הגיוני משה

זיקת משה לחטא המרגלים

בתוך תיאורו של משה את חטא המרגלים מגלה הוא לפתע כי "גם בי התאנף ד' בגללכם לאמור: גם אתה לא תבוא שם" (דברים א', ל"ז). עונשו של משה כמו כלול ובלוע בעונשו החמור של העם, אשר מרו ולא האמינו, ואמרו 'ניתנה ראש ונשובה מצריימה'.

לעם החוטא נאמר: "אם יראה איש באנשים האלה, הדור הרע הזה, את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבותיכם… וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה… המה יבואו שמה ולהם אתננה והם יירשוה" (א' ל"ה ואילך). אבל משה – האם ייתכן כי גם הוא כאחד מהם? גם הוא בכלל 'הדור הרע'? ואיך ומדוע לא ייחשב משה עם כלב ויהושע, שלא היו בעצת מרגלים, וזכו והורמו לטובה מדור יוצאי מצרים?

והרי עיקר הגזירה על משה – שלא יזכה לבוא אל הארץ – במי מריבה נאמרה, וכבר הארכנו בכך בפרשת חוקת. ומדוע אפוא נוסף הדבר כאן, בתוך חזרה על תיאור חטא המרגלים? ומה פירושו של "בגללכם"?

אלא שיש לומר, ככל שקשה הדבר לאומרו, שאם אמנם לא נענה ד' לכל הפצרותיו של משה, הרי זה דווקא בשל החטא הכללי שנתגלה בפרשת מרגלים, ובשל זיקתו של משה לחטא זה דווקא. זהו פירושו של ההיגד "בגללכם".

כי משה, איש הא־להים, כמו נכבל בצו שהושת עליו, שעליו להביא אל העם אך ורק את דבר הא־להים, וכך נבצר ממנו מלהביע את רגשותיו האישיים ואת הבחנותיו־הוא, גם אם יהיו אלה דברים מחנכים וחשובים ככל שיהיו.

הנה, כבר בתחילת מסירת דבר ד' לישראל באמצעות משה, בהר סיני, תובע ממנו הקב"ה שימסור את דבריו לישראל בקפדנות ובדיוק: "כה תאמר לבני ישראל", או: "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל"; וכפירוש רש"י: "בלשון הזה וכסדר הזה", או: "לא פחות ולא יותר" (שמות י"ט ג', ו'). כך נוצרה לאיש משה בעיה חמורה עד מאד: איך יביע באוזני העם את הגיגיו־הוא, את רגשותיו ודיעותיו, כאשר אלה לא נאמרו לו מפי השכינה?

ועם בעיה זאת הילך משה בתוך ישראל כל ימי המסע במדבר. ייתכן מאד, כמובן, שלו־אך היה יכול ורשאי, הרי שהיה פורס בפני העם את געגועי כיסופיו אל הארץ, כמספר ומתנה אהבים, ואולי אף היה מתרה בהם במקל חובלים – בתעצומות נפשו – פן ייסוגו אחור מן המהלך הגדול לארץ ישראל.

אפס, משה לא הצליח לרמוז לעם דבר מכל זאת, ומה חבל, כי אילו היה משלח לעם אי־אילו ניצוצות של אהבה ותשוקה אל הארץ, כי אז – מי יודע – יכול היה הכל להיות שונה… אבל, בין נאמנותו המוחלטת למסור רק את מה

ששמע, לבין רצונו להביע גם את רגשותיו־הוא, לא נמצא לו למשה שביל־זהב. על כן נחתם גם גורלו־הוא יחד עם גורלו של העם.

אין זאת אחריות ממשית של משה לחטא העם. חלילה. אך אחריות כלשהי בכל־זאת קיימת, בכך שלא מצא משה את הדרך, מבעוד מועד, לשדר לעם את רגשי אהבתו אל הארץ, באופן שבוודאי היה 'מידבק' ומשפיע על האומה כולה. ומכיוון שבעניין זה הוא לא היה מורה דרך ומנהיג, הרי שבהכרח הוא נאלץ אפוא למצוא את עצמו יחד עם העם, בצידם ובתוכם, גם כאשר חטאו. מתוך שלא העלה הוא אותם – משכו הם אותו כלפי מטה…

על־כן אמר משה, בוודאי בכאב עצום, שהוא נענש – ונמנע ממנו לבוא אל הארץ – "בגללכם", בגין חטאו של העם, באשר חרון אף ד' אשר ניחת גם בו, במשה, מכורך היה בעונשו של הדור כולו.