''תפילת פועלים''-מתי מותר להתפלל לפני הנץ
סימן פ"ט
1. מבוא
2. עיקר הזמן הוא מהנץ החמה
3. שיטת הרא"ש והטור
4. שיטת הרמב"ם
5. הכרעת המחבר
6. הגדרת שעת הדחק לעניין זה
7. צירוף שיטת הרמ"א
8. להלכה
1. מבוא
מן המפורסמות שעיקר זמן תפילה[1] של שחרית הוא מהנץ החמה, אולם המתפלל לפני הנץ יצא ידי חובתו. תפילה בשעה זו נקראת בפי המון "תפילת פועלים", כי יש פועלים המתחילים לעבוד מוקדם, ואינם יכולים להמתין עד הנץ בכדי להתפלל.
נדון כאן בשאלה האם דווקא בשעת הדחק, כאיבוד פרנסה, מותר להתפלל לפני הנץ, או שהותרה תפילה זו גם כדי להתפלל במניין[2], ואפילו כדי לצאת לטיול.
הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף פוסק בצורה חדה שרק בשעת דוחק מותר להתפלל לפני הנץ, ועדיף להתפלל ביחיד לאחר הנץ מלהתפלל במנין עם הפועלים[3].
ואחרי העיון נראה לי שבעיה זו יסודה במחלוקת ראשונים, והמחבר לא הביע עמדה בצורה ברורה. ולכן יש מקום להעדיף תפילה במנין, אפילו מוקדם להנץ החמה.
2. עיקר הזמן הוא מהנץ החמה
אנו לומדים שעיקר זמן תפילה הוא מהנץ החמה מסוגיית הגמרא על מנהג הוותיקין, שם לשון הברייתא (ברכות ט,ב):
ותיקין היו גומרין אותה (=את קריאת שמע) עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום.
כלומר: ותיקין רצו גם לקרוא את שמע קודם הנץ החמה, גם להתפלל לאחר הנץ החמה, וגם לסמוך גאולה לתפילה, ולכן כיוונו את השעה כך שיגמרו ק״ש עם הנץ החמה, ומיד יתפללו תפילת עמידה. ומכאן למדנו שיש להתפלל דווקא לאחר הנץ.
אולם אין זו ראיה מובהקת, שייתכן שהוותיקין שחיכו להנץ החמה הואיל והם מדקדקים במצוות. וכשם שהידרו להתפלל עם הזריחה למרות שמותר להתפלל גם אחר כך, כך אפשר לומר שגם לפני הנץ כבר זמן תפילה, אלא שהוותיקין מחכים שתנץ החמה. במקום אחר מבארת הגמרא שהוותיקין נסמכים על הפסוק "ייראוך עם שמש"[4]. וזו סיבה להתחיל להתפלל מיד בזריחה, לא להקדים ולא לאחר.
ונראה שבדין זה נחלקו הרא״ש והרמב״ם.
3. שיטת הרא״ש והטור
הרא״ש נוקט גישה מורכבת בתחילת זמן תפילה: תחילת זמנה אינו מהזריחה, אלא הרבה קודם — מעלות השחר. ונלמד זמן זה מזמן קרבן התמיד[5]. ועיקר מצותה של התפילה הוא מהנץ החמה, כפי שלמדנו מהוותיקין. חושב שמעמוד השחר הרי זה זמן תפילה כפי שאחרי הנץ הרי זה זמן תפילה אלא שהזמן העיקרי הוא להתפלל בדיוק בנץ וזה לשונו (ברכות פ״ד ס״א):
ותחלת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח, מידי דהוה אתמיד השחר. אע״ג העיקר מצותה עם הנץ החמה, כדכתיב 'ייראוך עם שמשי. מכל מקום אם התפלל בזו השעה – יצא. והתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא, כיון הזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד הוא הדין לכל זמן המוקדם.
