולגבי תפילת שחרית מקובל להלכה שבשעת הדחק יכול להתפלל מעלות השחר, והדיון הוא רק לכתחילה, נראה שלפי דעת הרמ״א אפשר לסמוך בנקל על דברי רבנו תם ולהתפלל לפני הזריחה. ועיין מאמרינו: "תפילת הפועלים"[17].
[1] זריחת החמה קרויה גם "הנץ החמה", כלומר יציאת החמה. כמו "הנצו הרמונים". ובהמשך נציע פרשנות נוספת לביטוי זה.
[2] פוסקים רבים מדייקים זאת מסוגית תפילת הותיקין, שם לשון הברייתא (ברכות ט,ב): "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום". כלומר: ותיקין רצו גם לקרוא ק״ש קודם הנץ החמה, גם להתפלל לאחר הנץ החמה, וגם לסמוך גאולה לתפילה, ולכן כיוונו את השעה כך שיגמרו ק״ש עם הנץ החמה, ומיד יתפללו תפילת עמידה.
[3] הלכה זו נלמדת ממעשה אבוה דשמואל (ברכות ל,א): "אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו". וקיבלו הפוסקים את ביאור ר״ח, שהיו מקדימים מעלות השחר.
3*. להלן עמוד ע ואילך.
[4] גם כתבי היד נחלקו בנוסח. ראה ב״ילקוט שינויי הנוסח" ברמב״ם מהד׳ פרנקל.
[5] רסא, ב. ולשונו: "וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה, שאין השמש נראית על הארץ, עד זמן בין השמשות. והזמן הזה שהוא ג׳ מילין ורביע, רצה לעשותו כולו תוספת — עושה …״. וזה עד בין השמשות. ובהמשך הסעיף כתב: "ושיעור זמן בין השמשות הוא ג׳ רביעי מיל״. כלומר: מתחילת השקיעה ועד הלילה — מהלך ד׳ מילין. ועל פי החשבון הרגיל, שמהלך מיל הינו 18 דקות, הרי מהשקיעה ועד צאת הכוכבים — 72 דקות.
[6] פסחים דף צד,א: "רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום — עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין …״.
[7] שבת דף לד,ב: "איתמר: שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה אמר רב יהודה אמר
שמואל: שלשה חלקי מיל. מאי שלשה חלקי מיל … אלא תלתא ריבעי מילא".
[8] בתוספות שבת לה,א ד״ה "תרי תילתי"; פסחים צד,א ד״ה "ר׳ יהודה אומר"; ועוד.
[9] שו״ע או״ח תנט, ב.
[10] כפי שאפשר לראות. ועוד, שמוזכר בגר״א כאן שזמן עליית גלגל החמה הוא שליש עישור שעה, כלומר 2 דקות.
[11] ואחרי שכתבתי כל זה ראיתי את דברי הרב יוסף גרינוולד בשו״ת ויען יוסף (אורח חיים סימן מח אות ג), שכתב בדומה. ומדבריו: "וא״כ ע״כ לפ״ד הדרכי משה נץ החמה אינו התחלת עליית גוף השמש על הארץ דהיינו כשמתחילין לראות חלק מהשמש, אלא כשמתחילה לצאת מתחת הארץ דהיינו כשמתחילין לראות אודם זהרורי החמה". אך בניגוד לדברינו לא קישר זאת לשקיעת ר״ת, ולא עשה חשבון מדוייק, אלא כתב: "שיטה זו דנץ החמה הוא שעה קודם עליית כל גוף השמש, אלא דענין זה משתנה לפי האופק, וא״א לומר בדיוק דהוא שעה שלימה".
[12] וכשם שליטת ר״ת זמן זה הוא הזמן בו "נכנסת חמה בעובי הרקיע", אולי זמן זה הוא זמן שבו יוצאת חמה מעובי הרקיע.
[13] ראה סיכום השיטות בשו״ת יביע אומר ח״ב או״ח סי׳ כא, אות ד. והשווה לדברי הש״ך ביו״ד סי׳ רסו, ס״ק יא, הובאו דבריו בבה״ל סי׳ רסא ד״ה "מתחילת השקיעה".
[14] עמוד השחר עולה מהלך ד׳ מילין לפני הזריחה (פסחים דף צד,א), ומהלך מיל הוא 18 דקות לרוב השיטות (ראה הערה 9).
[15] מקובל לומר ש״משיכיר״ הוא 50 דקות לפני הזריחה, וישנן שיטות נוספות, ואכמ״ל.
[16] הספר "שמן ששון" לר׳ ששון ב״ר משה הוא פירוש על ספר שער הכוונות של רב חיים ויטאל. וזו לשונו (ח״א דף כב, טור שלישי): "ובקהילתנו פה ק״ק בית אל נוהגים מימות הראשונים כמלאכים להניח ציצית ותפילין תיכף בע״ה [=בעלות השחר], ומקיימים את שתיהם, והוא שמתחילים סדר הזמירות מעלות השחר, ומושכים זמנם בסדר הכוונות עד שעה אחת במו״מ [כנראה הכוונה במשא ומתן], והוא קודם הנץ החמה ממש, ואח״כ קורין ק״ש ומושכים זמנה בכונה עד העמידה עוד במו״מ רביע שעה, כאופן דסומכים גאולה לתפילה כגרסת הרטכ״ם, שהוא שעה אחת קודם צאת גוף השמש על הארץ שהוא זמן התחלת הנ״ה [=הנץ החמה], והיא הזמן מעלות השחר עד הנ״ה ד׳ מילין … וכגירסה ראשונה דהרמב״ם הנזכר בהלכות ק״ש. ועיין שם להרב כ״מ וב״י, שכתב דיש גרסא אחרת בדברי הרמב״ם והוא עישור שעה קודם שיצא השמש על הארץ הוא זמן הנץ החמה. וכבר הארכתי במקום אחר הנוסחא זה הוא טעות סופרים במו שכתב הרב ד״מ והרב ב״ח והפרישה. ועוד כתבתי דגם מדברי מרן הקדוש בשולחנו הטהור נראה דחזר בו דכתב סתם ולא פירש זמן הנ״ה. ועיין בתשו׳ שבות יעקב … וז״ל: כאשר ירד מרן לעומקא דדינא לסדר הדברים בשו״ע לקבוע הלכה למעשה חזר מכל מה שפירש בב״י ובכ״מ, ופירש דברי הפוסקים על נכון. ע״כ … ונמצא דמעלות השחר עד שיצא כל גוף השמש על הארץ הוא ח׳ מילין ב׳ שעות, והמשך זמן הנץ החמה הוא שעה אחת, ומצוה מן המובחר לקרות ק״ש קודם ובהתחלת הנ״ה לסמוך גאולה לתפילה".
[17] להלן עמ' ע.