סימן קפ"ט – נוסח ברכה רביעית ודיניה, ובו ב' סעיפים

הברכה הרביעית בברכת המזון אינה מן התורה, אלא נתקנה על ידי חכמים. הגמרא מתארת את תקנת ברכה זו בהקשר של מרד בר כוכבא (תענית דף לא ע"א): "אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו ביבנה 'הטוב והמטיב'. 'הטוב' – שלא הסריחו, 'והמטיב' – שנתנו לקבורה". יש להסביר את הקשר בין הרוגי ביתר לברכת המזון: ביתר הייתה עיר מבוצרת חזקה, ונפלה בסוף מרד בר כוכבא. היא הייתה המקום האחרון שהיה בו עצמאות לישראל, ונפילתה הפכה את החורבן לסופי ומוחלט. בברכת המזון אנו מודים על הארץ הטובה; האין זה תמוה להודות על ארץ חמדה טובה ורחבה כשאנו נמצאים בגלות, והארץ חרבה? כאן גדלותם של חכמינו זיכרונם לברכה, שעל אף האסון הגדול והנורא הצליחו לראות שביב של תקוה בעובדה שמתי ביתר לא הסריחו וניתנו לקבורה. המרד שלהם, אף שלא הצליח, הייתה בו גבורה עילאית, שתאפשר כאלפיים שנה מאוחר יותר לבנות את העצמאות היהודית מחדש. בכך שבגוף הנופלים לא שלט סירחון ראו חז"ל רמז לעתיד, שבזכות גיבורים אלה ורוח הגבורה שנטעו בעם ישראל, תתאפשר הגאולה העתידית והחזרה לארץ, שתחזור להיות ארץ חמדה טובה ורחבה. הגלות, גם אם מתארכת, היא זמנית וארעית, ואילו ישיבתנו בארץ היא קבועה, ותהא לעולמים. לכן ברכה זו והאמונה שבה מחיות את שלוש הברכות הראשונות. אך מאידך גיסא יש לבדל אותה מהן, כיוון שהגלות אינה קבועה, ואילו הבטחת ה' על הארץ עומדת לעולמים. לכן חייבים לומר אמן בסוף ברכה שלישית.

סעיף א

^אברכה רביעית לא יאמר 'תתברך' (א), ולא יאמר בה 'החי' (ב), כי אם בבית האבל (ג). ^בואומר בה שלשה מלכויות: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם', 'הא-ל אבינו מלכנו', 'המלך הטוב' (ד). ושלשה הטבות: 'הוא הטיב לנו', 'הוא מטיב לנו', 'הוא ייטיב לנו'. ושלשה גמולות: 'הוא גמלנו', 'הוא גומלנו', 'הוא יגמלנו' (ה).

^אטור והר"ד אבודרהם.  ^בברכות מ״ט ע"א [ואמירת ההטבות והגמולות מובאת בראשונים בשם מדרש].

• תתברך – יש נוסחים שכתוב בהם: "ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם תתברך לעד, הא-ל אבינו מלכנו" וכו'. וכותב המחבר שאין לומר "תתברך", כי כבר אמר "ברוך".
• החי – היו נוסחים שבמקום "המלך הטוב והמטיב לכל" גרסו כאן "המלך החי הטוב והמטיב לכל".
• בבית האבל – נוסח בית האבל מובא בסעיף הבא; וכאן אומר המחבר שהתיאור "המלך החי" נאמר רק בבית האבל, כדי להדגיש את ההבדל שבין הא-ל החי לעולמים לבין האדם שהוא בן תמותה.
• המלך הטוב – הברכות הארוכות פותחות בשם ומלכות ומסיימות בשם ומלכות, אולם ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברכה ואין בה מלכות. לכן הברכות השנייה והשלישית בברכת המזון אינן פותחות בברוך; אולם ברכה רביעית, כיוון שהיא דרבנן, פותחת בשם ומלכות. בברכה שלישית צריך להזכיר מלכות בית דוד, והתבאר בסימן הקודם שאין לסמוך מלכות ה' למלכות אנוש, לכן לא הוזכרה בה מלכות ה'. כדי להשלים זאת, הוסיפו כאן הזכרת מלכות שנייה, וכיוון שהשלימו זאת, השלימו גם את המלכות שלא נזכרה בברכה השנייה[1].
• הוא יגמלנו – כלומר שיש להזכיר את גמילת הטוב בעבר, בהווה ובעתיד. העבר רומז לגאולות שהיו, ההווה אומר שגם בימי הגלות אנו מאמינים בטובתו של ה' שלא עזב את עמו, והעתיד הוא אמונה בגאולה העתידה לבוא, שברוך ה' אנו עדים לתחילת התגלותה.

סעיף ב

בבית האבל אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם, הא-ל אבינו מלכנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב המלך החי הטוב והמטיב א-ל אמת דיין אמת' וכו' (ו) הגה: ועיין בי"ד סימן שע"ט (ז).

^גברכות מ״ו ע"ב.

• דיין האמת וכו' – נוסח זה מחבר בין האבלות הפרטית לבין התקווה שהחיים ממשיכים אחרי האבל, כשם שחיי העם המשיכו לאחר האבל הלאומי על נפילת ביתר.
• סימן שע"ט – שם בהלכות אבלות מביא הרמ"א את הנוסח במלואו, נוסח המובא בטור (ורובו מובא כבר בגמרא)[2]. נוסח זה נאמר על ידי כל האוכלים בבית האבל, בין ביחיד ובין כאשר יש חובת זימון[3]. ואולם בשבת נוסח זה נאמר רק על ידי האבלים האוכלים לבדם, ואפילו האבלים אין אומרים אותו בזימון עם אחרים, כדי שלא תהיה אבלות בפרהסיה[4].

1. האוכלים בבית האבל צריכים לשנות את נוסח תחילת הברכה הרביעית, לאחר המילים "קדוש יעקב", לנוסח הבא: "המלך החי הטוב והמטיב, א-ל אמת, דיין אמת, שופט צדק, לוקח נפשות במשפט, ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט, ואנו עבדיו ועמו. ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו. גודר פרצות הוא יגדור פרצה זאת מעלינו ומעל האבל הזה לחיים ולשלום". וממשיכים "הוא הטיב" וכו' [קפ"ט, ב]. ואמנם יש שאינם נוהגים בכך, אולם נראה שהסכמת הפוסקים היא לומר נוסח זה [(3)].

[1] על פי דברי הלבוש; הובאו גם במשנ"ב ס"ק ד'.

[2] ההמשך הוא: "שופט צדק, לוקח נפשות במשפט, ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט, ואנו עבדיו ועמו. ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו. גודר פרצות הוא יגדור פרצה זאת מעלינו ומעל האבל הזה לחיים ולשלום". לדעת הב"ח והש"ך (יו"ד, סימן שע"ט בתחילתו) יש להתחיל את הנוסח המיוחד ("המלך החי" וכו') לא בתחילת הברכה, אלא לאחר המילים "הוא ייטיב לנו".

[3] חלק מהפוסקים האשכנזים כתבו שלא נהגו לאומרו (ראה למשל באר הגולה שם ביו"ד אות ו'). ואחרים כתבו שאין סיבה שלא לומר נוסח זה, שמקורו בגמרא ונפסק הן על ידי המחבר והן על ידי הרמ"א. גם המשנה ברורה כאן לא העיר כלום, ואם כן האומרו ודאי עושה כדין.

[4] שו"ע יו"ד שע"ט, ד.