סימן קפ"ז – דיוקים בנוסח ברכת המזון, ובו ד' סעיפים

בברכת המזון שלוש ברכות מהתורה וברכה אחת מדברי חכמים, ולאחר הברכות נהגו להוסיף בקשות שונות בלי ברכה.

הברכות מהתורה נלמדות כולן מהפסוק "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". מתחילת הפסוק, "ואכלת ושבעת וברכת", מובן שיש להודות על המזון; ההמשך מוסיף את הצורך להודות על הארץ; ומהמילים "הארץ הטובה" למדו חכמים שיש להודות בנוסף גם על ירושלים, שהיא מקום השראת השכינה. נוסח הברכות הוא מתקנת חכמים, והם שתיקנו לייחד ברכה ראשונה על המזון, שנייה על הארץ, ושלישית על ירושלים.

בסימן זה מבוארים דינים ונוסחים בעיקר משתי הברכות הראשונות, הסימן הבא דן בברכה השלישית, וסימן קפ"ט בברכה הרביעית שהיא מדרבנן.

סעיף א

^איש אומרים 'ברוך משביע לרעבים', ואין לאומרו, והמוסיף גורע (א). אם ^באמר במקום ברכת הזן: 'בריך רחמנא מלכא, מאריה דהאי פיתא' (ב) – יצא (ג), ^גויש אומרים שצריך שיחתום: 'בריך רחמנא דזן כולא' (ד).

^אטור.  ^בברכות מ׳ ע"ב.  ^גהרשב״א שם.

• והמוסיף גורע – כיוון שאין לאדם להוסיף הילולים ככל העולה על רוחו, אלא יש לברך לפי הנוסח המקובל שתיקנו חכמים.
• דהאי פיתא – ובתרגום לעברית: ברוך המרחם (כינוי לא-ל) המלך, אדון לחם זה.
• יצא – מדובר כאן באדם שאינו יודע לדבר עברית, ושפתו ארמית. לעיל ראינו (בסימן קפ"ה) שברכת המזון נאמרת בכל לשון, וכאן מתחדש דין שהמברך יצא ידי חובתו אף שלא תרגם במדויק את כל נוסח הברכה הראשונה. וכן בעברית – אם אמר את עיקר הברכה, אף אם חיסר כמה מילים – יצא. לדעה זו יצא ידי חובתו אף על פי שברכת "הזן" צריכה לפתוח בברוך ולסיים בברוך, והוא רק פתח בברוך, משום שכשחכמים התירו לברך בשפה זרה, כוונתם הייתה שאפשר להסתפק באזכור של עיקר הברכה[1].
• דזן כולא – תרגום: ברוך המרחם, שזן את הכול. לדעה זו גם בתרגום יש צורך שיפתח בברוך ויסיים בברוך, כמו המברך בעברית.

סעיף ב

בברכת הארץ, להרא"ש לא יאמר: 'שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה וכו' ברית ותורה', שהרי אומר 'על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו', ודי בפעם אחד; והרמב"ם חולק (ה). הגה: ודברי הרא"ש הם עיקר (ו).

• והרמב"ם חולק – שנו בגמרא (ברכות מט ע"א): "כל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ… לא יצא ידי חובתו". יש שהבינו שצריך לומר את המילים "ברית ותורה", וכך הוא נוסח הרמב"ם. ויש שהבינו שהכוונה לעיקר העניין, כפי שמפורט במשפט "על בריתך שחתמת בבשרנו" – כלומר ברית המילה (דווקא, להדגיש שאין מדובר על ברית אחרת); "ועל תורתך שלימדתנו" – כלומר תורת חיים שאנו לומדים. לדעת הרא"ש לא תיקנו חכמים לומר זאת פעמיים, והמשפט הזה מספיק לבדו.
• הם עיקר – וכך נוהגים האשכנזים, אבל הספרדים נוהגים כרמב"ם. וכל אחד יאמר ברכת המזון לפי מנהגו, ואם שינה אין בכך כלום.

סעיף ג

^דאם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה, אפילו אם לא חיסר אלא אחד מהם, מחזירין אותו (ז). הגה: ונשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה, דנשים לאו בני ברית נינהו, ועבדים לאו בני תורה נינהו (ח) (כל בו).

^דברכות מ״ט ע"א.