וכן פסק הטור, וזה לשונו (סימן פט):
זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, שהיא כנגד תמיד השחר, ומאותה שעה ואילך הוא זמנה. ומ״מ עיקר מצותה עם הנץ החמה, אלא שאם התפלל משעלה עמוד השחר – יצא.
אם כן, מהרא״ש והטור משמע שזמן תפילת שחרית הוא מעמוד השחר, ונקרא תפילה בזמנה. אלא שמשום ׳ייראוך עם שמשי יש מעלה לתפילה עם הזריחה.
בהמשך דבריו שם כותב הטור:
אע״פ שעיקר מצותה עם הנץ החמה, מי שהוא אנום כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר, וימתין מלקרות ק״ש עד שיגיע זמנו. ואע״פ שאינו םומך גאולה לתפלה, הכי עדיף טפי.
וכוונתו למתפלל לאחר עלות השחר קודם זמן ׳משיכיר את חברו׳. ונראה שלא נקט הטור לשון "מי שהוא אנוס" אלא כיון שמפסיד סמיכת גאולה לתפילה, אבל לאחר תחילת זמן ק״ש אינו באנוס דווקא. וכן יש לבאר את דברי המחבר בסעיף ח, יעויי״ש.
ואפשר לדייק שגם רש״י סבר כך. שבהמשך נראה את מעשה "אבוה דשמואל ולוי" (ברכות ל,א), שהתפללו קודם שיצאו לדרך. וביאר רש״י שהתפללו קודם עמוד השחר[6]. סברתו היא שהיות ותפילה מדרבנן, התירו חכמים בשעת הדחק להתפלל שחרית כשעדיין לילה. לפי שיטתו ודאי שאחרי עמוד השחר כבר נקרא זמן תפילה.
4. שיטת הרמב״ם
אולם שיטת הרמב״ם אינה כך. שבעיקר זמן תפילה לא הזכיר הרמב״ם את עלות השחר כלל, אלא את זמן הנץ החמה בלבד. ולשונו (הלי תפילה ג, א):
תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה. וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום. ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום – יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה. שכשם שתפלה מצוה מן התורה, כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה, כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
ואת המתפלל מעמוד השחר הזכיר הרמב״ם רק בהתייחסו לשעת הדחק (שם, ז):
המתפלל תפלה קודם זמנה – לא יצא ידי חובתו, וחוזר ומתפלל אותה בזמנה. ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר – יצא.
ואם כן משמעות דברי הרמב״ם לא עולה בקנה אחד עם דברי הרא״ש והטור. שהרי ברמב״ם בתפילה קודם הנץ יצא בשעת הדחק, אך אין לו שכר תפילה בזמנה. ואילו לרא״ש ולטור אמנם אין כאן מצווה מן המובחר, אך יצא אפילו אם אין שעה דוחקת לו, ואף יש כאן שכר של תפילה בזמנה (אלא שלא קיים "עיקר מצוותה").
5. הכרעת המחבר
רבנו יוסף קארו הביא בבית יוסף (ריש סי׳ פט) הן את דברי הרא״ש והן את דברי הרמב״ם, ולא פירט את ההבדלים ביניהם. ובספרו הגדול שולחן ערוך הרכיב את שני הפרושים. וזה לשון המחבר (פט, א):
זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב 'ייראוך עם שמשי. ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח – יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד׳ שעות שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד׳ שעות עד חצות, אע״פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא.
פתח בלשון הרמב״ם "מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה". אולם מיד סמך שאם התפלל מעלות השחר יצא, כדברי הטור. ואף משמע מדבריו שיצא אף ידי תפילה בזמנה (בניגוד למתפלל אחרי ארבע שעות, שאין לו שכר של תפילה בזמנה)[7].
נראה לי ברור שלשיטת הרמב״ם, שקודם לזריחה לא נקרא זמן תפילה, צריך להחמיר יותר בהגדרת "שעת הדחק" מאשר לרא״ש ולטור, להם תפילה לפני הנץ נקראת תפילה בזמנה.
