סימן נ"ח – זמן קריאת שמע, ובו ז' סעיפים

סימן זה עוסק בזמן חיוב קריאת שמע בבוקר. נקדים לו סקירה קצרה על זמני היום:

עלות השחר הוא הזמן שבו מתחילה החשכה להתמעט. כאשר יש מספיק אור כדי שיוכל לזהות את חברו נקרא הדבר "משיכיר את חבירו". זמן הנץ החמה הוא הזריחה. חצות הוא אמצע היום.

בערב, לעומת זאת, יש לנו שני זמנים: שקיעת החמה וצאת הכוכבים. שקיעת החמה מקבילה לזריחה, וצאת הכוכבים לעלות השחר. [1]

הגדרה נוספת בהלכה היא "שעה זמנית", שהיא 1/12 משעות היום. חכמים נחלקו בשאלה מה נקרא "יום", האם מעלות השחר עד צאת הכוכבים, או מהזריחה ועד לשקיעה. מקובל לומר שלדעת המחבר היום נמשך מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואילו הגר"א סובר שהיום הוא מהזריחה עד השקיעה. כל החישובים של אורך השעה הינם על פי הבנה זו: לשיטת הגר"א מספור השעות (כגון "שעה שלישית") מתחיל מהזריחה, ולדעת המחבר מעלות השחר. בגוף הסימן נסביר גם את דברי המחבר, על אף ששיטת הגר"א התקבלה היום כעיקר להלכה.

סעיף א

^אזמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות (א), ויכירנו. ^בונמשך זמנה עד סוף שלוש שעות, שהוא רביע היום (ב). ^גומצותה מן המובחר לקרותה כוותיקין (פירוש: תלמידים. ורש"י פירש: אנשים ענוים ומחבבים המצוה), שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פירוש: יציאת החמה. כמו 'הנצו הרמונים'), כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה (ג). ^דומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד (ד). הגה: שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (ה) (מיימוני פ"א).

^אברכות ט׳ ע"ב וכאחרים.  ^בשם וכרבי יהושע.  ^גשם.  ^דשם.

• ארבע אמות – זמן זה הוא כ-66 דקות לפני הזריחה.[2]
• רביע היום – כפי שראינו בהקדמה, לשיטת המחבר סופרים את שלוש השעות מעלות השחר, ולגר"א מהזריחה. אף שלהלכה נתקבלה שיטת הגר"א, שעל פיה סוף זמן קריאת שמע מאוחר יותר, נכון לחשוש גם לשיטת המחבר ולהחמיר, שהרי זו מצווה מן התורה[3]. ולכן אם מתפלל במניין וחושש שהציבור יגיע לקריאת שמע לאחר שלוש שעות מעלות השחר, נכון להקדים ולומר פסוק "שמע ישראל", שהוא מן התורה לשיטת המחבר. ונוהגים לומר את כל הפרשה הראשונה[4].
• מיד בהנץ החמה – עיקר זמן תפילת העמידה הוא עם הנץ החמה (כפי שיתבאר בתחילת סימן פ"ט). לכן אף שתחילת זמן קריאת שמע הוא כשעה לפני הזריחה, למעשה טוב לאמרה סמוך לזריחה, כדי לחבר בין קריאת שמע וברכותיה לבין תפילת העמידה (כפי שיתבאר בהמשך, בסימן ס"ו סעיף ח).
• שכרו מרובה מאד – המתחיל את יומו בקריאת שמע וסומך לה תפילה עם הנץ החמה, מכניס את כל היום תחת מטרייה של קבלת עול מלכות שמים. נחלקו הפוסקים האם להעדיף תפילה בזריחה או תפילה בציבור, ונראה שתפילה עם הזריחה עדיפה למי שעושה זאת בקביעות (וגם היא כעין תפילה בציבור, משום שמתפלל בזמן התפילה לכתחילה לכלל ישראל), אלא שישתדל לבוא אחר כך למניין כדי לענות לקדיש ולקדושה. אבל מי שאינו נוהג בקביעות כוותיקין, אין לו לוותר על תפילה בציבור בשביל תפילה בזריחה[5].
• על הארץ – דברי רמ"א אלו[6] קשים להבנה, שהלא "הנץ החמה" משמעו זריחת השמש; ויש שרצו בעקבות כך לשנות את הגרסה[7]. להבנת דברי הרמ"א יש להקדים ולהביא את שיטת רבנו תם בזמן השקיעה: לשיטתו בערב ישנן שתי שקיעות: הראשונה היא השקיעה הנראית, היינו כשהשמש נעלמת מעינינו; והשנייה שקיעה 'הלכתית', שהיא 58 דקות זמניות וחצי מאוחר יותר. הרמ"א סובר שהבוקר מקביל לערב, והנץ החמה מקביל לשקיעה הנוספת של רבנו תם, ולכן זמנו 58 דקות וחצי לפני הזריחה הנראית. דברים אלה לא נתקבלו להלכה[8].