• מחזירין אותו – כיוון ששני דברים אלו הם מעיקר ברכת הארץ. ברית – משום שהקב"ה נתן את ארץ ישראל לעם ישראל בזכות ברית המילה ועל דעת שאנו מקיימים אותה, שהיא אות הנאמנות שלנו לא-ל. תורה – ייעודו של עם ישראל הוא לקיים את התורה בארץ ישראל, וארץ ישראל ללא תורה אינה ארץ ישראל במהותה. וללמדנו את שני היסודות האלה, הכריעו חכמינו שמי שלא הזכיר ברית ותורה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו.
• נינהו – כלומר: נשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה, משום שנשים אינן חייבות במצוות מילה, ועבדים אינם חייבים במצוות לימוד תורה. המחבר לא קיבל דין זה, מפני שנשים הן בכלל ישראל, וישראל כעם הם המצווים על ברית ותורה. הלכה למעשה, גם מנהג אשכנז הוא שנשים מברכות ברכת המזון כנוסח הגברים.

סעיף ד

^האם לא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו (ט). הגה: ואומרים 'על הנסים' בחנוכה ובפורים, קודם 'על הכל' וכו' (י) (שבת כד ע"א); ואם לא אמרו, אין מחזירין אותו (יא) (טור) (ועיין לקמן סימן תרפ"ב), ומכל מקום יוכל לאומרו בתוך שאר 'הרחמן' (יב), ויאמר: 'הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים ההם' וכו', והכי נהוג (כל בו).

^הברכות מ״ט ע"א.

• מחזירין אותו – בברכת 'בונה ירושלים' עוסק הסימן הבא, והלכה זו הובאה כאן אגב חובת הזכרת ברית ותורה, שהובאה בסעיף הקודם[2]. החיוב להזכיר את מלכות בית דוד בברכת ירושלים מזכירה לנו שאין די לנו בעצמאות מדינית, אלא אנו שואפים למדינה שחיה על פי ערכי התורה, כמלכותו של דוד המלך.
• קודם 'על הכל' – והיינו באמצע ברכת ההודאה על הארץ; וזאת בעיקר משום שבברכה זו מודגש עניין ההודאה, ולכן תיקנו להודות בה גם על נסי חנוכה ופורים. המחבר לא הזכיר דין "על הניסים" כאן, משום שסמך על דבריו בהלכות חנוכה ופורים (בתחילת סימן תרפ"ב).
• אין מחזירין אותו – כך עולה מהגמרא שם, האומרת שהזכרת חנוכה ופורים בברכת המזון אינה חובה. ולשונה: "אינו מזכיר, ואם בא להזכיר – מזכיר בהודאה".
• הרחמן – הן הבקשות שנוהגים להוסיף לאחר ברכה רביעית. וכיוון שאין בהן ברכה, אפשר להוסיף בהן בקשות נוספות.

נוסח ברכת המזון (קפ"ז)

1. יש לברך בנוסח שתיקנו חז"ל. ובדיעבד אם אמר את עיקר הברכה יצא, אף אם חיסר כמה מילים [(ב)].
2. אם לא הזכיר בברכה שנייה ברית ותורה לא יצא ידי חובתו [ג]. וכן חובה לומר את המילים "ארץ חמדה טובה ורחבה" [(2)], ולהזכיר בברכה שלישית את מלכות בית דוד [ד].

[1] שהלא ממילא תרגום לעולם אינו נאמן בדיוק למקור, ובמיוחד שמות ה' – שאותם אי אפשר לתרגם. לכן בתרגום אין צורך להקפיד על הנוסח שקבעו חכמים.

[2] קשה מאוד על המחבר מדוע לא הביא להלכה גם את דברי הגמרא שלא יצא ידי חובתו כל שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה". ובמיוחד שהדברים הובאו ברמב"ם ובטור. ועוד, שהרמב"ם כתב על שאר החובות רק לשון "צריך להזכיר", ואילו על המילים "חמדה טובה ורחבה" כתב שמי שלא אמרם לא יצא ידי חובתו. במשנ"ב (ס"ק ו) הביא את תירוץ אליה רבה, שפשיטא שעל מילים אלו חוזר, שהלא הן עיקר שבח הארץ, ולא בא המחבר אלא להדגיש שחוזר גם על ברית, תורה ומלכות דוד, שאולי אינן מעיקר הברכה. ואולי אפשר להוסיף, שלא שכיח שהמברך ישכח מילים אלו, הסמוכות למילה "ארץ" בברכה. ועדיין צריך עיון.