לכן נראה לי שלרמב״ם אין להקדים ולהתפלל לפני הנץ אפילו אם זו האפשרות היחידה להתפלל במניין, שהרי אינו מתפלל בזמן תפילה. ואילו לשיטת הרא״ש והטור עדיף להתפלל במנין אפילו לפני הנץ. ולשולחן ערוך צריך להסתפק בדבר[8].
6. הגדרת "שעת הדחק" לעניין זה
כפי שזמן תפילה לכתחילה נלמד ממעשה הותיקין, הקדמת התפילה לעלות השחר בשעת הדחק נלמד ממעשה אבוה דשמואל ולוי (ברכות ל,א):
אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו[9].
וביארו רוב ראשונים שהקדימו תפילתם קודם הנץ ואחר עלות השחר[10].
בהמשך אומרת הגמרא שמנהגם נתון במחלוקת תנאים[11], ומבארת הגמרא את סברת המחלוקת:
במאי קמיפלני? מר מבר: תפלה מעומד עדיף, ומר סבר: מסמך גאולה לתפלה עדיף.
כלומר: אבוה דשמואל ולוי סוברים שעדיף להתפלל בביתם במנוחה ובנחת, ולא להתפלל בהליכה בדרך, למרות שבכך צריכים להקדים את תפילתם.
אם כן מקור דין הקדמת התפילה אינו באונס גדול. ויתרה מזו, אמנם נפסק להלכה שלכתחילה "תפילה מעומד עדיף", וטוב לא להתפלל בקרון ובספינה, אך בדיעבד אם התפלל בישיבה יצא אף אם לא נאנס. ולשון הרמב״ם (הלי תפילה ה, ב):
אין מתפלל אלא מעומד. היה יושב בספינה או בעגלה – אם יכול לעמוד יעמוד, ואם לאו ישב במקומו ויתפלל … היה רוכב על הבהמה, אף על פי שיש לו מי שיאחז בהמתו – לא ירד, אלא ישב במקומו ויתפלל, כדי שתהא דעתו מיושבת עליו.
לשיטת הרא״ש והטור עולים הדברים היטב, שהרי לשיטתם גם צורך קל מתיר להתפלל לפני הנץ. ומכאן שלפני הנץ נקרא זמן תפילה.
אך לפי הרמב״ם קצת קשה כיצד הצורך להתפלל מעומד נחשב כדחק מספיק בכדי להקדים את עיקר זמן התפילה. ונראה להסביר שאבוה דשמואל ולוי חששו שלא יוכלו לכוון אם יתפללו בהליכה, וחוסר כוונה נחשב לדחק גדול.
7. צירוף שיטת הרמ״א
לרמ״א שיטה שונה מהמקובל בחישוב זמן הנץ החמה, ולשונו (נח, א):
שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ.
דבריו קשים להבנה, ובמאמרנו "זמן הנץ החמה לרמ״א"[12] ביארנו שלשיטתו הנץ החמה ההלכתי הוא כשעה לפני הזריחה (בדומה לשקיעה שניה של ר״ת). ולדבריו תפילת הפועלים הינה לכתחילה ובלי פקפוק. ויש לצרף שיטה זו לדברי הטור והרא״ש והסתפקותנו בדעת המחבר.
8. להלכה
לסיכום, מלבד מעלת תפילת הותיקין (בה לא עסקנו בפרק זה), מעיקר הדין אין להתפלל קודם להנץ החמה, שיש לחשוש לשיטת הרמב״ם שאין זה זמן תפילה.
אולם שיטת הרא״ש והטור שתפילה לפני הנץ אף היא תפילה בזמנה, וכן מדוייק ברש״י, והמחבר לא דחה שיטה זו בשתי ידים (ומסיבה אחרת יסכים לכך הרמ״א, כמבואר בפרק אחר).
ולכן אם כנים דברינו, יש להעדיף תפילה בציבור לפני הנץ מאשר תפילה ביחיד לאחר הנץ.