סעיף ב

^האם לא קרא אותה קודם הנץ החמה, יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל (ו).

^הרבינו יונה שם.

• כל מה שיוכל – על פי הכלל "זריזין מקדימים למצוות" (פסחים ד ע"א ועוד). ואם מתעכב משום שמחכה למניין מאוחר, טוב לומר את הפרשה הראשונה של קריאת שמע השכם בבוקר, ובעת התפילה במניין לחזור שוב על קריאת שמע כסדרה.

סעיף ג

^וומי שהוא אנוס, כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים, שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו פרשה ראשונה ואפילו עד '[על] לבבך', ^זאו שבני השיירא (קראבאנה בלע"ז) הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל – יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה 'ובקומך', ^חוגם שפיר מיקרי 'יוצר אור' (ז). אבל אם אינו במקום גדודי חיה וליסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך, אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה (ח).

^וברכות ח׳ ע"ב לפירוש הרי״ף, והרמב״ם בפרק א' מהלכות קריאת שמע, והרשב״א.  ^זרבינו יונה.  ^חהרשב״א.

• יוצר אור – זמן "בקומך" וזמן תחילת היום אינם זמנים חד משמעיים, שהרי האור מפציע בהדרגה עד שהוא מאיר את הארץ באופן ממשי. לכתחילה יש להחמיר ולקרוא קריאת שמע רק כשיש אור ממש, כלומר כשמכיר את חברו; אולם כבר קודם אין זה ממש לילה, ולכן בשעת הדחק, אם לא יוכל לקרוא קריאת שמע בהמשך, אפשר לקרוא שמע מעלות השחר. גם זמן עמוד השחר תלוי במחלוקת: יש מאחרים אותו ל-72 דקות לפני הזריחה, ויש מקדימים ל-90 דקות לפני הזריחה. לשיטה הראשונה עלות השחר סמוך מאד לזמן "משיכיר את חברו" (בסך הכול 6 דקות לפניו), ולכן לשיטה זו אין הבדל משמעותי בין הזמן לכתחילה לבין ההקדמה בשעת הדחק. לשיטה השנייה יש הבדל משמעותי, ויכול בשעת הדחק להקדים ולקרוא כ-24 דקות לפני זמן "משיכיר".

ודע שרבו הדעות בשאלה האם זמנים אלו הם מוחלטים ואחידים בכל מקום ובכל עונות השנה, או שמא ישנם מקומות שבהם משך הזמן בין תחילת האור לבין זריחה החמה ארוך יותר. קשה להכריע בין השיטות השונות. ונוהגים לסמוך על הלוחות המצויים בידינו, שרובם התחשבו בתנאים המיוחדים לאותו מקום. בשעת הצורך אפשר לחשב את תחילת היום מעת עלות השחר, ולסמוך על הזמן המוקדם ביותר בחישוב עלות השחר, שהוא 90 דקות לפני הזריחה. ויניח תפילין בלי ברכה, ויברך כשיגיע זמן "משיכיר"[9].

• שיגיע זמנה – מכאן שאין להקל לקרוא קריאת שמע לפני זמן "משיכיר", אלא במקרים קיצוניים. והדבר בעייתי יותר מלהתפלל תפילת עמידה לפני הנץ החמה, דבר שאף אותו המחבר מתיר בשעת הדחק מעלות השחר, אולם שעת הדחק הנדרשת בו אינה גדולה כזו של קריאת שמע[10].

סעיף ד

^טאם קראה משעלה עמוד השחר, אף על פי שלא היה אנוס, יצא בדיעבד (ט). הגה: ואם קראה בלא ברכות, יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות (י). ועיין לקמן סימן ס' (ב"י סי' מ"ו).

^טהרי״ף והרמב״ם שם.

• בדיעבד – משום שזמן הקימה מתחיל מעמוד השחר. ואמנם כך היה בזמנם, וכיום אנשים קמים בזמן קבוע בקיץ ובחורף, לעתים אף קודם עלות השחר, אבל ההלכה לא השתנתה עקב כך; וגם במקומות שהלילות ארוכים מאוד אי אפשר לומר קריאת שמע לפני עלות השחר, אף שהשעה מאוחרת. והיכן שהלילות קצרים במיוחד, זמן קריאת שמע מתחיל ומסתיים מוקדם, וצריך להיזהר ולומר קריאת שמע לפני סוף זמנה.
• עם הברכות – ואין אומרים שכיוון שכבר יצא ידי חובת קריאת שמע לא יברך, משום שברכות קריאת שמע אינן ברכות על קיום מצווה, שנוסחן הוא "אשר קדשנו במצוותיו", אלא הן ברכות שלכל אחת עניין בפני עצמה.

סעיף ה

^יאם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד שעלה עמוד השחר, כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא קריאת שמע, ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית (יא). ^כואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים, לא יקרא אז קריאת שמע פעם שניה לצאת בה ידי חובת קריאת שמע של יום, שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותו יום.

^יברכות ח׳ לפרוש הרי״ף והרמב״ם שם.  ^כהרא״ש שם.

• קריאת שמע ערבית –הזמן שבין עלות השחר להנץ החמה שייך הן ללילה, מפני שעדיין לא עלתה בו החמה, והן ליום, כי חשכת הלילה כבר עברה. ולכן אף שראינו שבשעת הדחק אפשר להתפלל קריאת שמע של שחרית בשעות אלה, מי שעדיין לא קרא קריאת שמע של לילה יכול לאמרה עם ברכותיה, ולצאת ידי חובה. ומאחר שגילה דעתו שעבורו זמן זה נחשב לילה, הוא אינו יכול לקרוא באותו יום קריאת שמע של שחר עד שתנץ החמה.

סעיף ו

^לאף על פי שזמנה נמשך עד סוף השעה השלישית, אם עברה שעה שלישית ולא קראה – ^מקורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית, שהוא שליש היום (יב), ואין לו שכר כקורא בזמנה (יג). ^נואם עברה שעה רביעית ולא קראה – קוראה בלא ברכותיה כל היום (יד).

^לברכות ט' ע"ב.  ^משם י׳ ע"ב.  ^נהרא"ש שם לדעת רב האי גאון.

• שליש היום – מכיוון שעד שעה רביעית נמשך זמן תפילת העמידה נחשבת שעה זו עדיין כזמן קימה, ובדיעבד אפשר לברך בה את ברכות קריאת שמע, מה שאין כן אחרי שעה רביעית. ודברי המחבר "אם עברה שעה שלישית ולא קראה" אין כוונתם דווקא כשנאנס, אלא אפילו אם התעצל או פשע[11].
• כקורא בזמנה – במצוַת קריאת שמע ישנם שני רבדים: הרובד הראשון הוא קבלת עול מלכות שמים, כלומר שה' הוא המלך ואנחנו עבדיו; והרובד השני הוא לימוד תורה.. לכן הקורא קריאת שמע אחרי זמנה יש לו שכר על לימוד התורה, אבל פספס את ההכרה באדנות ה', שכוללת גם את ההכנעה ללוח הזמנים שקבעה התורה[12].
• כל היום – בכך הקורא אינו מקיים את המצווה של "ובקומך", אך בכל זאת יש לו שכר כלומד תורה. ויש ערך לקריאה זו, כי כאמור לימוד התורה הוא חלק ממהות מצוַת קריאת שמע. ואם מכוון לדברים שאומר, אמירה זו אף תרומם אותו[13].