ובמקרה של צורך מועט (כגון טיול), הרי הדבר תלוי במדרגה הרוחנית של כל אדם, וקשה לקבוע בכך מסמרות. שכפי שההלכה קבעה שעדיף להתפלל עם הנץ, ובכל זאת לא קבעה מתי אפשר להתפלל אחר הנץ, כך גם לגבי "תפילת הפועלים" קשה לקבוע מהו צורך, שדבר שנראה לאחד כצורך מספיק להקדמת התפילה לא יראה כצורך לאדם אחר.
[1] ב׳תפילה׳ כאן כוונתנו כמובן לתפילת העמידה.
[2] יש פוסקים שמחשיבים תפילה במנין כהידור בלבד, ולדבריהם המתפלל בקביעות כוותיקין עדיף שיתפלל ביחידות עם הנץ מאשר שיתפלל במנין אחרי הנץ [כך סוברים החפץ חיים והגר״ע יוסף, בניגוד לגר״ש קלוגר ב׳אלף לך שלמה׳ (יעויין ביבי״א או״ח ח״א ד, ט; ובילקוט יוסף ח״א ע׳ קמ). ונוסיף שבתפילה כוותיקין יש גם יסוד של תפילה במנין, כי מתפלל באותו זמן עם שאר הוותיקין]. לשיטה זו ודאי שתפילה עם הנץ ביחידות עדיפה על פני "תפילת פועלים". אולם אם אינו מתפלל עם הנץ אלא אחריו — עדיין יש מקום לשאלתנו.
[3] ח״א הל׳ תפלה עמי קלז סעי׳ ג. והרחיב דבריו ב׳שארית יוסף׳ ח״ב עמי רנ״רנא.
[4] בסוגיית זמן ק״ש (ברכות דף ט,ב) אומרת הגמרא על מנהג הותיקין: "אמר רבי זירא: מאי קראה, ׳ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים׳ (תהלים עב, ה)".
[5] שזמנו מעלות השחר. וכתיאור המשנה ביומא (ג, א) ובתמיד (ג, ב): "אמר להם הממונה: צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר ׳ברקאי׳. מתיא בן שמואל אומר: ׳האיר פני כל המזרח עד שבחברון?׳. והוא אומר: הן".
[6] וכפי שנראה, ר״ח ורוב ראשונים ביארו שהתפללו קודם הנץ (והלכה כמותם).
[7] בסעיף ח׳ מעתיק המחבר את דברי הטור בדבר המתפלל קודם זמן קריאת שמע. ויש להבין את דבריו כפי שפירשנו למעלה את דברי הטור בעניין.
[8] כפי שהבאנו בהקדמה, הילקוט יוסף הכריע להעדיף תפילה ביחידות על פני "תפילת פועלים". עיקר ראייתו בהערה שם היא מלשון הרמב״ם בתשובה (הוצאת פריימן סי׳ כו). אך לכאורה יש מקום לדון בראיותיו. ראשית, הלשון שם אינו מוכחת, שהרי עוסק שם הרמב״ם ב״מי שמתפלל קודם הנץ החמה ללא צורך", וזה פשוט, והשאלה אינה אלא מהו צורך. ועוד, שהרמב״ם לשיטתו, וראיה לשיטת הרמב״ם הבאנו גם מלשונו בהלכות. אלא שאנו אומרים שהרא״ש והטור חולקים על הרמב״ם. שאר ראיותיו של הילקוט יוסף הן מזמן קריאת שמע, אך אינו דומה. יעויי״ש.
[9] תרגום: אביו של שמואל ולוי, כשהיו צריכים לצאת לדרך היו מקדימים ומתפללים, וכשהיה מגיע זמן ק״ש קראו.
[10] תוספות שם בשם ר״ח, ועוד.
[11] שאומרת הברייתא: ״השכים לישב בקרון או בספינה — מתפלל (לפני שיצא), וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא. רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה".
[12] לעיל עמוד ל ואילך.