סעיף ז

אם לא קראה ביום, ^סיש אומרים שיש לה תשלומין בערבית, וכן אם לא קרא קריאת שמע בערבית יש לה תשלומין ביום. ^עויש חולקים (טו).

^סכל בו בשם רבנו חיים.  ^עשם בכל בו.

• ויש חולקין – המושג "תשלומין" מוזכר בגמרא לגבי תפילת העמידה בלבד, ולא לגבי קריאת שמע. פירושו: אדם ששגג או נאנס יכול להשלים תפילה שהפסיד על ידי שיתפלל את התפילה הבאה פעמיים. בקריאת שמע נחלקו ראשונים: יש אומרים שכיוון שעיקרה קבלת עול מלכות שמים, לא שייך לאמרה פעמיים ברצף, ולכן אין לה תשלומים. ויש האומרים שגם קריאת שמע, כתפילת העמידה, יש בה סוג של מפגש עם הקב"ה שבו האדם מקבל על עצמו אחריות לאהוב את ה' ולקיים את מצוותיו, וממילא לכל אמירה יש חשיבות בפני עצמה ויש צורך ואפשרות להשלים מה שהחסיר. והמחמיץ קריאת שמע יכול לסמוך על דעה זו, ובסוף התפילה יקרא קריאת שמע שנית כי אין איסור לקרוא פעמיים את קריאת שמע ללא ברכותיה.

[1] ראה בהרחבה בחלק א' מעמוד 351, בנספח "הזמנים בהלכה".

[2] עיין שיטות נוספות בנספח שהוזכר בהערה הקודמת

[3] עיין כף החיים אות ד, ומ"ב ס"ק ד.

[4] כפי שהתבאר בדברי הרמ"א בסוף סימן מ"ו, ובדברינו שם בס"ק ל"א.

[5]  עיין בסימן פח האם מותר להתפלל לפני הנץ כדי להתפלל במניין.

[6] שיטה זו מבוססת על גרסת הרמ"א בדברי הרמב"ם הל' קריאת שמע א', יא. והב"י לא מקבל גרסה זו.

[7] ולגרוס "עישור שעה" במקום "שיעור שעה". ראה באריכות בנושאי הכלים כאן. אולם המעיין ב"דרכי משה" יראה נכוחה שגרסת "שיעור שעה" היא דעתו ההלכתית.

[8] וראה בהרחבה בספרנו "בעקבות המחבר" במאמר "זמן הנץ החמה לרמ"א", מעמוד ל'.

[9] מ"ב ס"ק י"ב. וראה דברינו בסימן ל' ס"ק ח (ח"א עמ' 178).

[10] עיין סימן פ"ט סעיף ח, ודברינו שם.

[11]בית יוסף.

[12]כך למדתי משיעור של בְני הרב יחזקאל הי"ו.

[13] בביאור הלכה פסק שמי שנאנס ולא קרא עד שעה רביעית יכול לומר את הברכות עד חצות; אולם אין זו דעת המחבר והרמ"א. ודע שהביאור הלכה התיר זאת לנאנס בלבד, אבל לא לעצל, הואיל ולדעתו מאפשרים לנאנס לסמוך על שיטת הרמב"ם כדי שלא יפסיד הברכות. וראה בכף החיים אות כ"ה שדן בדבר, והכריע שיאמר את הברכות בלי שם ה'.